שומרי הראש. מימין: פרופ׳ אדי ויסבוך, מנהל היחידה להיריון בסיכון וד”ר כלנית הרשקוביץ שפורן, מנהלת מחלקת פגים ויילודים

דקה משנה חיים: מהפכת הטיפול בפגים במרכז הרפואי קפלן

שיתוף פעולה ייחודי בין צוותי היריון בסיכון לפגייה במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית, משיג תוצאות פורצות דרך ומצילות חיים

מוגש מטעם: המרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית
מוגש מטעם: המרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית
פורסם:
את הלידה הזו לא ישכחו במרכז הרפואי קפלן. “מדובר בלידה מוקדמת של רביעיית פגים”, מספרת ד”ר כלנית הרשקוביץ שפורן, מנהלת מחלקת פגים ויילודים. “למרות שזהו הליך מורכב מאוד, החלטנו להשאיר אותם מחוברים לחבל הטבור במשך דקה נוספת, לבצע בהם החייאה ולייצב את מצבה של האם תוך כדי”. הלידה הסתיימה בהצלחה ומיקמה את המרכז הרפואי בחזית החדשנות ברפואת פגים ובהיריון בסיכון.
דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד, אומר המשפט הידוע, ואכן לשיתוף הפעולה פורץ הדרך הזה אחראים שורה של אנשי צוות מהמרכז הרפואי. בין העוסקים בדבר: ד”ר הרשקוביץ שפורן, פרופ׳ אדי ויסבוך, צוות היחידה להיריון בסיכון, צוות הפגיה, גינקולוגים, מיילדות, מרדימים וצוות חדר ניתוח.
הליך השארת הפגים מחוברים לחבל הטבור לדקה נוספת נכנס לפרוטוקול הרפואי. הצוות, שמתקשר בקבוצת ווטסאפ בשם “שומרי הראש”, נמצא בתקשורת מתמדת בכל לידה צפויה של פג ומתחקר כל לידה, גם אם הייתה מוצלחת, ולומד מכל מקרה.

לא למהר לחתוך את חבל הטבור

השינוי המחשבתי המשמעותי ביותר שהובילו ד”ר הרשקוביץ שפורן ופרופ’ ויסבוך במרכז הרפואי קפלן היה ההחלטה שלא לחתוך את חבל הטבור מיד, גם תוך כדי ביצוע החייאה, מהלך שנועד להפחית סיכון לדימום תוך מוחי בפגים. “הנטייה הייתה, כשרואים תינוק כה קטן שלכאורה זקוק להחייאה מיידית, לחתוך מיד את חבל הטבור, להפריד את התינוק, למהר איתו לחדר ההחייאה ולהתחיל בכל הפעולות ההרואיות שאנו יודעים לבצע”, אומרת ד”ר הרשקוביץ שפורן. “יש חוכמה בטבע, שכן בעבר הרחוק, תינוקות היו מחוברים לאמם דרך חבל הטבור זמן רב. עם התפתחות הרפואה המודרנית, הכול הפך להיות חודרני יותר, התערבותי יותר – קונספט שאנו מבינים היום שהוא פחות נכון.”
“רבים חששו, והיססו לשתף פעולה, אך כאן היה פרופ’ אדי ויסבוך, רופא בחסד, מקצועי, בעל חזון וביטחון, שלא חשש ללכת בדרך זו. יחד איתו הצלחנו להיות מהראשונים להטמיע את השיטה, ובכך שינינו את כל התפיסה המקובלת שהייתה”.

2 צפייה בגלריה
בימים הראשונים יש להפריע כמה שפחות
בימים הראשונים יש להפריע כמה שפחות
בימים הראשונים יש להפריע כמה שפחות
(צילום: Shutterstock, j.chizhe)
מאז אותו שינוי, רופא הפגים משתתף גם בניתוח הקיסרי, והתינוק נשאר מחובר לאמו. “התחלנו לבצע את הייצוב הראשוני ואת תחילת ההחייאה תוך כדי הניתוח, ובהמשך התחלנו ליישם זאת גם לתאומים, לשלישיות ולרביעיות. אנחנו עדיין מהיחידים שמבצעים החייאה מלאה, כולל הנשמה, כשהתינוק מחובר לחבל הטבור. זה דרש תיאום מוחלט בינינו, עמדות החייאה חדשות המאפשרות לנו לבצע החייאה בצמוד לגמרי לאמא, כאשר התינוק עדיין מחובר אליה.”
פרופ’ ויסבוך: “כגינקולוגים אנחנו רואים את האמא עד הלידה ופחות מחוברים ליילוד. אנחנו לא רואים את המעקבים שלהם אחרי חצי שנה, שנה־שנתיים־שלוש, ואנחנו פחות חשופים לבעיות הנוירולוגיות שעלולות להימשך לאחר מכן כל החיים. אני חושב ששיתוף הפעולה עם הפגייה העניק לנו ראיית עולם כוללת יותר. אנחנו עושים את המקסימום בשביל להמשיך את ההיריון כמה שאפשר וליילד את התינוק בתנאים הכי טובים ללידה”.
ד”ר הרשקוביץ שפורן: “אנחנו מהיחידים שמבצעים החייאה מלאה, כולל הנשמה, כשהתינוק מחובר לחבל הטבור. זה דרש תיאום מוחלט בינינו, ועמדות החייאה המאפשרות לנו לבצע החייאה בצמוד לאמא, כאשר התינוק עדיין מחובר אליה”

איכות חיים ראויה

“כאשר מתקבלת יולדת לאשפוז ביחידה להיריון בסיכון וקיים חשש ללידה מוקדמת, היא מקבלת בקפלן מעטפת של צוות רב מקצועי, וההורים נחשפים לתוכנית סדורה”, מספר פרופ’ ויסבוך. “זה שיתוף פעולה בין היחידה להיריון בסיכון שמלווה את היולדת ובין צוות הפגייה שעובדים יחד כנבחרת מגובשת. בשלב ההיריון אנו מכינים את ההורים לאפשרות של לידת תינוק שהוא פג וגם מקבלים אותו לעולם בחדר הלידה או בחדר הניתוח, בליווי שהתחיל ברחם וממשיך לפגייה”.
“המטרה שלנו במקצוע המיוחד הזה היא לא רק הצלת חיים”, מסבירה ד”ר הרשקוביץ שפורן. “רופאים בתחום הנאונטולוגיה בראש ובראשונה נלחמים על חייו של כל פג, אך חשוב לא פחות הוא שימור איכות החיים שלהם – חיים ללא נכויות ככל האפשר, ללא פגיעות משמעותיות. כאשר המאבק על חיי תינוק או פג אינו צולח, העתיד נקטע. אני מהרהרת רבות על מה שיכול היה להיות אחרת בעולמו של פג שהלך לעולמו – אילו חיים יכלו להיווצר, אילו רגעים של אושר לא התממשו.”
“ככל שאנו מתקדמים בתחום, אנו מצליחים להציל חיים בשבועות מוקדמים יותר של ההיריון. למעשה, אנחנו מצילים גם עוברים במשקלים זעירים של מאות גרמים ספורים, כשהנושא המוחי הוא המשפיע ביותר על העתיד של הפגים. הדבר המרכזי שאני, יחד עם פרופ’ ויסבוך ובשיתוף פעולה מלא עם כל הצוותים במרכז הרפואי שלנו, נאבקים עליו שנים רבות הוא מניעת סיבוך של דימום תוך מוחי בפגים צעירים. כלי הדם שלהם רגישים ביותר, לא בשלים ומדממים בקלות. שיעור הדימומים המוחיים בפגים צעירים במדינת ישראל הינו גבוהה ביחס למדינות מערביות. היום אחוז הדימומים המוחיים אצלנו בקפלן אף נמוך יותר מהמרכזים הבינלאומיים המובילים בתחום חשוב זה בעולם”.

להפריע כמה שפחות

“אנו מקדמים גישה הוליסטית. בעוד שטיפול נמרץ מתמקד לרוב בעשייה רבה, גילינו שבימים הראשונים יש להפריע כמה שפחות, לפתוח את דלתות האינקובטור באופן מינימלי, ולהקפיד על הפחתת הכאב. לאחר כמה שנים של יישום שיטות אלה, התוצאות שלנו בקפלן הן פנומנליות”, מספרת ד”ר הרשקוביץ שפורן.
“המטרה העליונה שלנו היא לעשות טוב – לא רק להציל חיים, אלא להעניק לתינוקות האלה עתיד איכותי. אנו חיים זאת סביב השעון, זו מחויבות ושליחות – אנו נלחמים על העתיד של תינוקות.”
היבט חשוב נוסף בגישה הייחודית של המרכז הרפואי קפלן הוא הקשר בין המשפחה, ההורים והתינוק. “זהו המאבק השני המשמעותי שלנו – לשנות את התפיסה בארץ, שכבר קיימת במקומות המובילים בעולם, ולאפשר להורים להיות מעורבים, להיות המטפלים העיקריים, לשהות בפגייה 24 שעות ביממה, להחזיק את התינוקות גם במצבים הקשים ביותר, במה שאנו מכנים ‘טיפול קנגורו’, כדי שהתינוק ישמע את דופק האם או האב וירגיש אותם כפי שהיה ברחם ולמעשה לחתור למצב של אפס הפרדה גם בפגייה.”
ספרו על לידה שנגעה ללבכם?
פרופ’ ויסבוך: “אישה בת 45, לפני לידה ראשונה לאחר מספר הפלות, פיתחה רעלת היריון בשבוע ה-23. הדעה הרווחת וההגיונית היתה שיש לילד אותה בגלל מצבה תוך השארת סיכוי מזערי בלבד להפיכתה לאמא, אך במעקב צמוד והרבה שיקול דעת הצלחנו לדחות את הלידה ובסופו של דבר היא ילדה בשבוע ה-29. בשל הגיל והידיעה שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלה להפוך לאמא, חשבתי שכדאי לקחת את הסיכון, ולשמחתנו, התוצאה הייתה טובה עם אמא בריאה ומאושרת ותינוק חמוד ומקסים”.
ד”ר הרשקוביץ שפורן: “הייתה יולדת שילדה בשבוע ה־24, שהוא הגבול התחתון של יכולת ההישרדות בישראל. היו לה קשיים רבים – לידה בגיל מאוחר, הזדמנות אחרונה להיות אמא אחרי טיפולי פוריות רבים, ולפני שהרדימו אותה בניתוח, היא אמרה לי, ‘בבקשה, תעשו אותי אמא’. היא הורדמה בלי לדעת מה יקרה כשתתעורר.
“נולדה תינוקת קטנטנה, שלא נשמה, כמעט ללא דופק, והייתה זקוקה להנשמה מיידית, דבר שדורש החדרת צינור הנשמה. אני זוכרת את עצמי מסתכלת על הפה שלה. חשבתי לעצמי, ‘אני לא יודעת אם זה ייכנס כי הוא כל כך קטן, ואם זה לא יצליח, היא לא תשרוד’. אבל הצלחתי להנשים אותה. היום היא כבר גדולה ולא התפתח אצלה דימום מוחי.”

את בהריון?

יש לך שאלות, חששות או צורך במידע נוסף?
מוזמנת להפניניג הריון ולידה בקפלן ביום שישי ה-9.4.25
כנסי לאתר מאמי K לפרטים נוספים .
www.mommyk.co.il או בטלפון: *6977
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button