כשהייתה בשנת הלימודים האחרונה באולפנה, נכנסה לכיתה של רעיה ורדי טבול מורה שהעבירה לבנות שיעור על מין. היא הקרינה על הלוח תמונה של איבר מין נשי והסבירה איך הוא בנוי מבחינה אנטומית. כשעברה להקרין תמונה של איבר המין הגברי והסבירה מה זו זקפה - אחת התלמידות התעלפה. "היא נבהלה", אומרת ורדי טבול (34). "השיחה הייתה טכנית ומנותקת ולא קשורה לכלום, כאילו המורה באה לסמן וי וללכת בלי להבין את ההשלכות עלינו, התלמידות, שמעולם לא דיברו איתן על מיניות קודם לכן".
גם בבית משפחת ורדי לא התנהלה מעולם שיחה על מין, כפי שאפשר להעריך שקורה אצל רוב המשפחות מהמגזר הדתי לאומי. "גדלנו בבית פתוח, אבל הנושא הזה לא עלה", אומרת רעיה, קולנוענית, בוגרת לימודי קולנוע בבית הספר מעלה. אחרי עשורים של שתיקה הגיע רעיון מהפכני: אביה, הרב והבמאי מרדכי ורדי, הציע לה לעשות סרט על נושא המיניות בחברה הדתית. "הסכמתי בשמחה".
השבוע (19 בפברואר) יעלה בהוט 8 הדוקו "צנועים", סרט ששובר את הטאבו סביב המיניות בקהילה הדתית, מנסה לנרמל את השיח ולהפחית את רגשות האשם, הבלבול והמבוכה. בסרט מתראיינים שורה של מומחים למיניות ומגדר מהמגזר הדתי, והוא מעלה דילמות ושאלות שקשורות לחינוך, למיניות ולצניעות.
קטע מתוך הסרט "צנועים"
(באדיבות: HOT8 ו ורדים הפקות)
"צנועים" הוא המשך לסרטם הקודם של האב ובתו, "חתונה הפוכה", שעוסק בלהט"בים דתיים שבחרו להתחתן עם בני המין השני תוך הדחקה של הנטייה הטבעית שלהם. "בסרט הנוכחי גילינו שיש תופעה רחבה, שבה זוגות לא יודעים למה הם נכנסים, בין היתר משום שאין שיח בחברה על מיניות", היא אומרת. "רצינו להבין איך מגיעים לחתונה בלי לדעת שום דבר על מיניות".
"מיניות היא מסע שלם שממשיך כל החיים", מוסיפה ורדי טבול. "בחברה הדתית אומרים לנו, 'אל תהיי מינית עד החתונה. תשמרי נגיעה, תחביאי את הגוף שלך ואל תדאגי, בחתונה הכול יהיה מושלם'. ואז את מגיעה לחתונה, ובן הזוג שלך, גם הוא לא יודע. שניכם חסרי ניסיון וצריכים ללמוד את המיניות שלכם יחד כשאין לכם שפה ואת אפילו לא יודעת מה את רוצה לבקש ממנו. זו נקודת הפתיחה. אצל חלק מהזוגות זה יעבור חלק, ואצל אחרים יכולים להיווצר משקעים שיקשו על המסע הזוגי שלהם, ומבחינתי זה פספוס אדיר".
5 צפייה בגלריה
"הוא תמיד נתן לנו להיות מי שאנחנו". עם אביה, הרב והבמאי מרדכי ורדי
(צילום: באדיבות הוט 8 וורדים הפקות)
לא היה מביך לדבר עם אבא על סקס מול המצלמה?
"כשאבא הציע את הרעיון לסרט התלהבתי מיד, כי זה נושא שמעסיק אותי. אבל כשעלה הרעיון שאנחנו נהיה דמויות בסרט, חששתי שהדעות שלי, שלעתים מנוגדות להלכה, יאכזבו אותו או ייצרו ריחוק בינינו. החלטנו לצלם סצנה אחת שבה אנחנו מביטים בקטעים מתוך החתונה של הוריי ומהחתונה שלי ומדברים על זה. זה לא היה מביך. להפך, זה היה מסקרן ומעניין".
מה למדת על אבא?
"שהדעות שלו השתנו עם השנים. משהו בו נפתח ונעשה מכיל יותר. הוא אמר לי שכשהיינו ילדים הוא רצה לדבר איתנו על הנושא ולא ידע איך וקיווה שבמוסדות הלימוד ידברו איתנו. זה היה משמעותי עבורי לשמוע את זה".
"המורה הקרינה על הלוח תמונה של איבר מין נשי והסבירה איך הוא בנוי מבחינה אנטומית. כשעברה להקרין תמונה של איבר המין הגברי והסבירה מה זו זקפה - אחת התלמידות התעלפה מרוב בהלה"
למה?
"כי ככל שהנושא הזה נשאר בחושך, ככל שיש הסתרות והדחקות, דברים לא טובים עלולים לצמוח. הייתי רוצה שאמא תוכל לדבר עם בתה בחופשיות, שאחים יוכלו לדבר זה עם זה, שחברות ידברו ביניהן. שתהיה שיחה פתוחה על אוננות, צפייה בפורנו, יחסי מין ומגע בכלל, להציף את הנושאים האלה, כל אחד ומה שמעסיק אותו וקשור לחיים שלו, שתהיה אפשרות לשתף ולקבל עצות, שתהיה לנו שפה".
תסבירי.
"כשהייתי ילדה, החינוך שקיבלתי היה שלא אומרים מילים גסות. כל מה שקשור לאיברי גוף ומיניות נכלל תחת ההגדרה של מילים גסות. אני זוכרת שפעם התעצבנתי על אח שלי ואמרתי קללה, ונשלחתי לכיור לשטוף את הפה עם סבון. אז כשאת נמצאת עם בעלך ברגע אינטימי ורוצה להסביר לו מה את צריכה ממנו, לא נעים לך, המילים לא שגורות בפיך. צריך למצוא את המילים הנכונות שלא יוזילו את השיח. ד"ר מיכל פרינס, חוקרת מיניות בחברה הדתית, עושה את זה - במקום 'חדירה' היא אומרת 'כניסה'. זה רך יותר".
אבא השתנה, אמא לא
ורדי טבול גדלה בראש צורים, יישוב בגוש עציון, שנייה מבין שבעה ילדים. אמה, פזית, מרכזת דירת שילוב בקהילה של בנות עם צרכים מיוחדים. היא נשואה לחננאל, עורך דין במקצועו, והם הורים לשלושה (6, 3 ושנה). "אני כבר שואלת את עצמי איך אתחיל לדבר איתם על מין בגיל צעיר בצורה שתואמת את הבנתם, כדי שבהמשך הם יוכלו לדבר איתי בחופשיות. אני שוקלת לעשות קורס, ללמוד איך לעשות את זה".
מה לימדו אותך כשהיית נערה באולפנת עופרה?
"בשיחה הראשונה המנהלת הסבירה איך מתלבשים: שרוול חולצה אחרי המרפק, חצאית מתחת לברך, מחשוף סגור. בתקופה מסוימת כל מורה וכל איש צוות היה יכול להעיר לנו על הלבוש אם הוא היה לא צנוע בעיניו. הסתובבתי בתחושה שיש מי שמסתכל עליי כל הזמן. בוקר אחד נכנסתי לכיתה, והמורה קלטה אותי בדלת וצרחה עליי איך אני מעיזה להתלבש כך ואמרה שאלך לחדר להחליף. זו הייתה תחושת השפלה".
תחושה של דיכוי.
"חשבתי שכשאגדל ואסיים את מוסדות הלימוד, אוכל לבחור איך להתלבש בעצמי. כשהגעתי ללימודים במדרשה, התחלתי ללכת עם מכנסיים. ממש חששתי להגיע הביתה, לא ידעתי איך ההורים יגיבו. אבא אמר לי שבעבר הוא היה פוסל אישה לחתונה אם היא הייתה לובשת מכנסיים, ושאדע שזה עלול לפגוע לי בשידוכים. מבחינתי זה היה ממש בסדר, אפילו חיובי. כי אם מישהו לא ירצה לצאת איתי בגלל שאני לובשת מכנסיים, אנחנו לא באותה תפיסת עולם וממילא זו דרך טובה לסנן".
יש שוני באופן שבו ההורים שלך גידלו אותך, ובין הדרך שבה הם גידלו את אחייך הצעירים?
"מבחינת אמא שלי שום דבר לא השתנה, עד היום קשה לה שאני הולכת עם מכנסיים. מבחינת אבא שלי יש שינוי, הוא עבר תהליך".
אשמה סביב הנאה
בסרט מתקיים דיון מרתק על גוף האישה, על הדרך שבה האישה הופכת לגורם שמחלל גברים, שהם עצמם משוללי אשמה. איך נדרש מהאישה להיות סוג של משגיחת צניעות של המין הגברי. "פעם מישהי אמרה לי שצניעות זה שלכל מקום שאת הולכת, תחשבי מה יקרה אם תפגשי את הרב הראשי - אם כשתעמדי מולו, תרגישי שאת לבושה בסדר", אומרת ורדי טבול. "שנים הלכתי עם ההסבר הזה וחשבתי שהוא נכון. כשהתבגרתי, הבנתי שיש צניעות שונה לכל מקום.
אני מתאימה את הצניעות שלי למקומות שאני נמצאת בהם: אם אני בתל אביב, ארשה לעצמי ללבוש שרוול קצת יותר קצר, ואם אני בשכונה חרדית, אתלבש אחרת. יש לי צניעות אחרת בחוף הים וצניעות אחרת בחו"ל. ובכל מקרה, יש גבולות שלא אחצה אותם בשום מקום. למשל, לא אלך בחוץ עם מחשוף. בעיניי מחשוף משדר מיניות ואני לא רוצה ללכת בעולם ולשדר מיניות. מיניות היא ביני ובין בן הזוג שלי. היא שלנו, לבד בבית".
"כשאת נמצאת עם בעלך ברגע אינטימי ורוצה להסביר לו מה את צריכה ממנו, המילים לא שגורות בפיך. צריך למצוא את המילים הנכונות שלא יוזילו את השיח. למשל, במקום 'חדירה' לומר 'כניסה'. זה רך יותר"
מה בן זוגך, חננאל, חשב על הסרט?
"היה לו קשה בהתחלה, הוא היה מהוסס, לא הבין על מה אנחנו הולכים לדבר. אחרי שנתתי לו לראות את הגרסה הראשונה, הוא מיד התחבר והתלהב. לא היה קונפליקט".
למרות שחשפת שם את הסוד שלכם, שלא שמרתם נגיעה לפני החתונה.
"זו הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי לאבא שלי שלא שמרנו נגיעה".
איך אבא הגיב?
"אני לא בטוחה שהוא אמר משהו. אבא שלי תמיד נתן לנו להיות מי שאנחנו, בלי לשפוט. במהלך הסרט הוא שיתף, ואני שיתפתי, בלי להגיד הרבה".
נראה שבדור הנוכחי הרבה יותר מקובל לא לשמור נגיעה.
"כשהתחלתי לצאת עם חננאל והתקרבנו, ידענו שאנחנו הולכים לקראת חתונה והפסקנו לשמור נגיעה. שיתפתי את החברות, ולאט־לאט חברה אחת אמרה 'גם אנחנו נוגעים', ועוד חברה ועוד חברה. נשברה לי התמימות. הבנתי שיש הרבה זוגות ששומרים נגיעה כלפי חוץ, אבל גם הם כמונו.
"בדור של ההורים שלי היה מקובל להתחתן אחרי פגישות ספורות. בדור שלנו יש רצון להכיר לעומק ולדעת עם מי אתה מתחתן. לי הייתה חשובה היכרות ארוכה, ובזוגיות ארוכה אי אפשר לנתק את נושא המגע וגם לא רצוי, כי הנגיעה מקרבת ועוזרת לאינטימיות.
"שיתפתי את החברות שלא שמרנו נגיעה, ולאט־לאט חברה אחת אמרה 'גם אנחנו נוגעים', ועוד חברה ועוד אחת. נשברה לי התמימות. הבנתי שיש הרבה זוגות ששומרים נגיעה כלפי חוץ, אבל גם הם כמונו"
"לפי ההלכה, כדי להשלים את מהלך הנישואים צריך לקיים יחסי מין קרוב לחתונה. הכול צריך להיות מהיר, וזה לא מתאים לכל אחד ויכול לגרום לטראומות ונזקים. יש אנשים שצריכים את התהליך, והציפייה שבן אדם יהיה לא מיני בכלל, בעיניי היא לא הגיונית. אני לא מטיפה לאף אחד, אבל מבחינתי זו הדרך הבריאה והנכונה, כאשר את יחסי המין המלאים שומרים לאחרי החתונה. זה הקו האדום. אז אם חברה או אם הבת שלי יתייעצו איתי, אגיד להן שבעיניי המגע חשוב, ובסופו של דבר, אף רב ואף איש הלכה לא יחיה את החיים שלך ואת הנישואים שלך".
נשמע שבכל אישה דתייה צריכה להסתתר מהפכנית. כמה זה מתאים לכולן?
"אני לא עושה את זה ממקום של מרד אלא ממקום של רצון להמשיך להשתייך למגזר שבו גדלתי ועדיין להיות דתייה.
"אני לובשת מכנסיים, אני הולכת בלי כיסוי ראש, לא שמרתי נגיעה - קשה לי ללכת נגד מי שאני, לשקר ולהסתיר. אם לא הייתי יכולה לעשות את ההתאמות האלה, הייתי בחוץ. נקודה".
בהלכה נאמר שגבר צריך לקיים יחסים "כאילו כפאו שד", כלומר בצורה טכנית וקצת מנותקת. מצד שני, הוא גם צריך למלא את מצוות "עונה", כלומר לספק את אשתו. זה קצת מבלבל. אפשר לדבר על הנאה מיחסי מין?
"כיום לא תשמעי אצלנו מדריכת כלות או מדריך חתנים שמסבירים שגבר צריך לקיים יחסים כאילו 'כפאו שד'. זה לא מקובל. מיניות בין בני זוג צריכה להיות דבר מקסים ומשמח ומחזק את הזוגיות, כך שיש לה הרבה מקום.
"מצד שני, יש למגזר הדתי קונפליקט לגבי הנאה. אומרים לנו שהחיים הם מסדרון לעולם הבא ושהדבר החשוב שצריך לעשות הוא להיות ירא שמיים ולמלא מצוות. ההנאה לא נמצאת במקום הראשון. אז לפעמים יש תחושות אשמה סביב ההנאה, אולי זה צריך להיות הנושא של הסרט הבא שלנו".
