הדייט הראשון של דנה וושצינה ומנור סולומון היה כשהיא הייתה עוד תלמידת י"ב והוא בתחילת שירותו הצבאי. הם קבעו ללכת לסרט. "נפגשנו מחוץ לקולנוע בקניון בכפר סבא", היא מספרת. "בכוונה העדפתי שמנור לא יאסוף אותי מהבית, שאם הדייט לא יהיה מוצלח, הוא לא יצטרך להסיע אותי חזרה. ואז איזה ילד ליד הקופות ביקש להצטלם איתו ולא הבנתי למה. שאלתי את מנור: 'מה, אתה מכיר אותו?'. הוא חייך בביישנות וענה: 'אמרתי לך שאני שחקן כדורגל'.
"עדיין לא הבנתי מה זה אומר. הגעתי מבית של בנות עם אפס הבנה בכדורגל. לא היה לי מושג שמנור נחשב כבר אז לאחד השחקנים המבטיחים בישראל. באותו זמן לא ידעתי אפילו כמה שחקנים יש על המגרש".
הדייט היה מוצלח, מוצלח מאוד אפילו, ובמהרה וושצינה (שתחגוג החודש 25) התחילה להבין הכול על כדורגל, כולל מה זה להיות בת זוג של כדורגלן מצליח. במהלך שש השנים שעברו מאז, היא הספיקה להחליף ארבע פעמים מקום מגורים בעקבות מעבר לקבוצות שונות של סולומון באוקראינה ובאנגליה, לשמוח ולחגוג איתו את הישגיו הגדולים, לסעוד ולתמוך בו כשסבל מפציעה קשה בברך (שהעמידה את הקריירה שלו בסכנה) ובמקביל, לא לוותר על חלומה האישי להפוך לאשת תקשורת.
השנה היא עומדת לסיים תואר ראשון בתקשורת, מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה, שאותו החלה לפני ארבע שנים. "השאיפה שלי היא להיות סוג של הכלאה בין דנה גרוצקי ליונית לוי", היא מכריזה. בינתיים כבר החלה לבנות את יסודות הקריירה עם פודקאסט בהגשתה, "בסלון של דנה", שצובר תאוצה.
"בתחילת 2023, אחרי שמנור התחיל לשחק באנגליה, הייתה לי תוכנית שנוצרה בשיתוף פעולה עם 'ספורט 1' שנקראה ב'סלון עם סולומון'", היא משחזרת איך עלה הרעיון לפודקאסט. "זו הייתה תוכנית קצרה, סוג של מיני 'מחוברים', שהראתה קצת את החיים מאחורי הקלעים של כדורגלן בחו"ל. התוכנית הצליחה לא רע, והחלטתי שמתחשק לי שהפרויקט הבא יהיה לגמרי שלי, שתהיה לי בו שליטה מלאה על התוכן.
"בפודקאסט אני קובעת מי יהיו המרואיינים, איך תתבצע העריכה. בינתיים עלו שישה פרקים שעסקו בעיקר בכדורגל ובעולם הספורט, אבל אני מתכננת בהמשך להרחיב אותו לתחומים נוספים שקשורים לחיי - טיפוח, רילוקיישן או תכנון חתונה".
זה הזמן להזכיר, שביוני 2024 סולומון הציע לוושצינה נישואים במהלך חופשה רומנטית ביוון, והשניים עומדים להינשא ביוני הקרוב באולם האירועים "קאי" בעמק חפר. היא גם מאשרת שמיד אחרי החתונה הם יתחילו לעבוד על ילדים. "בזמן שנתחתן כבר נהיה שבע שנים ביחד", היא אומרת, "ומנור נולד להיות אבא. כשאני רואה אותו עם ילדים קטנים אני נמסה. אני יודעת שמנור יהיה האבא הכי מושלם שיש". ובמקרה של וושצינה, מאחורי ההכרזה הזו, מסתתר סיפור לא פשוט שעברה בילדותה.
אבא הוא אוהד מספר אחת שלו
היא נולדה בגבעתיים למהנדס ומנהלת רכש. כשהייתה בת שנתיים ואחותה הגדולה אריאל הייתה בת ארבע, הוריה התגרשו. "אבא שלי ואמא שלי התגרשו יחסית בטוב", היא מספרת. "באותה תקופה אבא שלי המשיך להתגורר בגבעתיים, וגם ההורים שלו גרו לידנו. הרבה פעמים סבא וסבתא היו שומרים עליי ועל אחותי והיינו ישנות אצל אבא כמו רוב הילדים להורים גרושים: פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני".
כשהייתה בכיתה ב', היא ואחותה עברו עם אמן לפתח תקווה, אבל המשמורת נמשכה כרגיל, עד שיום אחד אביה ניתק איתן קשר. פשוט הפסיק להגיע. בדיעבד התברר להן שהוא נישא בשנית ובהמשך נולדו לו שני בנים.
"הייתי יכולה להרשות לעצמי חיי נוחות מפנקים ולא לעבוד בכלל, אבל זה לא בדי־אן־איי שלי. כבר בתיכון דמיינתי את עצמי כאשת קריירה שהולכת למשרד עם עקבים וחליפה"
"אמא שלי הושיבה אותי ואת אחותי לשיחה. היה לה חשוב שמצד אחד לא נפתח ציפיות שנראה את אבא בקרוב, ומצד שני היא רצתה להבהיר לנו שזה לא קשור אלינו בשום אופן. בהתחלה היה לי קשה מאוד ואני זוכרת שבכיתי המון. בכל יום הולדת שלי, ובטח בבת המצווה, הייתי בטוחה שהוא לפחות יתקשר לאחל מזל טוב. זה לא קרה. היה נתק מוחלט".
אבל הסיפור מסתיים בהפי־אנד. כעבור שבע שנים האב חזר לחייהן בפתאומיות, וכיום היא מספרת שהם אפילו ביחסים טובים מאוד. "הייתי כמעט בת 15", היא נזכרת. "לאמא הייתה זוגיות, ועברנו לגור יחד עם בן הזוג שלה באורנית. חגגנו לאחותי יום הולדת במסעדה, כשפתאום הנייד של אחותי צלצל וראיתי שהיא בהלם. שאלתי אותה 'מה קרה?', והיא אמרה: 'זה אבא. הוא התקשר לאחל לי מזל טוב'. מיד אמרתי לה: 'עובדים עלייך, תנתקי'. אבל זה באמת היה הוא. הוא השיג את מספרי הטלפון שלנו וכתב לשתינו הודעה שהוא ממש רוצה להיפגש איתנו".
והסכמתן?
"בהתחלה לא, אבל אמא שלנו שכנעה אותנו. כמה ימים אחרי זה קבענו להיפגש איתו בבית קפה באורנית".
מה הוא אמר לכן?
"שהוא לא הפסיק לחשוב עלינו במשך כל השנים הללו ושהוא ממש רוצה שנחדש את הקשר. בחודשים הראשונים זה היה מורכב לי ולאחותי, אבל הזמן עשה את שלו. היום הוא אבא שלי לכל דבר ואני מאוד־מאוד אוהבת אותו. אנחנו בקשר יומיומי ואני יודעת שאם אצטרך אותו, הוא הראשון להיות שם. אם, למשל, אתקשר אליו בארבע לפנות בוקר ואגיד לו, 'אבא, אני צריכה שתגיע עכשיו', הוא מיד יגיע. בשנים שחלפו, הוא הספיק להוכיח את עצמו עבורי, שוב ושוב".
איך הקשר בינו ובין מנור?
"אבא שלי מאוד אוהב אותו וכל כך שמח שהוא עומד להיות בעלי. ההורים שלי גם בקשר טוב עם ההורים של מנור. עד שהכרתי את מנור, אבא שלי אהב כדורגל, אבל לא היה אוהד שרוף. עכשיו הוא האוהד מספר אחת של מנור וגם מתלווה אליי לפעמים למשחקים שלו".
למעשה, את מנור פגשה וושצינה לראשונה כשהייתה בכיתה ח'. "הוא גר בכפר סבא, אבל שיחק במחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה, כך שהיו לנו חברים משותפים. הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה בהסעה למסיבה. הוא היה בכיתה ט' ונמוך ממני (צוחקת). ואז, כשהייתי בכיתה י"ב, הוא הגיב לפוסט שלי באינסטגרם והתחלנו להתכתב. מהר מאוד עברנו לשיחות טלפון ארוכות, עד שהחלטנו להיפגש. אנשים לא יודעים את זה על מנור, אבל מעבר לעובדה שהוא כדורגלן מחונן, הוא גם הכי מצחיק שיש. מהרגע הראשון היה לי כל כך כיף איתו".
"אמא שלי הושיבה אותי ואת אחותי לשיחה. היה לה חשוב שמצד אחד לא נפתח ציפיות שנראה את אבא בקרוב, ומצד שני היא רצתה להבהיר לנו שזה לא קשור אלינו בשום אופן"
באותה תקופה סולומון שירת בצבא על תקן ספורטאי מצטיין ושיחק בקבוצה הבוגרת של מכבי פתח תקווה. אחרי חודשיים של זוגיות שבה, לדבריה, כבר הייתה "מאוד מושקעת רגשית", הוא עדכן אותה שזה עניין של זמן עד שהוא יעבור לחו"ל. "הוא אמר לי: 'דנה, זה יכול לקרות עוד חודש, זה יכול לקרות עוד שנה, אבל את צריכה לדעת שזו אופציה'", היא נזכרת. "אני סירבתי להתרגש. חשבתי 'מה הסיכוי שזה באמת יקרה?'. כעבור חצי שנה, בדיוק כשהתגייסתי לצבא, הוא קיבל הצעה לשחק בשחטאר דונצק, באוקראינה. מצד אחד הכי שמחתי בשבילו כי עבורו זה היה חלום שהתגשם. מצד שני, תהיתי מה זה אומר לגבינו. למנור לא היו בכלל תהיות. הוא מיד אמר לי: 'אנחנו נסתדר. את ואני זה לחתונה'. במשך שנתיים הצלחנו לנהל זוגיות לונג־דיסטנס. בכל פעם שיכולתי לקחת חופש מהצבא טסתי אליו, עד שבשלב מסוים פרצה הקורונה שמנעה מאיתנו להיפגש במשך שבעה חודשים רצופים".
פציעה, החלמה, פציעה
ביום שהשתחררה מהצבא, היה ברור לשניהם שהיא עוברת לגור איתו בדירתו בקייב. "ואז נכנסתי ללחץ פסיכי", היא מספרת. "מצאתי את עצמי מנותקת בבת אחת מהמשפחה, מהחברים וזה גם לא מקום שקל לחיות בו, כי הרוב שם לא דוברי אנגלית. בשלב הזה נרשמתי ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, אבל עדיין היה לי קשה להעביר את הימים שם. היינו מתעוררים בבוקר, מנור היה יוצא לאימונים, ואני מצאתי את עצמי לבד במדינה זרה. גרתי איתו שם כמעט שנה, עד שפרצה המלחמה עם רוסיה.
"ביום שרוסיה פלשה אני הייתי בביקור בארץ, אבל מנור ליטרלי ברח על חייו. זה נשמע קצת רע להגיד, אבל בסוף בגלל המלחמה יצא לנו טוב, כי המלחמה עצרה את הליגה באוקראינה והציעו למנור לשחק בקבוצת פולהאם, בליגת־העל האנגלית. לא רק שעבור מנור זה היה קידום מקצועי, עברנו להתגורר בשכונת צ'לסי בלונדון וכאן כבר היה לי משמעותית קל יותר להתאקלם. מהר מאוד הכרנו כל מיני ישראלים שגרים שם, שהפכו לחברים הכי טובים שלנו".
"מנור נולד להיות אבא. כשאני רואה אותו עם ילדים קטנים אני נמסה. אני יודעת שהוא יהיה האבא הכי מושלם שיש"
למרבה הצער, האידיליה התפוגגה אחרי שסולומון נפצע. תחילה זה קרה במדי פולהאם האנגלית, כשבמהלך אימון ברכו השמאלית נפגעה - פציעה שדרשה ניתוח והשביתה אותו למשך חמישה חודשים. בהמשך זה קרה אחרי שחתם בטוטנהאם ואז שוב נפצע במהלך אימון, הפעם בברך ימין. הפציעה דרשה מספר רב של ניתוחים ושיקום ארוך (קרוב לעשרה חודשים), שאחריו הושאל סולומון לקבוצת לידס יונייטד, שבה הוא משחק היום.
"לידס זו קבוצה מאוד נחשבת באנגליה, אבל שייכת לליגה השנייה, בניגוד לטוטנהאם שהיא בליגת־העל", מסבירה וושצינה. "בדרך כלל, אחרי פציעה חמורה, מעבירים שחקנים לקבוצה קטנה יותר כדי שיהיה להם זמן להשתפשף. תודה לאל, למנור הולך מדהים בה. עכשיו קיים גם סיכוי גדול שלידס תעלה לליגת־העל. אבל לפני כן היה חשש ממשי שמנור כבר לא יוכל לחזור לשחק. הוא עבר כמה ניתוחים, קיבל זריקות, סטרואידים, ושום דבר לא עזר. זו הייתה תקופה קשה מאוד, שללא ספק השפיעה גם על הזוגיות שלנו".
6 צפייה בגלריה
מנור סולומון. "קיבל המון הודעות נאצה בגלל שהוא תומך בישראל"
(צילום: Action Images/Ed Sykes)
איך זה בא לידי ביטוי?
"כדורגל זה לא מקצוע שאתה יכול להשאיר מחוץ לדלת כשאתה בא הביתה. זה מה שמגדיר אותך. ופתאום, מבן אדם שמח ואנרגטי, שמתעורר כל בוקר ויוצא לאימונים ולמשחקים - את רואה בן אדם עצוב, כאוב ומתוסכל, שלפעמים פחות רוצה לדבר ופחות רוצה לשתף. את כל הזמן צריכה להתהלך בין הטיפות. מצד אחד את הכי רוצה לתמוך בו, להיות שם בשבילו, ומצד שני את לא רוצה להעיק עליו. גם לפני כן הייתי שם בשבילו, אבל בזמן הפציעה את לגמרי צריכה לפנות הכול למענו.
"בסופו של דבר יצאנו מזה עוד יותר מחוזקים מבחינה זוגית. אנחנו אולי צעירים בגיל, אבל בוגרים מאוד בנפש. שנינו יודעים שזוגיות לא נמדדת רק כשטוב. החוכמה היא לדעת לעבור יחד גם את כל הדברים הקשים. אנחנו עברנו הכול מהכול".
השאלתו של סולומון ללידס יונייטד אילצה את בני הזוג להחליף שוב מקום מגורים. הפעם ללידס שבצפון אנגליה. "המקום שבו אנחנו גרים עכשיו שונה מאוד מלונדון", היא משתפת. "זה קצת כמו מושב. אנחנו גרים בבית פרטי, ולידנו יש בתים עם פרות וסוסים בחצר. בהתחלה קצת חששנו, אבל אנחנו דווקא מאוד נהנים מהשקט הזה".
"באנגליה כדורגל זה דת. כשישראלים פוגשים ישראלים בחו"ל הם שואלים 'מאיפה אתה בארץ?'. כשאנגלי פוגש אנגלי בחו"ל הוא שואל: 'איזו קבוצה אתה אוהד?'"
איך אתם מתמודדים עם האנטישמיות שהרימה ראש מאז המלחמה?
"מנור קיבל המון הודעות נאצה לאינסטגרם, כולל איומי רצח, גם בגלל שכולם מכירים אותו באנגליה וגם בגלל שהוא לא היסס להעלות פוסטים תומכים בישראל. למנהל המועדון של טוטנהאם קוראים דניאל לוי והוא יהודי בעצמו. אבל גם הוא ביקש ממנור להוריד קצת פרופיל, כי הוא חשש לביטחונו. מנור סירב, ואני מבינה אותו. גם אני, בכל הזדמנות, מסרבת להסתיר את העובדה שאני ישראלית.
"פעם, למשל, לקחתי מונית והנהג שאל מאיפה אני. אמרתי לו, והתברר שהוא פלסטיני. נכנסנו לוויכוח. זה אולי לא היה הכי חכם לעשות, אבל לא יכולתי לנהוג אחרת. בלונדון היו יותר הפגנות פרו־פלסטיניות. בלידס זה פחות מורגש ויש בקהל הרבה יהודים ואוהדים תומכי ישראל. הם אפילו המציאו המנון שנוי במחלוקת שנעשה ויראלי: Manor Solomon's on my mind, and he hates Palestine. כמובן, מנהלי הקבוצה היו חייבים לגנות את השיר והבהירו שהם 'נגד מילים בעלות אופי מפלה'".
לפי דיווחים בתקשורת, סולומון מרוויח כ־2.5 מיליון ליש"ט לעונה (כ־250 אלף שקל בשבוע), ולאור ביצועיו המדהימים, מאז ששב לשחק אחרי הפציעה ורצונה של לידס לרכוש אותו מטוטנהאם, הוא צפוי להשתכר הרבה יותר. וושצינה מודה שאם רק הייתה רוצה, הייתה יכולה להרשות לעצמה חיי נוחות מפנקים ולא לעבוד כלל. "אבל זה לא בדי־אן־איי שלי", היא חורצת. "כבר בתיכון, כשכולם חלמו על הטיול הגדול שיעשו אחרי צבא, אני רק דמיינתי את עצמי כאשת קריירה שיוצאת למשרד עם עקבים וחליפה. אני אדם שלא יודע לשבת על הטוסיק. תמיד אהיה לצד מנור ואלך איתו, גם עד הירח. אבל במקביל, חשוב לי להגשים את עצמי. כמעט כל יום אני עובדת על הפודקאסט, חושבת על תכנים, מגייסת מרואיינים. אחת לחודש אני מגיעה לישראל לשבוע ומקליטה ארבעה פרקים, ואז, כשאני חוזרת לאנגליה, אני עורכת את כל החומרים".
הפודקאסט שלך כבר רווחי?
"כרגע לא, אבל אני מה שנקרא מניה בעלייה. בהתחלה עוד הייתי צריכה לשלם לאולפנים עבור הקלטת הפודקאסט, ולאור ההצלחה שלו כבר עברנו לשיתוף פעולה. השלב הבא הוא להרוויח כסף בזכות הפרסומות שייכנסו".
איך נראה יום טיפוסי שלך בלידס?
"אנחנו מתעוררים, אוכלים ארוחת בוקר, הוא יוצא לאימון שלו ואני יוצאת לאימון שלי - חדר כושר או טניס. אחרי זה אני חוזרת הביתה, לומדת לתואר, עובדת כאמור על הפודקאסט ובמקביל עסוקה בארגון החתונה. כשהיינו בלונדון יצאנו יותר בערבים, אבל עכשיו רוב הזמן אנחנו אוכלים ארוחת ערב בבית מול הטלוויזיה. כרגע אנחנו חזק ב'הלוטוס הלבן'. חיים של זקנים".
את הולכת לכל המשחקים של מנור?
"אני המעריצה הכי גדולה שלו. נדיר שאני מפסידה, גם אם זה אומר לנסוע ברכבת ארבע שעות הלוך וארבע שעות חזור. הרבה פעמים גם החברים שלנו מלונדון מצטרפים. המרחק בין לידס ללונדון הוא שעתיים וחצי ברכבת. לפעמים הם גם נשארים לישון אצלנו בבית, וזה כיף גדול".
6 צפייה בגלריה
"רוב הזמן אנחנו אוכלים ארוחת ערב בבית מול הטלוויזיה. חיים של זקנים"
(צילום: עידן חסון)
האווירה באצטדיונים שונה מזו שבארץ?
"מאוד. באנגליה כדורגל זה דת. ביום שיש משחק זה מורגש בכל הרחובות. כל העיר מתכנסת. כשישראלים פוגשים ישראלים בחו"ל הם שואלים 'מאיפה אתה בארץ?'. כשאנגלי פוגש אנגלי בחו"ל הוא שואל: 'איזו קבוצה אתה אוהד?'".
את בקשר עם נשות כדורגלנים אחרות?
"אני חברה טובה של נוי גלזר שנשואה לדן גלזר שמשחק בקזחסטן; של לינוי בריבו, אשתו של תאי בריבו שמשחק בפילדלפיה; ושל שירה מורג, אשתו של עומרי גלזר שמשחק בבלגרד. יצא לי להתכתב גם עם מישל גרציג (אשתו של טיבו קורטואה, השוער של ריאל מדריד) והיא מתוקה ממש, אבל עוד לא יצא לנו להיפגש".
"בדיוק כשהתגייסתי לצבא, מנור קיבל הצעה לשחק באוקראינה. תהיתי מה זה אומר לגבינו, אבל הוא מיד אמר לי: 'אנחנו נסתדר. את ואני זה לחתונה'"
ועם נועה קירל שמאורסת לדניאל פרץ?
"האמת היא שנועה הייתה איתי בתיכון, היא למדה שנה מתחתיי. היא בחורה מדהימה, מודל לחיקוי, אבל עד היום לא יצא לנו ממש להכיר באופן אישי".
עושה רושם שכדורגלנים נוטים להינשא בגיל מוקדם ולשמור על זוגיות ארוכה ויציבה.
"נכון, וזה לא מקרי. החיים של כוכב כדורגל הם רכבת הרים. יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה מתרסק. אתה עובר מעיר לעיר, בין מדינה למדינה, ואתה חייב שיהיה מאחוריך בית יציב, מקום קבוע לחזור אליו. שיהיה לך עם מי לחגוג את הכיף ועל מי להישען כשקשה. זה חלק בלתי נפרד מההצלחה.
"הקריירה של מנור היא לא רק שלו. היא גם שלי, חד וחלק. כבת זוג של כדורגלן, עלייך להקריב המון למענו ולמען הקריירה שלו. אבל אני עושה את זה בלב שלם. מהרגע הראשון היה לי ברור שמצאתי את אהבת חיי ושאני מוכנה ללכת איתו לכל מקום בעולם".
