בני הזוג: זה היה פרק ב' של שניהם. כשהכירו, הוא כבר היה אבא לילדים מנישואיו הקודמים ועבד בתפקיד ניהולי בדרום הארץ. גם לה היו ילדים מנישואיה הראשונים, היא הייתה בתפקיד בכיר במשטרה והתמסרה כל כולה לעבודתה. האהבה פרחה, הוא עבר לגור איתה במרכז הארץ לבקשתה, ומצא עבודה חדשה שהייתה התפשרות מקצועית מבחינתו. למרות שכל אחד מהם כבר עבר גירושים, הם לא חתמו על הסכם ממון.
במשך כעשור: נולדו להם ילדים משותפים. הוא היה אבא מסור לילדיו מנישואיו הקודמים, לילדיה ולילדים המשותפים. רוב המטלות הביתיות היו באחריותו - הוא ניקה, בישל וטיפל בכולם. היא נשאבה לעבודתה, והייתה בבית פחות ופחות.
ההתרחקות: היא קיבלה תפקיד חדש שהיה כה מאתגר, שהיא נאלצה ללון לילות רבים מחוץ לבית. הזוגיות שלהם הידרדרה בהדרגה, והם החלו לדבר על פרידה. מאותו הרגע היא החלה להתנהג כלפיו בצורה מחפירה. מרוב צער, כנראה, הוא לקה בלבו. הוא קיווה להיפרד בטוב, אך היא סירבה לשיתוף כלשהו ברכוש שהיה משותף על פי דין, והוא עזב את דירתם.
כשקיבלה תפקיד חדש ומאתגר נאלצה ללון לילות רבים מחוץ לבית. הזוגיות הידרדרה בהדרגה והם החלו לדבר על פרידה
הרכוש: במהלך הנישואים הם רכשו יחד בית ורשמו אותו על שמה בלבד, משיקולי מס, כי על שמו כבר הייתה רשומה דירה מנישואיו. את המשכנתה שילמו מהכספים המשותפים שלהם. כשהוא פנה אלינו הגשנו תביעה רכושית מקיפה עם נימוקים המסבירים מדוע הרכוש הרשום על שמה של האישה – הדירה והפנסיה שלה - שייכים לשניהם. מאחר שהרכוש היה רשום רק על שמה, חששנו שהיא תבריח אותו, ולכן הגשנו בקשות לעיקולים - וקיבלנו.
הפשרה: זמן קצר לאחר הגשת התביעה וקבלת העיקולים היא החליטה להתפשר איתו, עוד לפני הדיון הראשון. הם פנו למגשר וסגרו ביניהם הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד, ולפיו הוא יקבל את החלק שמגיע לו בפנסיה שלה. על הבית, שהיה ברובו ממושכן, הסכים לוותר ולא נלחם על זכויותיו, כי הייתה לו דירה משלו והוא לא רצה לגרור את ההליכים בבית המשפט במשך שנים.
מה למדנו:
גם אם האהבה בוערת, היא עלולה להסתיים ואתם עלולים להישאר בלי כלום. כדאי להבטיח את זכויותיכם מראש.
בהיעדר הסכם ממון שגורס אחרת, מה שנרכש במהלך הנישואין שייך לשניכם, כולל הפנסיה שנצברה וכולל בית שנרכש במהלך הנישואין, גם אם הוא רשום ע"ש אחד הצדדים בלבד.
