"נולדתי למשפחת חקלאים בכפר קטן במחוז צ'אנג מאי בצפון תאילנד. מאחר שאני החמישית והאחרונה בילדי המשפחה, קראו לי נוי, שפירושו 'הקטנה' בתאית", מספרת נוי נבו (57) מכפר יהושע, נשואה, אם לשלושה (28, 26, 20). לה ולבעלה יש משק חקלאי שעיקרו גידול ירקות לזרעים.
"בגיל עשר שלחו אותי ללמוד תפירה, ולאחר שלושה חודשי לימוד נסעתי עם חברותיי לעבוד בעסק לייצור בגדים בבנגקוק. אחרי זמן קצר הצטרפתי לאחותי הגדולה לעבוד במפעל לייצור בגדים בצ'אנג מאי, והמשכתי ללמוד בחטיבת הביניים. בגיל 20 עברתי לחברה שמוכרת ג'ינס ובהמשך ניהלתי חנות בעיר פאטאיה".
מפגש גורלי: "כשהייתי בת 25 נכנס לחנות בחור ג'ינג'י יפה, שחיפש בשביל חבר ז'קט ג'ינס במידה הכי גדולה שיש. אמרתי לו שאין לי והוא מדד מכנסיים לעצמו. שידלתי אותו לקנות את הדגם הכי יקר בחנות. זה היה יומיים לפני שהוא היה אמור לחזור הביתה והוא האריך את השהייה שלו לשבוע נוסף. בהמשך סיפר שהתאהב בי ממבט ראשון. הוא אמר שקוראים לו אלדד נבו, שהוא מישראל, ושהוא רוצה להזמין אותי לארוחת ערב. עניתי שלא אבוא לבד. הגעתי עם עשרה חברים והוא שילם על כולם. נפגשנו כמה פעמים והכרנו אחד את השנייה בלי לגעת".
געגועים: "כשאלדד חזר ארצה לכפר יהושע, הוא התקשר אליי כל יום שישי ודיברנו בעזרת מתורגמנית. כעבור שמונה חודשים הוא הודיע שהוא בא להכיר את הוריי. אמרתי לו שאם כך, הוא יצטרך להתחתן איתי. הוא ענה: 'בואי, נתחתן'. התאים לי להתחתן עם פראנג'י (זר). אני עצמאית ודעתנית, והגברים התאילנדים בכפרים חושבים שאישה צריכה להיות יפה וממושמעת".
קליטה: "התחתנו בתאילנד בחתונה מסורתית, וכעבור חודש הגענו לארץ. הוריו של אלדד קיבלו אותי בצורה הכי טבעית שאפשר, ומהיום הראשון קראתי להם אבא ואמא.
"כשהצטרפתי למשפחה עזרתי לאבא לחלוב פרות ותרגלתי איתו את העברית. כל מילה שלא הכרתי, כתבתי בפנקס ושאלתי. באותה תקופה התחילו להגיע לארץ פועלי חקלאות תאילנדים ועזרתי להם. במשך 20 שנה עבדתי כמתורגמנית ברשות הטבע והגנים. כיום אני עובדת עם אלדד בניהול המשק שלנו, שעיקרו גידול ירקות לזרעים".
הורות: "יש לנו שלושה בנים - דין (28) ששירת ביחידה מובחרת, רותם־תאי (26), דוגמן מצליח באירופה, ורם (20), חייל בצבא. גידלתי אותם בהתאם לחינוך הבודהיסטי - לכבד את המבוגרים, לחיות בטוב עם האחר, להיות מנומסים. בחיים לא שמעתי אותם מרימים קול".
אפליה: "היו פעמים שדיברו אליי בגזענות. לא נפגעתי, אבל גם לא שתקתי. היום אני עושה מזה צחוק. אני יודעת שאנשים מעריכים אותי בגלל מי שאני ולא משקיעה אנרגיה במי שאני לא באה לו טוב. אני מרגישה ישראלית לגמרי. נשארתי תאילנדית רק במה שקשור בחינוך ובהתנהגות".
פעילות חברתית: "לפני כ־30 שנה אני וחברה הקמנו כאן ארגון של נשים תאילנדיות. אחת לשנה, בראש השנה התאילנדי, אנחנו מארגנות יום שוק עם אוכל מסורתי, אירועים ומוזיקה, וההכנסות הולכות לילדים נזקקים בתאילנד. חלק מהפעילויות שלנו נעשות בשיתוף השגרירות התאילנדית.
"ב־10 באוקטובר 2023 קיבלתי טלפון מחבר כיתת כוננות בעוטף שאמר: 'התאילנדים שעובדים כאן מבוהלים וצריכים עזרה'. פתחנו בכפר יהושע מקלט, ובמשך עשרה ימים התארחו אצלנו 200 פועלים תאילנדים. חלקם חזרו לתאילנד וחלקם נשארו לעבוד בישראל".
למה לא הצלחת להתרגל בישראל? "לכך שאנשים נדחפים בתור ומדברים בקול רם".
איזה הרגל כדאי לנו לאמץ מתאילנד? "סבלנות וכיבוד האחר, ללא דעות קדומות".
מהו המקום האהוב עלייך בישראל? "ירושלים, בשבילי זה הלב".
למה את הכי מתגעגעת בתאילנד? "לריח של שדות האורז, שבהם נהגנו לתפוס דגים בידיים".
