שורשים ישראליים: "הוריי עזבו את הארץ בגיל צעיר", מספרת סאמר סופר (29) מתל אביב, רווקה, סטודנטית בפקולטה לרפואה בטכניון, "ואני נולדתי וגדלתי בניו יורק, אמצעית בין שלושת ילדיהם. בבית דיברנו עברית והקשר עם ישראל היה תמיד חזק".
כדורגל: "בגיל ארבע התחלתי להשתתף בחוג כדורגל לילדים, ומהר מאוד ראו שיש לי כישרון. בארצות הברית ענף כדורגל הנשים מפותח מאוד, וכבר בתיכון שיחקתי בליגות הטובות ביותר. כשהייתי בת 16, מאמן נבחרת הנשים של ישראל הגיע לחפש בנות אמריקאיות יהודיות שיבואו לשחק בנבחרת הנשים הישראלית, לקראת אליפות אירופה לנשים עד גיל 19, שהייתה אמורה להתקיים כעבור שנתיים. כשהוא הציע לי להצטרף, הודעתי להוריי שאני נוסעת, כי אין סיכוי שאפסיד הזדמנות כזאת, שאפשרה לי לחבר את שתי האהבות שלי - כדורגל וישראל. הגעתי ארצה עם עוד כמה בנות, התגוררנו בפנימייה בווינגייט ושיחקתי בנבחרת ישראל. זו הייתה תקופה נהדרת. היו לי כאן מלא חברים".
לימודים: "כעבור שנתיים חזרתי לארצות הברית ועשיתי תואר ראשון בפיזיקה והכנה לרפואה באוניברסיטת לונג איילנד. רציתי להיות רופאה אבל אני גם אוהבת מאוד מדע ומצאתי מסלול מתאים. למדתי על מלגה מלאה ושיחקתי כדורגל בנבחרת האוניברסיטה. כשלמדתי למבחן הקבלה לרפואה הרגשתי שאני רוצה להמשיך את התהליך בישראל. להוריי היה קשה עם ההחלטה שלי, אבל הם בהחלט תמכו בי".
עלייה: "הגעתי ארצה בתחילת שנת הקורונה. מאחר שהליגה נעצרה ולא יכולתי לשחק כדורגל כפי שתכננתי, מצאתי את עצמי עושה תואר שני במיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. בשנה השנייה של התואר, הכדורגל חזר. שיחקתי בליגת־העל בתפקיד קשרית אמצעית.
"במקביל ניסיתי להתקבל ללימודים בפקולטה לרפואה בטכניון, במסלול הארבע־שנתי בתוכנית האמריקאית. החלטתי שאני רוצה להישאר כאן, וביום שקיבלתי את תעודת הזהות הישראלית קיבלתי גם הודעה שהתקבלתי לפקולטה לרפואה בטכניון. למדתי ושיחקתי כדורגל, אבל בשנה הנוכחית - האחרונה, פרשתי בגלל עומס. כשיש לי זמן אני משחקת בקבוצות חובבים, עם חברים".
אני מרגישה שלמרות המצב, הכי בטוח לי להיות כאן, כי אני חלק מהיחד שהוא עם ישראל. גם אחותי הגדולה עשתה עלייה לפני שנתיים
עבודה: "חברה ראתה שב'טכנודע' בחדרה מחפשים מדריכים ואמרה לי שהמקום פשוט תפור עליי. נכון שהמטרה העיקרית שלי היא להיות רופאה, אבל החזון שלי רחב יותר. יש לי תארים במדעים, ואני אוהבת מאוד להדריך את הדור הצעיר הן במדע והן בכדורגל. ההדרכה ב'טכנודע' ממלאת את החור שנפער בי כשעזבתי את הכדורגל. מדובר במקום מקסים, שמקבל את כולם - ילדים ובני נוער מכל השכבות. לומדים בו מדע וטכנולוגיה ועושים מחקרים. זה מקום שיש לו ויז'ן, ואני שמחה מאוד להיות חלק ממנו".
קשיי קליטה: "לא הכול היה קל. אף על פי שדיברנו עברית בבית, התקשיתי עם השפה. למזלי, הלימודים בתוכנית שלנו מתקיימים באנגלית, אבל ביומיום היו לי די הרבה פערים שהצטרכתי למלא גם בעברית וגם בהתנהלות הכללית כאן. זה חלק מתהליך העלייה וההתאקלמות".
מלחמה: "המצב הנוכחי בארץ מעלה סימני שאלה אצל אנשים רבים. אצלי זה חיזק את התחושה שעשיתי בחירה נכונה. אני מרגישה שלמרות המצב, הכי בטוח לי להיות כאן, כי אני חלק מהיחד שהוא עם ישראל. אגב, גם אחותי הגדולה עשתה עלייה לפני שנתיים, ואני מקווה שבעתיד גם שאר המשפחה תחזור".
למה לא הצלחת להתרגל בארץ? "לחוסר השוויון בענף כדורגל הנשים לעומת זה של גברים".
איזה הרגל מארצות הברית כדאי לישראלים לאמץ? "לנהוג פחות באגרסיביות".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ? "פארק הירקון. שם אני רצה ועושה הליכות".
למה את הכי מתגעגעת בארצות הברית? "לקפה בסטארבקס".
