את פרסום ספרו של ההיסטוריון החרדי ישראל שפירא, "עזה מאז ולתמיד", ליוותה טרגדיה שהעיבה על הצלחתו: עורך הספר, חוקר ארץ ישראל זאב (ז'אבו) ארליך, נהרג במהלך התמרון הקרקעי בלבנון, במסגרת מה שהוגדר כסיוע מבצעי. "יממה קודם לכן התכתבנו וז'אבו אמר לי שהוא נמצא בלבנון", נזכר שפירא, ששירת באותה עת במילואים. "כששמעתי בקשר שחוקר כבן 70 נפל בלבנון, הבנתי מיד שז'אבו איננו".
ב-20 בנובמבר 2024 הצטרף ארליך לכוח גולני שלחם בלבנון. במהלך היתקלות עם מחבלים נהרגו ארליך והלוחם סמל גור קהתי. שפירא אומר כי שהותו של ארליך במקום נבעה מצורך מבצעי: "40 שנים סייע ז'אבו לחטיבות צה"ל ביו"ש ובלבנון, מעולם הוא לא נכנס לשטח B או A ללא אישור של הדרגים הבכירים בצה"ל".
גם רמ"ט גולני, אלוף-משנה במילואים יואב ירום, אמר באופן גלוי שהוא זה שהזמין את ארליך כדי להיעזר בידיעותיו המקצועיות באיתור מחבלים ששהו, על פי החשד, באזור. בעקבות התקרית הקשה ביקש ירום לסיים את תפקידו.
הגרסה של ראש מטה חטיבת גולני ושל משפחת ארליך לא התקבלה בידי בני משפחתו וקרוביו של קהתי. לטענתם, ארליך נכנס ללבנון כדי לבצע מחקר עצמאי בשטח, והחיילים, בהם יקירם, נאלצו לאבטח אותו. בכנס שנערך לזכרו של ז'אבו ארליך התפרצו בני משפחת קהתי והאשימו שגור נפל רק בשל רצון הצבא לערוך לחוקר סיור פרטי במבצר בשטח הלחימה, ללא כל הצדקה מבצעית ברורה. בפגישה שערכו עם הרמטכ"ל והפרקליטה הצבאית הראשית הם דרשו להעביר את כל חומרי העדויות לחקירת מצ"ח.
9 צפייה בגלריה
מימין: ז'אבו ארליך, משמאל: גור קהתי. נהרגו בתקרית שנויה במחלוקת בלבנון
(צילום: דובר צה"ל)
שפירא סבור שעמדת בני משפחת קהתי וחלק מתומכיהם נובעת מפוזיציה פוליטית. "יש תפיסה מובהקת בצד השמאלי של השיח הפוליטי, שלפיה יש להחזיר חלקים נרחבים מארץ ישראל. עמדה זו רואה בחוקרי אתרי ארץ ישראל כמו ז'אבו מתנחלים סהרוריים ומכשול לשלום", הוא אומר. "זו הסיבה לכך שהם אינם מוכנים, בכל דרך, לקבל את העמדה שז'אבו במשך שנים לא רק סייע לצבא בהתנדבות, בהרצאות ובסיורים בשטח, כשהוא מסכן את חייו ללא הרף – כמו באירוע שבו נפל – אלא שהוא היה איש שלום בכל רמ"ח איבריו. באחד הסיורים שלנו באל-מידיה, התאספו אנשי הכפר מולנו ומול החיילים, וז'אבו, בשיחה קצרה איתם, הרגיע את הרוחות. גם בהלוויה שלו אפשר היה לזהות אישים מכל הזרמים בישראל – נכבדים מוסלמים, נוצרים ושומרונים".
אתה מבין את כאבם?
"בהחלט, מה השאלה? אבל מותר לנו גם לשאול: איך הגענו לסיטואציה כזו שמשפחה שכולה מפוצצת אירוע זיכרון של משפחה שכולה אחרת? לא ייתכן שדבר כזה מתרחש".
הקולות מהלוויית זאב (ז'אבו) חנוך ארליך בעפרה
(צילום: גיל יוחנן)
במשפחתו של גור קהתי דוחים את הדברים בתוקף. רון קהתי, אביו של גור, מסר: "לצערי אני נאלץ להגיב לטענה המרושעת, הזדונית וחסרת הרגישות שהיחס של המשפחה אל ז'אבו נובע כביכול מפוזיציה פוליטית המשתייכת לצד השמאלי. האירוע שבו נפל בננו גור קהתי הוא אירוע שאנחנו כמשפחה מגדירים כפשע" (התגובה המלאה מובאת בסיום הכתבה).
הלימוד של הרב והשייח'
שבוע בלבד לפני נפילתו, הספיק ז'אבו ארליך להשתתף ואף לנאום בהשקת הספר שערך. בנו, אלקנה ארליך, היה העורך הלשוני של הספר. כעת, עם פרסום מהדורתו השלישית מקווה שפירא, שמגדיר את עצמו תלמידו של ז'אבו, כי סקירתם וחשיפותיהם על תולדות יהדות עזה לאורך ההיסטוריה מנציחות כראוי את זכרו של האיש שחקר ואהב כל פיסת אדמה בארץ.
9 צפייה בגלריה
"כפר עזה היא עיר שמשון מדינה יפה וזו צורתה". ציור משנת השנ"ח (1598), מתוך כתב יד עברי שנמצא באיטליה
(צילום: מתוך האנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, זאב וילנאי, ירושלים 1956)
שפירא כותב את המדור "היסטוריה ואקטואליה" באתר החרדי "כיכר השבת", ומרבית ספרו פורסם שם בפרקים. הוא מציין שעדויות פורמליות ראשונות להתיישבות יהודית בעזה מתוארכות לתקופת שלטון הרומאי במאה ה-2 לפני הספירה. "הממלכה החשמונאית לא רק כבשה את העיר אלא אף גיירה בכוח את תושביה, בדיוק כפי שעשתה קודם לכן בעבר הירדן", הוא אומר. בהמשך, במאות הראשונות לספירה, מצויה במקורות חז"ל התייחסות לבית כנסת שפעל בעיר ולאתר בשם "גניזת אבני הצרעת", שם הוטמנו סלעים שפשה בהם נגע הצרעת.
בתקופה הביזנטית גורשו היהודים מירושלים לטבריה בצפון ולעזה בדרום. עדות קראית מהמאה ה-9 מדווחת שבשנים אלו נהגו היהודים לעלות שלוש פעמים בשנה לעיר עזה, שהייתה התחליף הקרוב ביותר להר הבית בירושלים. גם במאות הבאות קיימות עדויות של תיירים נוצרים על קהילה יהודית בעלת מוסדות ובתי כנסת שפעלה במקום.
עמודים עם פסוקים וסמלים יהודיים התגלו במסגד הגדול בעזה, מה שהוביל לא מעט חוקרים להסיק שבמקום פעל בית הכנסת של עזה. שפירא, שביקר עם ארליך בפאתי עזה כדי לבחון עמודים נוספים, מצטט את החוקר ששולל את ההנחה הזו מכול וכול.
9 צפייה בגלריה
שער הספר "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", של הרב נסים אוחנה
(צילום: אוצר החכמה, הובא בספר "עזה מאז ולתמיד", פלדהיים תשפ"ה)
במאה ה-17 התגורר בעיר מקובל צעיר שהוביל את אחת הטלטלות הגדולות של העולם היהודי בעת החדשה: נתן אשכנזי העזתי – נביאו של משיח השקר הגדול שבתי צבי. "על פי חוקרים בני זמננו סבל נתן העזתי מהפרעת אישיות היפומאנית", אומר שפירא, "זה לא עצר בציבור גדול, עד 90 אחוז מהעם היהודי, להאמין לחזיונותיו כי שבתי צבי הוא המשיח".
הקהילה היהודית המשיכה להתקיים בעזה גם במאות הבאות, עד לגירושה במאה ה-20. רבה האחרון של העיר – עד מלחמת העולם הראשונה – היה רבי נסים אוחנה, שהחזיק בקשרים טובים עם המופתי של עזה שייח' עבדאללה אל-עלאמי.
באותם ימים הקימו מיסיונרים נוצרים בית חולים ועזה והחלו, כמו באתרים נוספים, להרחיב את מעגלי השפעתם בקרב האוכלוסייה המקומית. השייח', שהתקשה להתמודד עם הטענות הנוצריות נגד הקוראן ובעד הברית החדשה, ביקש את עזרתו של הרב אוחנה. "באופן כמעט סוריאליסטי נצפו רב יהודי חשוב ואיש דת מוסלמי לומדים את הברית החדשה כדי להתמודד עם טענות הנוצרים", אומר החוקר, "בהמשך פרסם הרב את תוצאות הלימוד המשותף בספר שנקרא 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס'".
9 צפייה בגלריה
עמוד שיש שעליו כתוב: "המלאך הגואל אותי מכל רע יזכני לעלות לירושלים"
(צילום: זאב (ז'אבו) ארליך, הובא בספר "עזה מאז ולתמיד", פלדהיים תשפ"ה)
בשנת תרפ"ט, 1929, פרצו מאורעות דמים בארץ ישראל. ערבים רצחו 133 יהודים ופצעו 339 נוספים. מרבית הקורבנות נפלו בעיר חברון, אך גם בעזה נאסף המון פראי במטרה לטבוח ביהודים. האחרונים התכנסו בבית המלון היהודי בעיר, כששוטר בריטי אחד נותר לשמור עליהם. עם גלי התקיפה הראשונים ירה דוור העיר, דוד גשורי, ירייה אחת באוויר מאקדחו – וההמון הערבי נסוג.
נשים יהודיות שהיו נשואות לקצינים בריטים הפצירו בהמשך היום ששלטון המנדט הבריטי יתערב באירוע, והמתקפה הסתיימה. שני יהודים נרצחו במהומות, והקהילה חדלה מלהתקיים לאחר מכן. יהודי העיר היגרו לתל אביב, ושבועיים לאחר מכן חזרו בליווי משטרתי כבד ליטול את מה שנותר מרכושם. מיום זה ועד לחמאסטן של אוקטובר 2023, לא התגוררו יהודים בעיר.
שמשון הגיבור, בת יפתח ואבוחצירא
את העיר עזה פוגשים לא מעט בתנ"ך, אך נדמה שהיא מזוהה יותר מכול עם ההתרחשויות סביב שמשון הגיבור. לפי המסופר בספר שופטים, רעייתו השנייה של שמשון הייתה אישה זונה עזתית, ובעת ביקורו אצלה נודע לפלִשתים שאויבם הגדול שוהה בעיר. הם נעלו את שערי העיר, אבל שמשון עקר אותם בידיו ונשא אותם לראש ההר הסמוך לחברון. בהמשך הכיר שמשון אישה בשם דלילה שהסגירה אותו לידי הפלשתים. עיניו נוקרו והוא נלקח למאסר בעיר עזה. בזמן מסיבת הניצחון במקדש האל דגון מוטט שמשון את הבניין על יושביו, כשהוא קורא "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים".
9 צפייה בגלריה
"הר שמשון" מזרחית לעיר עזה, מתוך המפה של הקרטוגרף פייר ז'אקוטן
(צילום: מתוך הפר "עזה מאז ולתמיד", פלדהיים תשפ"ה)
9 צפייה בגלריה
קברה של בת יפתח בעיר שוקמזיי מוזכר בספר "אדמת קודש" של רבי יצחק גולדהר
(צילום: אוצר החכמה, הובא בספר "עזה מאז ולתמיד", פלדהיים תשפ"ה)
בכיבוש עזה בידי נפוליאון בשנת 1799 טען הקרטוגרף של הקיסר כי גבעת עלי מונטאר, שאותה כינה בשם "הר שמשון", היא זו שאליה נשא השופט את דלתות שערי העיר העצומות. גם הסיפור על מיטוט בניין מקדש דגון בידי הגיבור העיוור הותיר עקבות בעזה. עד היום קיים רחוב הנושא את השם "אבו אל-עזאם", כלומר אבי הכוח. מסורת יהודית גורסת שגם קברו של שמשון נמצא בעזה, ליד המסגד הגדול בעיר. שפירא מצטט את רב העיר, הרב נסים אוחנה, שגרס כי ייתכן ששמשון אכן נקבר בעזה, אך בהמשך, כפי שמדווח התנ"ך, הועבר משם על ידי אחיו לאזור צרעה, סמוך לבית שמש.
דמות מרתקת נוספת המזוהה עם העיר היא בתו של יפתח, הנערה האומללה שהוקרבה בידי אביה בעקבות נדר שנשא. על פי מקורות שונים שמה היה שוקמזיי, והיא הוגלתה ואולי אף נשחטה באחד ההרים במרחב עזה, אולם החוקר מבהיר שאין בידינו מקורות ברורים לכך.
בדילוג גדול לימינו, חשפו ארליך ושפירא פרשה נוספת הכרוכה בעיר עזה, שבמרכזה עומדת דמות עם שם יהודי מיתי. בסוף שנות ה-70 כיהן בתפקיד שר הדתות אהרן אבוחצירא, שהיה בנו של רבי יצחק אבוחצירא – הבבא חאקי, ואחיינו של רבי ישראל – הבבא סאלי. באחד הימים הודיעה מזכירתו שנכבד ערבי ממתין לשר בטענה שהוא בן דודו. הערבי שהציג את עצמו בשם אבוחצירא טען שסבו של סבו היה רב במצרים לפני שהתאסלם. במילים אחרות, לשושלת הרבנים היהודית המפוארת יש גם צאצאים מוסלמים.
9 צפייה בגלריה
הרב אבוחצירא מרמלה נפגש עם השייח' אבוחצירא מעזה: דיווח במעריב, 13 בינואר 1970
(צילום: עיתונות יהודית היסטורית)
טיעוניו של הנכבד הערבי לא הופיעו בחלל ריק. בעיר פעלה במשך שנים מסעדה בשם אבוחצירא, שבה היתה תלויה תמונתו של הבבא סאלי ליד יאסר ערפאת, להבדיל, ואמונה רווחת שררה בעיר כי הפוגע במשפחת אבוחצירא – המוסלמית – נכווה ונעשה לנכה. פרסומים עיתונאיים נוספים דיווחו על חמולה מצאצאי אבוחצירא המקפידים על סממנים יהודיים, ועל ביקורים נרגשים שערכו במהלך השנים שייח'ים מהמשפחה עם רבנים ממשפחת אבוחצירא בישראל.
האם יש ממש בדברים? ז'אבו ארליך וישראל שפירא סברו שמדובר בסך הכול באגדה. "שורשו של השם הערבי אבוחצירא נעוץ במשלח היד של אבי המשפחה שעסק במחצלות. אבוחצירא בעברית הוא אבי המחצלת, וסביר מאוד שגם מוסלמים עסקו במלאכה הזו", מסביר שפירא. "עם השנים, השתרשה האגדה שאבוחצירא המוסלמי הוא צאצא של אבוחצירא היהודי, ולצד פגישות שאכן נערכו בין נושאי השם המוסלמי לרבנים היהודים, נוצרו תילי תילים של אגדות ואמונות תפלות ברחוב הערבי בעזה".
המכתב של משפחת קהתי לרמטכ"ל: ריאיון עם רון קהתי בחודש מרץ
(צילום: ליאור שרון)
תגובת משפחתו של גור קהתי
רון קהתי, אביו של גור קהתי ז"ל, מסר בשם המשפחה בתגובה על הכתבה: "לצערי אני נאלץ להגיב לטענה המרושעת, הזדונית וחסרת הרגישות שהיחס של המשפחה אל ז'אבו נובע כביכול מפוזיציה פוליטית המשתייכת לצד השמאלי. האירוע שבו נפל בננו גור קהתי הוא אירוע שאנחנו כמשפחה מגדירים כפשע. לנקודה הכי צפונית שצה"ל שהה בה באותה עת הוכנס האזרח זאב ארליך, ללא אישור כנדרש וללא תהליך חיול. זאב ארליך הגיע ללבנון לאזור הכפר שמע למטרה שאינה ידועה לנו. המטרה שהוצגה על ידי גורמים שונים ככזו שנועדה לסייע לצבא במשימתו הצבאית היא מופרכת מיסודה והוכחשה ככזו גם על ידי הצבא. לא נותר לנו אלא להאמין שהמטרה הייתה קשורה בתחומי העניין של זאב ארליך, הקשורים באתרים הנוגעים בהיסטוריה יהודית ובנטייתו לזהות אתרים שונים כאתרים שמקורם יהודי.
"באירוע נלקחו חיילים למשימה לא מתוכננת של ביקור באתר ארכאולוגי שלחיילים נאמר ש'הארכאולוג רוצה לראות' (וזאב ארליך לא היה ארכאולוג). הכוח הורכב בחיפזון, המשימה נעשתה באופן רשלני להחריד והתוצאה הייתה נוראית. גור קהתי נפל כלוחם וזאב ארליך נהרג כאזרח, לא חמוש, שחויל בדיעבד כדי לכסות על מחדלי הצבא ובחסות שקריו של אל"מ יואב ירום. ממשפחתו של זאב ארליך לא הובהרה מטרת כניסתו ללבנון בצורה ברורה מעולם והמשפחה אף לא השמיעה את קולה בתקשורת בתלונה שמותו היה לשווא. מתקבל הרושם שהמשפחה שלמה עם האופן שבו נהרג ואולי מאמינה כי סיבת כניסתו ללבנון, תהיה אשר תהיה, הייתה מוצדקת ואף שווה את מותו של אב המשפחה.
"אנחנו לא מבינים את הטענה לחיבור בין הנטייה הפוליטית שלנו לטענות שאנחנו משמיעים. אם החייל שנפל היה מהמגזר הדתי אז המקרה היה מוצדק? אם האזרח היה חוקר פרפרים בעל נטייה פוליטית לשמאל, אז אנחנו כמשפחה היינו גורסים שהאירוע תקין? אבל אין ספק שלמגמה הימנית יש אחיזה בצבא והשפעה על אופן ראיית הדברים. אנחנו, כמשפחה הרואה בממשלה הנוכחית ובראש הממשלה ככאלו המובלים על ידי גורמים ימניים קיצוניים, התרענו בשנתיים האחרונות בכל דרך דמוקרטית שהכיוון הזה מוביל לאסון, ולצערנו הדברים באירוע בלבנון השתלבו באופן כזה שאזרח המזוהה פוליטית עם הצד הימני של המפה גרם באופן נפשע (הוא ואלוף-משנה יואב ירום) למותו חסר התוחלת של בננו האהוב גור. לצערנו, דברים דומים עדיין מתרחשים. יש דרישה ממפלגות הימין להעמיד חיילים באופן קבוע בקבר יוסף, יש דרישה ללוות מבקרים לקברי צדיקים בלבנון עצמה ושום לקח לא נלמד".
