בעיני רוב הישראלים, עיר דוד היא רק אתר ארכיאולוגי מאובק שנמצא דרומית לחומות העיר העתיקה, בלב סילואן. יש אומנם כאלה שהגיעו למקום במסגרת ביקור בנקבת השילוח, כחלק מטיול בית ספר או "תרבות יום א" בשירות הצבאי, אבל מעטים מבינים שמדובר באתר המעיד על הקשר העמוק של העם היהודי לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט – כ-1,000 שנים לפני שנולדו ישו והנצרות, וכ-1,600 שנים לפני מוחמד ודת האסלאם.
"הניסיון לגמד את ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל איננו רק סוגיה מחקרית, אלא כלי אידיאולוגי המשמש את אויבי ישראל ואת מי שמבקשים לשלול את זכותנו בירושלים", אומר דורון שפילמן, מחבר רב המכר "When the Stones Speak", שראה אור באנגלית בחודש מאי. שפילמן, שכיהן במשך כשני עשורים כסגן נשיא "עיר דוד", מוציא כעת את הספר גם בעברית (בהוצאת "סלע מאיר") תחת הכותרת "תנו לאבנים לדבר – הגילויים של עיר דוד ומה אויבינו רוצים שהעולם ישכח".
שפילמן מתאר בצורה יסודית את הממצאים הארכיאולוגיים הרבים שהתגלו בעיר דוד, שלדבריו הפכו לבדיחה גם את הארכיאולוגים הישראלים שניסו לטעון כי תיאורי התנ"ך על ממלכת דוד ושלמה הם שקרים והגזמות.
"בעולם האקדמי תמיד מתקיים ויכוח על חרסים ותיארוך", אומר שפילמן, "אך מהרגע שבו הממצאים בעיר דוד החלו להתחבר לסיפור המקראי, הוויכוח חדל להיות מדעי גרידא והפך לפוליטי. בשנות ה-80 וה-90 צמח הזרם ה'מינימליסטי' בארכיאולוגיה, שסיפק נרטיב נוח לפלסטינים ולקהילה הבינלאומית – שלפיו אם דוד ושלמה לא התקיימו, הרי שאין לעם היהודי קשר לירושלים".
זו הסיבה שבגללה נשיא ארה"ב ברק אובמה דאג להטיל וטו על חפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד במהלך כהונתו?
"עיר דוד הפכה לקו אדום – אתר שהחפירות בו שלחו נורת אזהרה לא רק למבקרי ישראל, אלא גם למסדרונות מחלקת המדינה האמריקנית ולבית הלבן של אובמה. בלב רעיון 'שתי המדינות' עמדה חלוקת ירושלים, אך דווקא במזרח ירושלים, שיועדה למדינה פלסטינית, נמצא האתר הארכיאולוגי המקראי החשוב ביותר בעולם; זה שמוכיח את הזיקה האותנטית, הילידית וההיסטורית של העם היהודי לארץ הזו. ככל שהחפירות בעיר דוד נמשכו והעמיקו, הן יצרו בעיה פוליטית לאמריקנים שניסו ללחוץ על ישראל לוותר על חצי מהעיר, בדיוק על אותו חצי שבו מרוכזים כל האתרים הארכיאולוגיים המרכזיים של ההיסטוריה היהודית".
7 צפייה בגלריה
עיר דוד – שחזור אמנותי
(צילום: באדיבות יגאל שילה, משלחת ארכיאולוגית. אמן: לויד טאונסנד)
זו הסיבה שיצא לך לא פעם לראות תיירים נוצרים מתרגשים עד דמעות בעיר דוד?
"לכל מי שמחזיק בקשר רוחני לירושלים, עיר דוד היא התגשמות של חלום. כמו דיסניוורלד, רק אמיתית. כשאנשים רואים את השמות המוכרים מהתנ"ך יוצאים מן האדמה, זה מוסיף שכבה של קדושה למציאות. הדבר נכון במיוחד ליהודים – כולל כאלה שאינם מגדירים את עצמם דתיים – משום שהחפירות בעיר דוד מחברות אותנו לשורשים שלנו, להיסטוריה שלנו ולמהות של היותנו עם שחזר הביתה לאחר אלפיים שנה.
"צריך להבין שהעיקרון הזה טמון גם ביסודות של ארצות הברית עצמה. האבות המייסדים של אמריקה ראו את עצמם כבני ישראל החדשים שמצאו את הארץ המובטחת. אפילו העברית כמעט נבחרה להיות שפה רשמית בארצות הברית".
הגרסה העברית של הספר נחתמה לפני חודש ספטמבר, כאשר מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו ושגריר ארצות הברית בישראל, הפסטור (כומר) מייק האקבי, הגיעו לבירה לרגל פתיחת דרך עולי הרגל בעיר דוד. כשהאקבי עמד נרגש בחניון גבעתי, ליד השביל שהוביל את בני ישראל לבית המקדש הראשון, הוא אמר: "אבני האתר הקדום מאשרות ב-100 אחוזים שהעם היהודי לא רק שייך לכאן היום – אלא שהוא שייך לכאן כבר 4,000 שנה, מאז שאלוהים אמר לאברהם: זוהי ארצך... הלילה, שאר העולם בא לומר: ברוכים הבאים הביתה, ולעולם אל ינסה איש לקחת מכם את ביתכם".
משפט המחץ של ד"ר מזר
שפילמן (51) נולד וגדל בארצות הברית, ובשנת 2000 עלה לישראל. הוא מייסד ומנכ"ל Spielman Dynamics, חברת ייעוץ אסטרטגי המתמחה בענייני צבא, אסטרטגיית ביטחון וניתוח גיאו-פוליטי. הוא עמית בכיר במרכז חֵרות בירושלים, וקודם לכן עבד במשך שני עשורים עם דוד (דוידל'ה) בארי, האיש שהפך את עיר דוד מגבעה מוזנחת לאחד מהאתרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים החשובים בארץ, ואולי גם בעולם.
היתרון של הספר "תנו לאבנים לדבר" נעוץ בעובדה שהוא משלב בין היסטוריה, ארכיאולוגיה ואנקדוטות שליוו את החשיפות ההיסטוריות. החל מתקופתו של הגנרל צ'רלס וורן, מראשוני הארכיאולוגים בירושלים, דרך התגליות של ד"ר אֵילַת מזר שהעלתה את האפשרות כי זה המקום שבו פעל דוד המלך ובו שכן הארמון שלו, ועד למאבק התקשורתי של העשורים האחרונים בתקשורת הבינלאומית. אגב, את משפט המחץ "תנו לאבנים לדבר" הגתה ד"ר מזר ז"ל, בתקופה שבה לא מעט אנשי אקדמיה ניסו לזלזל בה ובממצאים.
"פרופ' יובל גדות טען בעבר טען שכל הממצאים מתקופת דוד נכנסים ל'קופסת נעליים', אבל אפילו הוא כבר הודה שהתוצאות החדשות באתר מזיזות את המטוטלת לכיוון ברור שלפיו 'עיר דוד' הייתה עיר ולא כפר", אומר שפילמן. "גם פרופ' ישראל פינקלשטיין, מגדולי הספקנים, הודה בעיתון 'הארץ' כי 'ירושלים השתרעה כבר לפני יותר מ-3,000 שנה על פני שטח נרחב'".
7 צפייה בגלריה
עיר דוד והר הבית במחצית הראשונה של המאה ה-20, 1910–1920
(צילום: אליהו ינאי, ארכיון עיר דוד)
מה לדעתך הממצא החשוב ביותר באתר?
"גילוי ארמון דוד היה נוקאאוט ארכיאולוגי. גם אם החוקרים ממשיכים להתווכח על פרטים ותאריכים, ברור שהמבנה הוא הוכחה ישירה לשושלת בית דוד בירושלים, יותר מ-600 שנה לפני הנצרות ויותר מ-1,200 שנה לפני האסלאם. בעוד היהודים דנים בינם ובין עצמם בפרטי ההיסטוריה, אין עם אחר בעולם שיכול לטעון לייחוס כזה. בעולם שבו מאתגרים שוב ושוב את זיקתנו לארץ ישראל, גילוי ארמון דוד הוא הוכחה חותכת ובלתי ניתנת לערעור לקשר הקדום של עם ישראל לירושלים".
"אינדיאנה ג'ונס של ימינו"
אף ששפילמן מתאר בספר את החוויות האישיות שלו במפגשים ובשיחות עם שלל סלבס שהגיעו לעיר דוד, ובהם רופרט מרדוק, ג'רי סיינפלד והלן מירן, הוא כאמור לא שוכח לפרגן לדוידל'ה בארי, מייסד ומנכ"ל עיר דוד, שאותו הוא מכנה "אינדיאנה ג'ונס של ימינו". אפרופו ההצלחה ההיסטרית וההיסטורית של סרט הקאלט "שודדי התיבה האבודה", הראשון בסדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, השאלה המתבקשת היא אילו אוצרות עדיין חבויים מתחת להר הבית ואולי גם באזורים אחרים בירושלים, שיכולים להיות משמעותיים גם עבור יהודים וגם עבור העולם הנוצרי.
"הכמיהה לחשוף את אוצרותיה הנסתרים של ירושלים היא חלום הטמון עמוק בלבבותיהם ובמחשבותיהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם", אומר שפילמן. "אני מאמין שזו בדיוק הסיבה לכך שהספר שלי הפך לרב-מכר בארצות הברית בתוך ארבעה ימים בלבד מצאתו לאור. החלום לגלות את ארון הברית ואת אוצרות דוד ושלמה הוא חלום אמיתי – וייתכן מאוד שהם אכן חבויים מתחת לפני האדמה, או מתחת לעיר דוד או להר הבית".
"התנ"ך מתאר במפורש שהמלך יאשיהו החביא את האוצרות הללו, ובעיר דוד התגלתה חותמת בבית קדום הנושאת את שמו של נתן-מלך עבד המלך, משרתו של יאשיהו. היום, מבקרים בעיר דוד יכולים ללכת על אותן אבנים ממש של דרך עולי הרגל שבה צעדו יהודים לפני אלפי שנים – למרות כל מי שניסה למנוע מאיתנו לשוב", הוא מוסיף. "אנחנו קרובים היום יותר מתמיד אל אבותינו מן התנ"ך, אל ימי ארון הברית. באותה הדרך שבה הודרכנו לשוב אל הארץ הזאת – מי יודע, אולי נזכה בקרוב גם לגלות את ארון הברית עצמו".
