צפו בפאנל "נשים למען נשים"
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
זו לא סתם שיחה על אתגרים - זו צעקת התרעה מהשטח – כל אחת מהזווית שלה. טל הוכמן, מנכ"לית שדולת הנשים, מדברת על אפס מנכ"ליות במשרדי הממשלה; עו"ד ראויה חנדקולו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות של הוועד הארצי לרשויות הערביות, מתארת איך נשים ערביות נאבקות על הישרדות בסיסית; איילת רזין בית־אור, מנהלת קרן ניצן לקידום נשים ושוויון מגדרי, חושפת את המחירים הנסתרים של המשבר, ויעל ששון, מנהלת יישובית בתל אביב ורמת גן העוגן למשפחות המילואים ותלמידת כיתה י"ב בבית ספר עירוני ד' בעיר, מציגה את המציאות הקשה של משפחות המילואים. אבל כולן מדברות על אותה אמת מרה: נשים משלמות, ולא רואים אותן.
בפאנל "בידיים שלהן: נשים למען נשים", בהובלתה של שירה קדרי עובדיה, כתבת הרווחה של ynet ו"ידיעות אחרונות", הן לא רק חושפות את המחירים - הן מציגות גם את הכוח, הכוח של נשים שמסרבות לשתוק, שיוצרות פתרונות במקום שהמדינה נכשלת ושבונות רשתות תמיכה כשהמערכת מתעלמת.
נשים משלמות מחירים מאוד כבדים על רקע המלחמה והפשיעה שמשתוללת: מהם המחירים שאתן רואות מתוך העשייה שלכן?
יעל: "תחשבו על אישה שבעלה במילואים בעזה. היא צריכה במקביל להמשיך לעבוד וכל הבית עליה. היא אחראית על הדברים היומיומיים, מי ייקח לחוגים ועל אוכל ועל קניות ועל כביסה, כל הנטל עליה. בנוסף, אנו צריכים לזכור שיש עליה נטל כלכלי מאוד כבד, כי מילואימניקים הם הרבה פעמים עצמאים והעסקים שלהם קורסים. נשים צריכות במקביל לעבוד ולנהל את כל חיי המשפחה. הן קורסות, ואין עליהן הגנה מפני פיטורים. ויש גם נשים מילואימניקיות, 20% מכלל המילואימניקים, שלא מקבלות את אותם מענים שהצבא יודע לתת לגברים. הן נפגעות מאוד ואנו עוזרים למשפחות של הנשים האלה".
איילת, מה את רואה על מצבנו ומה המדינה עושה או לא עושה כדי לעזור ולקדם נשים?
איילת: "מה שיעל תיארה, מתוך החיבור העמוק שלה לשטח, נמצא גם במחקרים שמראים שנשים משלמות מחיר באופן לא פרופורציונלי ביחס לגברים בכל מצב חירום. לא רק במלחמה - בקורונה, בצונאמי ובכל סוג של משבר. זה בא לידי ביטוי באלימות. בימים האחרונים אנו קמים כמעט כל בוקר לעוד דיווח על רצח של אישה או ילדיה או על פגיעה באישה. זו פשוט מציאות שהתרגלנו אליה שהיא בלתי נסבלת. נשים עובדות הרבה פעמים בתפקידים של צווארון ורוד - טיפול, חינוך, רפואה, ודווקא במצבי חירום הן נשחקות עד הקצה במקצועות האלה ולא מתוגמלות.
נשים מטפלות בעצמן וגם במעגל המשפחתי (המצומצם והרחב). יש לזה מחירים, בבריאות הנפש, בבריאות הפיזית והדבר הזה לא מטופל, לא רואים אותו. בזכות הדבר הזה הקמנו את הקרן יחד עם ההסתדרות הציונית, שבאה לתת מענים לנקודה העיוורת הזו".
יש המון מחירים בלתי נראים שקשורים לכובעים הרבים שנשים מחזיקות גם בשדה המקצועי וגם בתוך הבית. ראויה, בחברה הערבית יש את מה שמגיע לכותרות ויש את מה שנשאר מתחת לרדאר ואני רוצה לשאול באמת - מה את רואה מתוך העשייה שלך?
ראויה: "אני אדבר על המציאות של לפני המלחמה, שמזמנת לנו אתגרים בלתי נתפסים וכואבים לכולם. אנו הנשים הערביות נאבקנו על הקיום שלנו. יש 110 נרצחים מתחילת השנה, חוץ מפצועות, פצועים ומאוימים. כנשים ערביות, עוד לפני המלחמה עסקנו בשאלת הקיום ובשאלות כמו מי הנרצחת הבאה, האם הילד שלי יחזור הביתה בשלום ואיך אגמור את החודש ואמנע מהילד שלי להיסחף למעגל הפשיעה. כשהגיעה המלחמה, נכנסנו למצב חירום כפול ומשולש. יש איום ביטחוני חיצוני כאזרחים ויש את המעמד שלנו כמיעוט שסומן מתחילת המלחמה כחשוד, מה שהכניס אותנו לתחושת חוסר ביטחון.
דבר שלישי הוא מעמד האישה הערבייה. עשרות שנים של התקדמות בתחום קידום הנשים, המגדר והתעסוקה, שהובילו נשים אמיצות בחברה הערבית, הולכות לפח, כי כשאתה מפוחד ומאוים, יש רגרסיה להישרדות".
6 צפייה בגלריה
עו"ד ראויה חנדקולו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות של הוועד הארצי לרשויות הערביות
(צילום: יאיר שגיא)
אילו מחירים נשים משלמות בצמתים של קבלת החלטות?
טל: "בהמשך לכל מה שחברותיי אמרו, אני רק מדגישה כמה נשים צריכות להיות מסביב לשולחן. היעדר של נשים באופן מוחלט משולחן קבלת ההחלטות הוא אחד האירועים הכי דרמטיים ומשמעותיים שמשפיעים על חיי היום־יום של כולנו, וזה משהו שקצת לא מחלחל עד הסוף. העובדה שיש 0 מנכ''ליות במשרדי הממשלה היא הסיבה שבגללה עתרנו לבג"ץ. קיבלנו פסק דין היסטורי שמחייב את הממשלה למנות נשים לתפקידים ומשרות אמון אחרות, ובכל זאת, השר סמוטריץ' וגם שרים אחרים מחליטים למנות גברים גם אחרי פסק הדין הזה ולצפצף על בג"ץ ועל החוק.
"אסיים במשהו אופטימי - לכל אחד מאיתנו יש אפשרות להעלות את הקשב הציבורי. מספיק שנדבר על זה, מספיק שנדרוש את זה ומספיק שנבוא לכנסת, נגיד את זה ונעלה את זה ברשתות חברתיות, יש לזה משמעות".
אולי נסיים באמת בדבר האחד הקטן שמבחינתכן בשבילו עדיין שווה לקום בבוקר ולהמשיך לעשות ולפעול?
יעל: "הדור שלי, דור הטיקטוק, לא מאוד רחוק מהנוער של הקמת המדינה שדוד בן גוריון התייחס אליו כיסוד בחברה למופת של מדינת ישראל."
איילת: "השותף שלי לקרן הוא גבר, והוא יזם את הרעיון להקים קרן לקידום נשים לשוויון מגדרי, וזה לכשעצמו שותפות שנותנת תקווה".
ראויה: "לילדים שלנו מגיע עתיד בטוח שיש בו תחושה של שוויון".
טל: "אני רואה את האנשים נלחמים בוקר ולילה באמת בלי שום הבדל, על המאבק הזה שיהיה שוויון מגדרי, בזמן שבכנסת מחוקקים חוקים נגד נשים. זו בעיניי תקווה אמיתית שיוכל להיות פה אחרת".
