הם השאירו מאחור חיים נוחים ומשפחות. עלו לארץ והתגייסו, לעתים כחיילים בודדים, בלי חיבוק של אמא וסירים בשבתות. גם כשפרצה המלחמה, לא חשבו פעמיים ויצאו לקרב.
95 חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו במלחמת חרבות ברזל היו עולים חדשים, או ישראלים שעברו לחו"ל בגיל צעיר ושבו להתגייס לצבא, כ-10 עד 15 אחוזים מהנופלים. היום, לקראת יום העלייה הממלכתי שיחול ביום רביעי השבוע, יתקיים טקס זיכרון לזכרם במרכז ענב בתל-אביב. האירוע, הנערך זו השנה השנייה, ביוזמת עמותת "לובי המיליון" במעמד נשיא המדינה ומשפחתו של החייל החלל החטוף עומר נאוטרה - יכבד את זכרם.
לקראת הטקס, שבו יזכו משפחותיהם בספר הנצחה, המאגד את סיפורם של הנופלים העולים וסטיקר הנצחה אישי, הנה שלושה סיפורים של אלו שעלו ארצה ונפלו למענה.
נתן מוטיבציה לצוות
סמל נתנאל אברהם שלום יאנג (בן 20 במותו) נפל בקרבות הראשונים של השבת השחורה בבסיס יפתח, הסמוך לקיבוץ זיקים. יאנג יצא עם מספר חיילים נוספים לחלץ חיילת מחוץ לבסיס, כשהוא וחבריו נתקלו במארב של מחבלים.
כבר מגיל צעיר החליט נתנאל לעלות לארץ. הוא נולד בלונדון שבאנגליה, להוריו שאנטל וניקי והיה אחיהם הצעיר של גבי, דניאל, אליוט ומרים. כשאחיו הבכור החליט לעשות עלייה ולהתגייס לצנחנים לפני מספר שנים, נסע נתנאל לבקרו בחופשות הקיץ והתאהב בישראל וכשהיה בן 11 הצהיר בפני משפחתו שיום יבוא והוא ילך בעקבותיו ויתגייס.
באוקטובר 2021, שנתיים לפני פרוץ המלחמה, הצעיר שאהב מוזיקה והיה די-ג'יי במולדתו, החליט לעשות את המהלך. שנה אחרי העלייה, התגייס לנח"ל ושובץ כלוחם בגדוד גדעון של חטיבת גולני. בזכות הקרב ההרואי שלו ושל חבריו ב-7 באוקטובר, התעכבו המחבלים בכניסה לבסיס וכך הוא הציל את חייהם של חיילים רבים.
"הוא היה ילד טוב", סיפרה השבוע אימו שאנטל, "הוא הפך למוטיבטור של הצוות שלו ותמיד אמר להם: 'אנחנו יכולים יותר'. רבים מהם סיפרו לי שבזכותו הם נשארו ביחידה. כאמא יהודייה, כמובן פחדתי כשהמלחמה פרצה, אבל הוא תמיד אמר לי לא לדאוג. היום אני יודעת שגם אם הייתי מנסה לעצור אותו מלהתגייס לא הייתי מצליחה, כנראה זה היה גורלו".
שאנטל, אמו של נתנאל אברהם שלום יאנג ז"ל: “כאמא יהודייה, כמובן פחדתי כשהמלחמה פרצה, אבל הוא תמיד אמר לי לא לדאוג. אני יודעת שגם אם הייתי מנסה לעצור אותו מלהתגייס לא הייתי מצליחה"
זוג הוריו המתגוררים כעת בארץ מספרים כי החלו לדבר על עלייה כבר כשנתנאל התגייס. האב ניקי מספר כי בשמיני עצרת ההוא היה בבית הכנסת כאשר החל לשמוע על מה שמתחולל בדרום הארץ. "כששבתי הביתה לא ידעתי איך לספר לאשתי, אבל היא ישר הבינה שמשהו לא בסדר”, הוא אומר. "אני זוכרת שלא זזתי שעה כששמעתי מה קרה לבני. היו אלפים בלוויה, מכרים שלו וגם כאלו שכלל לא הכירו אותו, וזה היה נפלא", מוסיפה שאנטל.
השניים מספרים כי בימים האחרונים, במלאת שנתיים למותו, נפגשו עם צעיר שהכיר את בנם. "הוא סיפר לנו שכאשר פגש את אשתו לעתיד הוא אמר לה שלבנם הראשון הוא יקרא נתנאל, לזכרו, וזה ריגש אותנו מאוד".
“הכנתי לו תיק והוא יצא”
רב-סרן יעקב נדלין (בן 36 במותו) עלה ארצה מקזחסטן בגיל 17, מיד לאחר שסיים את התיכון, במסגרת תוכנית סל"ה. הוא למד עברית בכפר העולים "ניצנה", ושנה מאוחר יותר, ב-2005, התגייס לגדוד דוכיפת, יצא לקצונה ואף שירת כמ"מ טירונים בבא"ח כפיר.
ב-2008 הכיר את אשתו, מעין, והשניים הביאו לעולם ארבעה ילדים. עם פרוץ המלחמה, גויס למילואים בשומרון. כעבור ימים ספורים, ב-13 באוקטובר, במהלך פעילות מבצעית באזור קדומים, יצא לטפל באירוע של יידוי אבנים לעבר כוחות צה"ל בצומת אימתין. תוך כדי סריקות אחר המחבלים, זיהה כוח צה"לי אחר שהיה בזירה רכב חשוד ופתח לעברו באש. יעקב, שנפגע מאש כוחותינו בתוך ערפל הקרב, נפצע אנושות ונפטר מפצעיו.
אשתו מעין מספרת על הפרידה ביניהם, בשבת השחורה. "אני זוכרת שכשהוא היה בתפילה, הטלפון צילצל כמה פעמים ולא הבנתי מי לא יודע שהוא לא יענה בחג. בסוף זה היה המפקד שלו. יצאתי לבית הכנסת לספר לו וכשחזרנו הביתה, הכנו לו תיק והוא יצא".
בשיחה האחרונה התעקשה בתו לומר לו עוד כמה מילים. "זה היה לקראת כניסת השבת, הייתי ברכב עם הילדים וכולנו דיברנו איתו בטלפון. השיחה הסתיימה כשהוא אומר לנו שהוא חייב לנתק כי יש אירוע, אבל הבת שלי בת השמונה התעקשה להתקשר שוב להגיד לו שהיא אוהבת אותו, כי היא לא הספיקה בשיחה הראשונה. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו".
מאוחר יותר באותו ערב, כשהם יושבים לסעודת שבת בבית הוריה של מעין, דפקו המודיעים בדלת. "כשהאחיין שלי פתח, כבר ידעתי מה קרה. למרות שבשבוע הקודם הייתה לי תחושה שיעקב בסדר, כי הוא בשומרון, דווקא באותו יום התחלתי לדאוג".
מעין, אשתו של יעקב נדלין ז”ל: “שיחת הטלפון בינינו הסתיימה כשהוא אומר לנו שהוא חייב לנתק כי יש אירוע, אבל הבת שלי בת השמונה התעקשה להתקשר שוב להגיד לו שהיא אוהבת אותו, כי היא לא הספיקה קודם"
הקצינים, כך התברר, הגיעו לשם אחרי שיעקב רשם את אביה כמי שאליו אפשר לפנות, אם לא מוצאים אותה. "היה להם קלסר ועמדתי מאחוריהם כשהם פתחו אותו. ראיתי שלוש מילים יעקב נדלין נהרג וצרחתי מעוצמת הבשורה הנוראה. אני חושבת שהוא רצה לעלות ארצה כי היה היהודי היחידי בבית הספר ורק כשעלה ארצה הבין שהוא רוצה גם להגן על המדינה, להגן על הבית".
"האור של הבית"
לאולגה יקימינסקי ולבנה סשה היה מנהג קבוע. במהלך שירותו הצבאי כנהג, בכל ערב הם היו משוחחים כשעה בטלפון. "הייתי שומעת מה עבר עליו באותו יום ומספרת לו מה עבר עליי. בערב, לפני שהוא נרצח בפיגוע בכרמיאל, הוא כתב לי שהוא הולך לישון מוקדם, כי הוא חייב לנסוע בשש בבוקר לכרמיאל, לטיפול ברכב של הפלוגה", נזכרת האם שעלתה יחד עם משפחתה מאוקראינה ב-2005.
היא מספרת על ילד שכולם אהבו בגלל חריצותו ואהב בעלי חיים ואקטואליה. "הוא התעניין בפוליטיקה עולמית, ובכל פעם שרציתי להבין משהו, פניתי אליו ומיד קיבלתי תשובה".
סמל אלכסנדר (סשה) יקימינסקי (בן 19 במותו), שהתגייס באוגוסט 2023, ביצע משימות צבאיות מורכבות בימיה הראשונים של המלחמה בגבול הצפון, כחלק מגדוד 188 שבו שירת. הוא נפל בכרמיאל ב-3 ביולי 2024, כשמחבל חמוש בסכין התנפל עליו ועל חברו. למרות הפציעה, הצליח לירות במחבל ולנטרלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה.
אולגה מספרת כי בבוקר הפיגוע הייתה עסוקה בעבודתה כאחות. "פתאום אנשים התחילו לדבר על פיגוע, אבל לא הייתי פנויה, עד ששמעתי שזה היה בכרמיאל ופתאום ההודעה שלו עלתה לי לראש", היא נזכרת. "התקשרתי אליו, אבל הוא לא ענה, בהתחלה עוד חשבתי שזה בגלל שהוא נוהג, אבל אז קיבלתי הודעה ממלר"ד נהריה, על המשך הטיפול שהוא צריך. הבנתי מיד שהוא בבית חולים, קראתי לבעלי ונסענו אליו. אני זוכרת שסיפרו לנו שהמצב קשה ואז הביאו עובדת סוציאלית לחדר והיא סיפרה לנו מה קרה ושהוא לא שרד את פצעיו".
אולגה מספרת כי אחרי נפילת בנה, היו לבעלה רגשות אשם על ההחלטה לעלות ארצה, אבל היא חושבת אחרת. "זו הייתה החלטה משותפת שלנו. איבדנו ילד מקסים, האור של הבית ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד".
אלקס ריף, מנכ"לית עמותת לובי המיליון: "למשפחות של אלו שבחרו לעלות לישראל והקריבו את הקורבן הגדול ביותר, קשה יותר להנציח אותם. לעיתים נדירות נראה מצפור או אולם ספורט על שמו של עולה, יש אפילו פחות מדבקות ברחוב שלהם. לכן השנה נוציא מדבקות לכל חייל עולה שנפל במלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.25
