מיכל אברהם: "למה החגים שלהם חשובים משל ילדיי?"
בת 47, עובדת סוציאלית עצמאית, המעניקה שירות למיצוי זכויות, מנחת תכניות לטיפול רגשי בבתי ספר. נשואה ואם לשלושה, שני בנים חיילים (21, 19) וילדה בת 15. גרה במודיעין.
ה-7 באוקטובר תפס את מיכל אברהם בבית הכנסת, בבוקר שמחת תורה. ״לא ידעתי שפרצה מלחמה עד שחברה נכנסה לבית כנסת ולחשה לי שיש חטופים וכניסה קרקעית. במקביל האחים שלי חיפשו אותי בהיסטריה כי הבן הצעיר שלי בדיוק שירת במכינה דתית באזור העוטף. לשמחתי באותה שבת הוא יצא הביתה והיה איתנו, אבל חודש אחר כך חזר עם חבריו ללמוד תורה במכינה וכדי להיכנס לעוטף נרשמו בתור חקלאים: הם עבדו בחקלאות, למדו, ונכנסנו רק עם הסעה מאורגנת של ליווי צבאי כי אי אפשר היה אחרת, וכל זה על רקע רעשי המלחמה. זו הכנה לצבא וזה בדיוק העניין, אנשים צריכים ללמוד תורה ולהתגייס.
"לאורך כל השירות הצבאי של בני הבכור, שמעתי את האמירות של החרדים, שלומדי תורה לא מתגייסים. זה כאב לי, כי גם הילדים שלי למדו במסגרות דתיות ובשנת מכינה על חשבוננו".
יש סתירה בין לימוד תורה לגיוס לצה״ל?
"מה פתאום. זו שטות מוחלטת. כל מי שלומד תורה יודע שהתורה לא מדברת על פטור מהצבא, להיפך היא מדברת על ׳לא תעמוד על דם רעך׳, על מלחמת מצוה וערבות הדדית כך שלהשתמש בתורה כדי לקבל פטור זו לא התורה היהודית. זה רק תרוץ ושקר גס כדי לא לשרת. יש פה תעשייה שלמה של אנשים שתלויים כלכלית בכספי הישיבות. למה זה קורה? למה מנהיגי הציבור הדתי לאומי, שאני חלק ממנו, יושבים בכנסת ולא נלחמים בשקר הזה?
"אנחנו גם בית של תורה. כששמעתי את ישראל כץ אומר שצריך לאזן בין לומדי התורה לחיילים, נחרדתי. סליחה? זה שטויות. כל הזמן רואים תמונות של חיילים מתפללים בטנקים ובעמדות שמירה, לומדים תורה ומביאים לולב לבסיס או מדליקים נרות בחנוכה. הבן הבכור שלי עשה את זה. הבן שלי הצעיר נמצא בימים אלה בהכשרה ובמסגרת ההכשרה יודעים שאם יש משימה בשבת או לשבור צום כדי להילחם שוברים את הצום. ההלכה היא ההיפך ממה שהחרדים אומרים וזה מה שמקומם. דמוגרפית את מבינה שיש להם יכולת לתת לצה״ל שלוש אוגדות לפחות, זה כוח אדם שצריך אותו. בגלל שהם לא מגויסים בני 40 ו-50 ממשיכים לתת שירות מילואים".
איך חברותייך מגיבות למאבק שאת משתתפת בו?
"רוב הציבור הדתי מזדהה עם המאבק עוד לפני המלחמה כי זה בעצם עלבון. אם הם משתמשים בתורה שלהם בתור פטור, הבן שלי לא מספיק דתי? למה החגים והשבתות שלהם יותר חשובים משל ילדיי? הבן שלי בחג היה בצבא, נשאר בתורנות בחג בבסיס, ולא שמע תקיעת שופר כי היה חדש בבסיס ולא ידע איפה שומעים את השופר. אלה דברים מעצבנים אבל מול התמונה הגדולה את אומרת, אין מה לעשות זה צבא, גם בעלי היה חייל קרבי ואני זוכרת שעשה ליל סדר עם גפילטע באמצע שום מקום. אלה החיים במדינה הזו".
את מרגישה שהציבור שלך צועק מספיק? נלחם מספיק בעד השוויון בנטל?
"יש תנועה שלמה של נשים מהציונות הדתית שהבעלים במילואים בצו החמישי או השישי שלהם. זה אבסורד שאנשים מבוגרים יוצאים למילואים כי אנשים צעירים לא מתגייסים. אנחנו שילמנו מחירים כבדים במלחמה. בעיר שלי יש המון הרוגים מהמגזר שלנו. זה לא נתפס. איפה אתם? אני הייתי בטוחה אחרי המלחמה, שאנשים יבינו שזה לא צחוק והצבא זה לא שלוש שנים קולג׳ אלא לשמור על החיים שלנו. היה לי ברור שהחרדים יצטרפו מתחת לאלונקה. זה קרה מעט מאוד, ומעט מדי".
טלי בוקסדורף: "הדם של הבת שלי לא יותר זול משל ילד אחר"
בת 52, לשעבר גננת וכיום עובדת במטה לגיל הרך של משרד החינוך בתל אביב, נשואה ואם לשלוש בנות (24, 23, 19). גרה בגן יבנה
כאשר הגיע מועד הגיוס של בתה הצעירה, לפני שנה, הייתה טלי בוקסדורף ברילוקשיין בבוסטון עם משפחתה מטעם עבודתו של בעלה. הם תיכננו להישאר שם, ולשלוח את בתם כחיילת בודדה שאמורה הייתה לשרת כתצפיתנית בימים שאחרי ה-7 באוקטובר.
בסוף זה לא קרה. ״בעלי קיבל קידום בארץ וחזרנו מבוסטון וכך יצא שהיינו בבקו״ם ביום שהבת שלנו התגייסה״, היא נזכרת, ״והיום אני מבינה שלא הייתי עומדת בזה. לגייס ילד זה דבר קשה מאוד לגייס ילדה במלחמה זה על אחת כמה וכמה, לגייס ילדה לתפקיד של תצפיתנית זה לפגוש את כל המקומות, את כל חרדות פחדים והגרוע מכל, את לא יכולה להיות היסטרית לידה ולהעביר אליה את הלחץ שלך. את חייבת להיות חזקה מולה, וזה קשה".
לפניה גייסת עוד שתי בנות לצבא. איך זה היה?
"שתי הבנות הבוגרות שלי גם עשו תפקיד משמעותי בצבא. הגדולה הייתה משק״ית ת״ש בגדוד שריון, עשתה שירות מאוד קשה בדיוק כשהקורונה התחילה. לא ראינו אותה שבועות ארוכים אבל אמרנו לה, 'אין מה לעשות, הצבא הוא חלק מהחיים. זה תהליך שכולם עוברים, תראי איזו חוויה והתפתחות תעברי. את מתפתחת והופכת לאישה עצמאית וחזקה ואת הכלים האלה לא תקבלי באף מקום אחר'. ואז הבת האמצעית התגייסה ושירתה כקצינה. אנחנו בית של ערכים. גם בעלי שירת בעבר בקצין חי״ר במילואים, שנה לפני המלחמה קיבל את הפטור שלו וגם הוא ניסה להתגייס ולא הצליח. אבל לפני ה-7 באוקטובר הוא שירת בכל המבצעים, חומת מגן ועופרת יצוקה, והמדים כל הזמן היו בכביסה בעשור האחרון.
"אנחנו מגדלים את הילדות שלנו לחינוך שכולנו צריכים לעשות צבא. זו בכלל לא שאלה. לא משנה מה קורה אנחנו נחיה פה ונמות פה וניתן את כולנו וזה מערער כי את מתמודדת עם הפחדים והחרדות שלך, ובמקומות אחרים, יש ילדים שהדם שלהם יותר יקר והחיים שלהם יותר יקרים. יש אימהות במגזרים אחרים שאין להן חששות כאלה. נכנסנו למציאות מאוד קשה וזה מה יש, אצלנו בבית ברור שאנחנו חייבים לעשות את זה".
כתצפיתנית הבת שלך משרתת בתפקיד מאוד מעורר אמוציות.
"כשהבת שלנו התגייסה לתפקיד תצפיתנית, זו הייתה החלטה מלאה שלה. לא אמרנו לה מעולם שתחשוב על תפקיד אחר. אני ממש בכיתי בלילות. את שולחת ילדה ולא יודעת מה יהיה. לגייס לתפקיד כזה זה לפגוש את החורים השחורים בנשמה שלך. כשהבנות שלי התגייסו אמרתי להן, 'אם אתן יוצאות לאפטר אחרי חמש יותר בטוח שתישארו בצבא כי הכי בטוח בצבא'. כשהצעירה התגייסה לא הצלחתי לומר את המשפט הזה, אבל גיבינו אותה. תמכנו בה.
"לא אגיד שלא קשה לה לפעמים. זה קורע לי את הלב כי לפעמים אני באמת רוצה לקחת אותה הביתה אבל אין מה לעשות. התפקיד שלה כל כך חשוב, אז אני בולעת את הרוק. אני אומרת לה, ׳תעשי את זה כמו גדולה כי זה המקום שלנו והארץ שלנו ודווקא בגלל שהמצב כאוטי, זו שליחות גדולה לתת למדינה מהמקום שהכי קשה לך לתת'".
כמה את פעילה במאבק לשיוויון בנטל?
"אני לא יוצאת להפגנות כדי שיגייסו את החרדים, אבל אני יושבת בבית וכועסת. אני אפילו חדשות כבר לא רואה. זה מדכא ואני צריכה את הכוחות האלה לתפקד. מישהו כנראה מקבל טובות הנאה תמורת שחרור החרדים מגיוס. בפוליטיקה הכל מתלכלך. למה שהם יעשו את זה? אם זה הצליח להם כל השנים, למה שיפסיקו?".
מה היית רוצה לומר לאימהות חרדיות?
"שכולם צריכים להתגייס! זה צו השעה. מפתיע שדווקא חרדים שמאמינים בחיזוק של עם ישראל ובאחדות שלנו, בוחרים להשתמט. אני מכירה את סיפורי התורה. עם ישראל ידע קשיים בהיסטוריה שלו ומהחורים הכי שחורים היינו צריכים לגייס את הכוחות שלנו לעשות מה שמוטל עלינו. אם הם מאמינים בתורה, שיראו מה משה עשה. גם הוא לא רצה להוציא את בני ישראל ממצרים, והוא פחד, אבל עשה את זה בסוף. בשעה כל כך קשה, מי שמנו בכלל להחליט אם אנחנו רוצים או לא? כולנו צריכים לשמור על המדינה והדם של הבת שלי לא יותר זול מדם של ילד אחר. כדי שכולם יחזרו הביתה בריאים ושלמים צריכים להיות ביחד".
איילת-השחר סיידוף: "יש אמא חרדית, ויש אמא חרדה"
בת 47, עורכת דין, מייסדת וראש תנועת "אימהות בחזית". גרושה ובזוגיות עם אישה ואם לשני בנים (20, 15) ובת (17). תושבת מושב פתחיה במועצה אזורית גזר.
"ב-25 למרץ 2023 יצא יואב גלנט, שר הביטחון, אל עם ישראל ואמר: ישראל נמצאת בסכנה קיומית מוחשית ומיידית. בדיוק חודש לפני כן אני גייסתי את הבן שלי לתפקיד קרבי. מה שאני שמעתי זה בעצם: הילדים של כולנו הולכים למות. כל זה קרה על רקע הרפורמה המשפטית שהפכה לי את הבטן בגלל המחשבה מי האישים שינהלו את המערכה. שבוע אחרי זה החרדים אמרו בתגובה, שהם לא מעוניינים להיות חלק מהאירוע הזה שנקרא צה״ל. הם ביקשו לחוק את חוק יסוד: לימוד תורה. המשמעות, כפי שאני ראיתי אותה היא שילד אחד יהיה בישיבה וילד אחר בשכיבה. אמרתי, די לאפליה! למה שאברך יהיה שווה במעמדו לחייל קרבי?
הניסיון של החרדים להמשיך לא לשרת בצה״ל, עשה לי רע. הוצאתי קול קורא למאות נשים בוואטסאפ, ותוך כמה שעות היו איתי אלפי אימהות והקמתי את תנועת "אימהות בחזית". תוך שבוע 6000 נשים הצטרפו. תוך שבועיים היינו 15 אלף אימהות. לא היינו אף פעם בקפלן. אנחנו לא מזוהות מפלגתית. התנועה היא משל עצמה, כי במילא אף פעם לא ספרו אותנו, האימהות. הדגל של המדינה לא נושא רק את המתים אלא גם את החרדה של כל האימהות ששלחו את הילדים שלנו ולא ישנות בלילה. את מראש יודעת בארץ שאת יולדת ילד לקדש אותו למלחמה ולמוות ולא לחיים.
למה את חושבת שכל כך הרבה נשים התפקדו לקריאתך?
"נגעתי בנקודה קשה. יש אמא חרדית ואמא חרדה. הקריאה שלי הגיעה מתוך השאלה למה. למה הילד שלי, הילדים שלנו, שווים פחות?"
בימים אלה מציינת התנועה של סיידוף 70 אלף נשים חברות והיא אף רשמה הישג קטן אבל גדול. ״הצלחנו לבטל את כל הקדמות הגיוסים לבני המכינות ולשנות השירות, שמשמעותם לקטוע להם את שנת השירות באמצע״, היא אומרת, ״רצו להקדים את גיוסם של הצעירים האלה כי יש מחסור בחיילים. לא ויתרנו. קיבלנו מכתב ממשרד הביטחון שהשנה לפנים משורת הדין יבטלו את הקדמת הגיוס. הצעירים יתגייסו רק כשיסיימו את שנת השירות או המכינה״.
ביולי 2023 הגישה סיידוף ונשות התנועה שלה את הבג״צ לשיוויון בנטל. חצי שנה אחרי המלחמה, אפריל 24, בית המשפט קבע שכולם חייבים בגיוס. השנה, ביוני 25, זה הפך להיות צו מוחלט וגמור.
מה שנקרא, ניצחתן וגם הפסדתן. אין באמת שינוי.
"עכשיו הגיע ראש אכ״א חדש, האלוף דדו בר חליפה, ואני מרגישה שהגיע הזמן לשינוי ויש יותר נכונות בצה"ל. שר הביטחון, ישראל כץ, אמר שהוא דורש את הסכמת החרדים לגיוס, אבל הוא לא דרש את ההסכמה שלי שהילדים שלי ישרתו.
"ואני שואלת: עד לאן ניתן לפוליטיקה לנהל אותנו ונעשה סלקציה בין דם לדם? תורתם אומנותם זה שקר. יש דתיים לאומיים שהתגייסו והאימהות שלהן איתנו בגלל המחיר הכבד של ההרוגים שהן שילמו במלחמה. במה שונה חרדי מדתי לאומי? הוא לא יותר יהודי ממנו".
