הקשר בין נערה בת 18 לאישה בת 35? אם תשאלו את ד"ר נועה לביא, שמובילה את התוכנית לתואר שני ללימודי צעירוּת (Youth Studies) במכללה האקדמית תל אביב־יפו, הקשר הדוק יותר ממה שאתן חושבות. התוכנית החדשה, ראשונה מסוגה בישראל, מגדירה את תקופת הצעירוּת בין גילאי 18 ל־35 וכוללת את דור ה־Z (ילידי אמצע שנות ה־90 עד 2012) וחלק מדור ה־Y (המושג מתייחס לבני הדור שנולדו בשנות ה־80 וה־90, חלקם בטווח הגילים הרלוונטי).
"גילאי 18-35 זו קבוצה גילאית מובחנת ומאופיינת, ויש אפילו כאלה שאומרים שכבר הגענו לכך שגם גיל 37 נכלל בה", אומרת ד"ר נועה לביא, שהיא גם ראשת המסלול לתקשורת ומדיה בבית הספר לממשל וחברה במכללה. "מחקרים לאורך השנים, ובעיקר מתחילת שנות ה־2000, זיהו שיש התארכות במשך המעבר של בני ובנות נוער לתפקידי המבוגר, וזה כולל חוסר יציבות בעבודה, חוסר התמקדות בלימודים אקדמיים ובלבול בנוגע לזוגיות. גם אחרי גיל 30 הם עדיין נשארים יותר זמן לגור בבית ההורים ונעזרים בהם יותר. כשאת צוללת לתוך חברות מסוימות, מובן שאפשר לראות שוני, למשל בין דתיים לחילוניים, אבל בגדול שינויים שקרו מסוף המאה ה־20 מביאים אותנו להסתכל על טווח הגיל הזה כקבוצה בעלת מאפיינים סוציולוגיים מאובחנים".
האפיונים שלביא מציינת כבר עלו במחקרם של הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג ואשתו, אשת החינוך פרופ' תמר אלמוג, שביקרו בחריפות את דור ה־Y בספרם המפורסם "דור ה־Y כאילו אין מחר" (הוצאת מודן). על פי מחקרם מדובר בצעירים אנוכיים, מרוכזים בעצמם וילדותיים, שלא מסוגלים להחזיק זוגיות וסובלים מ"עילגות רגשית, בשלות מעוכבת, תלותיות, התמכרות למשחקים, לתקשורת ולטכנולוגיה ממוחשבת". הסיבה העיקרית, לדבריהם, היא העובדה שגידלו את הדור הזה כנסיכים ונסיכות והבטיחו להם שאם רק ירצו יוכלו לעוף על החלום שלהם, מה שהתברר לרוב כמקסם שווא.
"פרופ' אלמוג היה אחד החלוצים בתחום מחקר הצעירות, ולכן אני לא רוצה לבקר אותו, אבל הוא ושותפתו יצאו מהמחקר עם המון סטריאוטיפים שליליים על דור ה־Y, שאני לא בהכרח מסכימה איתם", אומרת לביא. "המחקרים שאני נשענת עליהם נערכו אחרי המחקר הזה, והם מראים שאנשי דור ה־Y הם למעשה קורבנות של עולם שהשתנה פתאום. ההורים שלהם גידלו אותם למשהו אחד, ובחוץ כבר קרה משהו אחר. הם מהגרים דיגיטליים, ולא היו מוכנים לעולם הרשתות החברתיות, בניגוד לדור ה-Z שהם כבר ילידים דיגיטליים ואפשר ללמוד מהם. פרופ' אלמוג היה פורץ דרך בהתמקדות שלו בדור ה־Y, אבל הביקורת שלו הגיעה מתוך עולם הערכים של הדור שלו, ששייך למאה הקודמת, ואלה ערכים של עולם שכבר לא רלוונטי לגביהם. גם מערכת החינוך פספסה את הדור הזה, כי היא לא התאימה את עצמה. עד היום מערכת החינוך מכינה את הילדים לשוק העבודה של שנות ה־80, מרבית ההתנגשויות בעבודה נובעות מהפערים הדוריים".
"התחלתי הכול מאוחר, גם את הקריירה האקדמית וגם את הקמת המשפחה", היא מספרת. "הייתי שחקנית, ורק לקראת גיל 30 החלטתי לפנות לאקדמיה"
לוותר על כסף ולהישאר בים
ד"ר נועה לביא (55) מתל אביב, הנשואה לפסיכולוג הקליני איל שדה ואם לשניים (17, 15), מוכרת לרבים מעולם הבמה. היא שחקנית לשעבר ששיחקה בסדרת הקאלט "רמת אביב ג'", בתם של הזמר אריק לביא והשחקנית שושיק שני, מגדולי האמנים הישראלים שפעלו כאן. את עולמות התקשורת, התרבות והאמנות, שעליהם גדלה, היא מביאה גם לתוך התוכנית שהיא מובילה.
"התחלתי הכול מאוחר, גם את הקריירה האקדמית וגם את הקמת המשפחה", היא מספרת. "הייתי שחקנית, ורק לקראת גיל 30 החלטתי לפנות לאקדמיה. גדלתי בבית של שני שחקנים, שניהם היו אוטודידקטים, אנשי ספר שלא סיימו תיכון. אחד הזיכרונות שאני סוחבת מהילדות היה שכל קיץ נסענו לגרמניה, היה להם שם כל שנה חוזה לסיבוב הופעות. קיץ אחד, אחרי שהחוזה כבר היה חתום, הם ירדו לים, ופתאום אבא אמר, 'אני לא רוצה לעבור את הקיץ הזה בגרמניה'. הם ויתרו על המון כסף ונשארו בים, כי הם הקשיבו ללב שלהם גם מול הפרנסה, ועל זה גדלתי. ההורים שלי חינכו אותי לחשוב מחוץ לקופסה, אני חושבת שבגלל זה הגעתי להיות סוציולוגית. בהתמחות שלי אני חוקרת את תעשיית הטלוויזיה בישראל, גם בגלל הבית שגדלתי בו וגם בגלל שהייתי בעבר שחקנית בעצמי".
אפשר להבין למה צריך לימודי זִקנה והתמודדות עם הגיל השלישי, אבל למה צריך לימודי צעירוּת?
"זה תחום מאוד מוכר ומבוסס בעולם, בעיקר בארצות הברית ובבריטניה. בעולם יש יותר ויותר התייחסות מדינית ואפילו ממשלתית לקטגוריה הזאת, כיוון שזאת הקבוצה שמיועדת להוביל את החברה בעתיד. בישראל התחום החל להתפתח לפני כמה שנים, כשקרן גנדיר של משפחת רקנאטי התחילה להוביל מחקר סוציולוגי בנוגע לקבוצה הזאת. ב־2017 הם החליטו לתמוך בלימודי צעירות במסגרת אקדמית ובחרו במכללת תל אביב־יפו. אני זוכרת שנשיא המכללה דאז, פרופ' שלמה בידרמן, צלצל אליי בעודי משוטטת בדיזנגוף סנטר וקונה לילדים נעליים, ואמר לי שאין מתאימה ממני להרים את התוכנית, כי אני ידועה בתור אנרג'ייזר. הייתי עדיין חברת סגל לפני קביעוּת, אז לא ממש הרשיתי לעצמי להגיד לא. עשיתי עבודת הכנה רצינית כי לא כל כך הכרתי את התחום, ולאט־לאט נשאבתי והתחלתי לחקור את הנושא ביחד עם ד"ר עמית קפלן. המחקר שלנו השווה את דור ה־X לדור ה־Y והתפרסם בכתב העת היוקרתי Journal of Youth Studies. הממצא העיקרי היה שדור ה־Y בישראל, שהוא לכאורה דור מתקדם יותר, היה פמיניסטי פחות מדור ה־X שקדם לו, זאת בניגוד למגמה העולמית".
איך את מסבירה את זה?
"החברה הישראלית הלכה והפכה ליותר דתית, ומכאן שהיא פחות פמיניסטית. עכשיו סיימנו לנתח את נתוני גילאי 18-29 של דור ה־Z, ומצאנו סיבוב פרסה: הדור הצעיר והעכשווי מראה שוב חזרה לתפיסות פמיניסטיות יותר בנוגע לתפקידי נשים ומגדר במשפחה ובשוק העבודה לעומת הדור שקדם לו, וזה מעודד מאוד".
"הדור הצעיר והעכשווי מראה שוב חזרה לתפיסות פמיניסטיות יותר בנוגע לתפקידי נשים ומגדר במשפחה ובשוק העבודה לעומת הדור שקדם לו, וזה מעודד מאוד"
שיווק עצמי ברשת
התוכנית נפתחה ב־2017, ואחרי שלוש שנים של לימודים במתכונת של לימודי תעודה נסגרה בעקבות הקורונה. לביא לקחה את הזמן שהתפנה כדי לכתוב למועצה להשכלה גבוהה הצעה ללימודי צעירות לתואר שני, שאושרה השנה. התוכנית מתמקדת בשני תחומים: מעברים בצעירוּת (Youth in
Transitions), למשל, התחלת לימודים אקדמיים, השתלבות בשוק העבודה, עזיבת הבית, זוגיות והקמת משפחה; ותרבויות צעירים (Youth Cultures), שמתמקד בביטויים התרבותיים והחברתיים של הדור הזה, למשל, יוזמות חברתיות ופעולות התנגדות חברתית.
למי התוכנית מיועדת?
"לבעלי תואר ראשון במדעי החברה או בעלי תואר אחר שיעשו השלמות, ויש מלגות למצטיינים. לומדים אצלנו גברים, נשים, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים וגם סטודנטים על הספקטרום המגדרי הקווירי, בקשת רחבה של גילים, מגיל 23 עד 60. חלקם הגדול עובדים עם צעירים או עוסקים בתחומים משיקים ורוצים להביא את הידע הזה לתחומים שלהם".
מה הבעיה העיקרית שמעסיקה היום אנשים בגיל הזה?
"הם גדלים בעולם ש־45% מהמשרות בו ייעלמו תוך חמש שנים, ורוב המשרות החדשות שיהיו עדיין לא ידועות. אנחנו נמצאים בתקופת מהפכה גדולה שבה האדם והמכונה מתלכדים לישות אחת, ואלה גילים שבהם האישיות עדיין מתעצבת בתוך כל הכאוס הזה".
איך השפיעו הרשתות החברתיות על עיצוב הדור הזה?
"השפיעו מאוד, לטוב וגם לרע. מצד אחד יש השתלחות אלימה יותר בחסות האנונימיות ושטיפת מוח בנושאים של גוף, מגדר ויופי, ומצד שני אנחנו נמצאים בעידן של 'דו איט יורסלף'. צעירים מצליחים לבנות את עצמם ולשווק את עצמם באמצעות הרשתות. הבת שלי, למשל, עושה אנימציה, היא רק בת 17 וכבר יש לה ערוץ יוטיוב עם 40 אלף עוקבים והיא מקבלת כסף מפרסומות".
המלחמה האחרונה והתגייסות של בני 18-35 להגן על המדינה שינו משהו בתפיסות שלך בנוגע לגיל הזה?
"בניגוד לדור ה־Y, שנסחפו לעולם שהשתנה להם בבת אחת מול העיניים, מה שגרם להם להיות מרוכזים בעצמם, דור ה־Z שואף לקהילתיות ולתרומה לחברה, וראינו את זה במלחמה האחרונה. סקרים שנערכו אחרי שהתחילה המלחמה הראו שהצעירים בישראל עדיין אופטימיים בנוגע לעתידם במדינה, למרות הפסימיות בנוגע לאפשרויות הכלכליות ויוקר המחיה".
את אופטימית?
"אני אופטימית לגבי הדור הזה, ולא רק בגלל המחקרים, אלא בעיקר בגלל המפגש היומיומי שלי איתם בכיתות. בסוף כל הכאב, העצב והאפלה שאנחנו נמצאים בה, הדור הזה הוא נקודת אור. אנחנו, כמו כל חברה, תלויים בהם, ולכן אנחנו צריכים לחשוב איך להפוך את המדינה למקום טוב יותר בשבילם, כדי שהם בתורם יהפכו את המדינה למקום טוב יותר לכולנו".
