12 יום אחרי פרוץ המלחמה עלתה ד״ר ליאת יקיר על מטוס לאתונה עם הבן שלה, אז בן 16. "ברחתי מהארץ", היא מגדירה את זה היום. בן הזוג שלה, שעמו ניהלה זוגיות בשמונה השנים האחרונות, לא הבין מה פתאום היא אורזת מזוודה ונוסעת. סדק ראשון ביחסים החל להיווצר. ״ב־7 באוקטובר הייתי בהלם מוחלט ובחרדה״, היא נזכרת. ״הרגשתי שתכף יבואו אלינו מחבלים, הייתי בטוחה שהם הולכים להיכנס ולשחוט אותנו כמו שקרה בעוטף. הגוף שלי נכנס למצב של ׳פייט אור פלייט׳ ובחרתי ב׳פלייט׳. לקחתי את הבן שלי ואמרתי ׳יאללה עוזבים׳.
"ב־19 באוקטובר היינו על המטוס. לבת שלי לא נתנו לצאת מהצבא, ואמרתי לעצמי שאם לא נחזור, אני אביא אותה לשם. המחשבה שלי הייתה שאני עכשיו מצילה את המשפחה שלי, ונכנסתי למוד הישרדותי של לביאה. סרט מלחמה אמיתי. ארמגדון. אפיגנטיקה של שואה".
מה חשב בן זוגך על המהלך?
"זו הייתה תחילת השבר. ההחלטה שלי לנסוע הייתה אמירה, ׳אני לא צריכה אותך׳. כשהכול טוב כולנו לאבי דאבי, אבל הסטרס שהיה בארץ זיקק את העובדה שהמשפחה שלי היא בעצם אני והילדים, והסאבטקסט היה ׳אתה לא המשפחה שלי׳. לפני כן חשבתי שהוא המשפחה שלא הייתה לי. הוא גם קצת דומה לאבא שלי וכנראה בגלל זה נמשכתי אליו כל כך. אבל כשברחתי מהארץ, זה פירק אותנו סופית. היה פה מסר: כל אחד לעצמו".
התאהבתי בטסטוסטרון
יקיר (48), ביולוגית שעוסקת בחקר של רגשות, חוקרת כבר שנים זוגיות ורומנטיקה מההיבט הביולוגי שלהן. היא נכנסה לתודעה כחברה בצוות המומחים של "אהבה ממבט ראשון" (בשלוש העונות הראשונות), הוציאה את רב המכר "קיצור תולדות האהבה", מעבירה הרצאות בנושא ואף מלמדת קורס על מציאת זוגיות ושימורה. אבל בחייה האישיים היא עברה לאחרונה טלטלה בדיוק במישור הזה. כאשר חזרה אחרי שלושה שבועות מאתונה לביתה בפרדס חנה, היא הצטרפה אל הסטטיסטיקה של הזוגות שנפרדו במלחמה הזו.
"ביום הייתי עושה הרצאות מול קהל ועל גג העולם, ואז בלילה הייתי נכנסת למיטה ומדמיינת את הצללית שלו לידי. בכיתי שבועיים"
מה היה הטריגר לפרידה?
"הטלטלה של המלחמה פירקה את הקשר, אחרת היינו נשארים כל החיים ביחד. גם אחרי שחזרתי מאתונה, הרגשתי שאני צריכה לצאת מפה.
"תכננתי לנסוע לקנדה, למעבדה שאליה התקבלתי לפני שנים כדי לעשות פוסט־דוקטורט, ולא מימשתי את החלום כי בדיוק התגרשתי. זו גם הייתה מבחינתי הזדמנות להניע את הקריירה בחו״ל, כי הספר שלי תורגם לכמה שפות. עשיתי טלפונים ולמעשה התחלתי לברר על מעבר לקנדה לכמה שנים. הבן שלי הסכים, הבת שלי אמרה שהיא תגיע לשם כדי ללמוד. אגב, נרגעתי מאז ואני לא מאמינה שהלכה המדינה. אנחנו חזקים".
איך בן זוגך הגיב לתוכנית הזו?
"אני אדם סוליסטי, כי גדלתי בבית שלא ממש הייתה בו משפחה. הוריי, ובעיקר אמי, היו מסורים לטיפול באחי החולה. הוא אדם משפחתי, ולכן זה ערער את הקשר, כי מה זה לנסוע להרפתקה לחו״ל? הרי יש לו עבודה ומשפחה פה".
בסופו של דבר יקיר לא נסעה לקנדה, אבל הזוגיות התפרקה, והיא מצאה את עצמה שואלת מה בעצם קרה. ״פרק ב׳ הוא מראש מורכב יותר״, היא מודה. ״לא גרנו ביחד, אבל אחרי 20 שנה ברחובות עברתי לפרדס חנה כדי להיות קרובה אליו - הוא גר ביישוב סמוך.
"עם הילדים זה לא בדיוק התחבר. כל משפחה היא אחרת. הקשר היה טוב מאוד, אבל היו בינינו הבדלים מהיום הראשון. הוא קשוח, מאופק, עצור, גבר־גבר כזה, מנכ״ל של חברה, ספורטיבי, צועק גבריות. זה מה שרציתי. התאהבתי בטסטוסטרון הזה. הייתי הטיפוס שנמשך מאוד לכוח ולביטחון שאדם מקרין, כי זה עוזר לי לשמור על האיזון שלי. הייתי צריכה מישהו כמוהו. סלע יציב".
אז איפה הייתה הבעיה?
"לאורך כל הזמן היה לנו קושי, כי אני הייתי זקוקה ליותר רגש, הבעה ודיבור על רגשות. הוא, למשל, לא בן אדם שכועס. זו אחת הבעיות. תכעס, תביע רגש. לא. הוא מבין את כולם ובסדר עם הכול.
"בתחילת המלחמה אני הייתי בתוך עשייה והתנדבות. אני באה מעולמות של ניהול סטרס, לא יכולתי לעמוד מנגד. הוא עשה איזה נתק כדי לשרוד ואמר, ׳יהיה בסדר, יהיה טוב׳. אני נכנסתי לאובססיה להבין מה ואיך זה קרה. הוא לא חשב שצריך לנבור ולהבין בשלב הזה".
"כל החיים עברתי מזוגיות לזוגיות. אני צריכה לגלות את ליאת החדשה. אני צריכה רגע להבין מי אני. האם יש לי משמעות בלי בן זוג?"
למה הרבה זוגות נפרדו במלחמה? מה ההסבר הביולוגי?
"באירועים מטלטלים כאלה כל אחד נכנס לחליפה ההישרדותית שלו. כל אחד הופך להיות הזיקוק של עצמו, של מי שהוא באמת, כי ביומיום השגרתי אנחנו כל הזמן שמים מסכות ורוצים להתאים לצד השני, ואז זה מפרק או מחבר.
"אני בתחילת המלחמה הפכתי להיות ה'משוגעת' שאני. אני כמובן ממש לא משוגעת, אבל בחוויה שלו אני לא הייתי מאופסת. הוא מבחינתו לבש את החליפה של 'עם ישראל חי' והיה אופטימי חסר תקנה".
העובדה שהייתם זוג בפרק ב׳ גם קשורה לפרידה?
"כן. שילמנו מחיר. המלחמה הכניסה את כולנו למצב שמערער מערכות יחסים, ובפרק ב׳ אין את כל מה שמחבר, ילדים ומשפחה. הוא חזר לאשתו לשעבר. חזר למקום הבטוח אחרי שהיו נשואים 27 שנה. הם מכירים מגיל 15. כן, זה סיפור יפה אם לא הייתי מעורבת רגשית".
מאוקטובר האחרון, אז נפרדו בני הזוג, למדה יקיר את אמנות השינה באלכסון. כלומר, היא לא בעניין של היכרויות כרגע. ״עוד לא גיליתי את עולם הפנויים־פנויות״, היא מגחכת, ״אני עוד בהלם. בחודשיים הראשונים לא עיכלתי. במוח הלא מודע חשבתי שזה לא נגמר. חשבתי שניפרד ונחזור. היום אני לא רוצה לחזור לדייטינג, למרות שיש לי קורס דיגיטלי שלם איך להתנהל נכון בעולם הזה. קשה לי להביא את עצמי להיות שם.
"הגעתי למסקנה, בייחוד אחרי שבן זוגי לשעבר חזר לאשתו, שאני שמחה בשבילו ורוצה שיהיה לו טוב, אבל אני גם רוצה זוגיות. היינו מחובקים ועכשיו אני עוברת גמילה מאוקסיטוצין.
"אני זוכרת את הימים הראשונים של הפרידה. ביום הייתי פעילה ומעבירה הרצאות מול קהל ועל גג העולם, ואני חזקה ולא נורא, אני לא צריכה אותו, אני אהיה בסדר. ואז בלילה הייתי נכנסת למיטה ומדמיינת את הצללית שלו לידי, וההתפרקות הגיעה. בכיתי שבועיים. אחר כך אמרתי, טוב, הג׳אנקית לאוקסיטוצין שבי תמצא מישהו אחר שיספק לה את זה".
איך לא מצאת?
"כי זה לא עובד ככה. צריך לעשות עבודה עצמית. אני ממש מרגישה שצריך לעבד את האירוע הרגשי הזה, פרידה משמונה שנים של קשר חזק ואינטנסיבי.
"כל החיים, מהרגע שיצאתי מהבית, עברתי מזוגיות לזוגיות – גם אחרי הגירושים שלי היו זוגיות של שלוש שנים ועוד מערכות קצרות - ואני לומדת להתחיל לנשום מחדש. אני בתהליך של התנשלות. אני צריכה להוריד את הנשל שכיסה אותי, כמו נשל של נחש, ולגלות את ליאת החדשה. אני רוצה להיות רגע בזוגיות עם עצמי. אני צריכה רגע להבין מי אני. האם יש לי משמעות בלי בן זוג? זה מצריך עבודה".
את עוסקת בזוגיות ורומנטיקה ומעבירה קורסים על זוגיות, כולל על פרק ב', ובכל זאת את גרושה פעמיים, ומערכת היחסים האחרונה שלך הסתיימה. האם הסנדלר הולך יחף?
"קודם כול, כן. הרבה פעמים הסנדלר הולך יחף, וזה לא סותר את הקורסים שלי על זוגיות, להפך: אני לומדת וחוקרת את מה שאני חווה, את התובנות שלי איך זה להיות לבד ואיך זה להיות ביחד. גם לפרק מערכות יחסים זו תובנה חשובה: מתי הקשר נגמר וכבר לא מפרה את שני הצדדים וצריך לעבור הלאה. חשוב לי לומר שאני מאמינה באהבה, ואני יודעת שמערכת היחסים הבאה שלי תהיה אחרת".
איך אסתדר לגמרי לבד?
היא גדלה בגבעתיים, כבכורה למשפחה של שלושה ילדים. אחיה הצעיר היה חולה במחלה ניוונית גנטית נדירה בשם נימן פיק, ואמה התמסרה לטיפול בו. זה גם מה שגרם ליקיר לפנות לתחום הגנטיקה: אחרי שהשלימה תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, היא עשתה תואר שני בחקר הורמונים ודוקטורט בגנטיקה כחוקרת במכון ויצמן.
בשלב מסוים עזבה את המעבדה בוויצמן (״כבר לא הלהיב אותי לחקור עוד גן״), ועברה לעבוד במכון דוידסון בפיתוח תוכניות לנוער שוחר מדע ומורים בהשתלמויות. אחרי שש שנים החליטה להפוך לעצמאית ולהתמקד בהרצאות, עיסוק שהיא פורחת בו עד היום.
היא נישאה לראשונה בגיל 21, לחבר הראשון שלה שאותו הכירה בשירות בחיל האוויר, והתגרשה כעבור שנתיים. לאחר גירושיה טיילה בנפאל והכירה שם מדריך ראפטינג מקומי. הוא עבר בעקבותיה לישראל, והשניים נישאו והביאו לעולם שני ילדים: מאיה, חיילת בת 20 ומילאן, תלמיד י״ב, בן 17. הם התגרשו אחרי שש שנים.
״הגרוש שלי חי בארץ בזוגיות טובה עם אישה נפאלית, והוא בקשר שהולך ומשתפר עם השנים עם הילדים שלנו״, היא אומרת. ״גידלתי אותם לבד לחלוטין, ולצד מערכת היחסים שהייתה לי, זו גם הייתה התמודדות גדולה. הילדים שלי הם האהבה הגדולה של חיי".
לאחר גירושיה החליטה יקיר לוותר על תוכנית שהייתה לה כבר אז, לעשות פוסט־דוקטורט בקנדה. ״כבר התקבלתי והייתי אמורה לנסוע לשם, אבל התגרשתי והייתי מטופלת בשני ילדים קטנים.
"זה לא היה ריאלי. חשבתי, איך אני אסתדר לבד בחו״ל עם שני ילדים? אמא שלי הייתה עסוקה בטיפול באחי. אם הייתי נוסעת, הייתי שם לבד לבד לבד, חמש שנים בקנדה עם ילדים קטנים בזמן שאני צריכה להוכיח את עצמי בשפה אחרת, במעבדה אחרת.
"נשים נכנסות ל׳עשור האבוד', בין גיל 30 ל־40, השלב שבו הקריירה שלך נעצרת ואת כולך עם הילדים, עד שאת מגלה שהעולם לא חיכה לך"
"היציאה לפוסט־דוקטורט בחו"ל היא קריטית להתקדמות של נשים, אבל השאלה היא אם את מאפשרת לעצמך. חשיבה גברית דוגלת בנאמנות מוחלטת לחברה או לתאגיד. אנחנו מסתכלות מה יהיה עם הילדים. אם אישה צריכה לבחור, בכל בחירה שהיא תעשה היא תהיה אומללה. ואז נשים נכנסות ל׳עשור האבוד', בין גיל 30 ל־40, השלב שבו הקריירה שלך נעצרת ואת כולך עם הילדים, עד שהם קצת גדלים ואת תופסת את עצמך, אבל אז את מגלה שהעולם לא חיכה לך. לכן את רואה במשרות הבכירות של החוקרים הפעילים הרבה יותר גברים".
איך הרגשת עם זה שפרשת בעצם מהמרוץ לצמרת?
"היו לי חרטות. קולגה שלי שפרסם איתי בעבר מאמר משותף, עשה מאז עבודות יפהפיות. המנחה שלי בדוקטורט ממש כעס עליי. הוא אמר, 'נמאס לי לראות נשים כל כך מוצלחות הולכות אחורה'. אני לא יודעת לאן אני הייתי מגיעה, אבל זה היה רגע של ׳אוי׳, כי גם אני רציתי לעשות את הדברים האלה".
אולי הכול לטובה. נהפכת לכוכבת.
"כן, מישהו קרא לי 'הרוקסטאר של הביולוגיה'. זה קרה לי כי הייתי צריכה לצאת ולעבוד, אבל אני כל כך נהנית להרצות ולפגוש אנשים, והיום אני אומרת תודה. המסלול הזה הוא קצת דלתות מסתובבות. הגירושים כפו עליי את הבחירה. רציתי להיות נוכחת בחייהם של הילדים. גם היום אני עושה המון בחירות כדי להיות איתם, למרות שהם כבר לא רוצים להיות איתי (צוחקת). אני לא נוסעת הרבה לכנסים בחו״ל. זה כל הזמן תקע אותי בקריירה. אני צריכה לשחרר קצת, כי הם כבר גדולים. אולי אני צריכה לפתח זריקה לאמהות מגוננות".
קרחת באמצע הראש
יקיר תמיד הרגישה שיש פער בין הידע ששמור באקדמיה ובמעבדות ובין האנשים מחוץ להן, שאין להם תמיד מידע לגבי מה קורה לנו בגוף כשאנחנו מתאהבים, איך הסטרס אוכל אותנו מבפנים, למה רוב האמהות רוצות להיות עם הילדים אחרי הלידה וגם מה קורה לנו אחרי טראומה גדולה. פתאום הדברים התחברו גם אצלה.
לפני שש שנים, אחרי שסבלה מכאבי בטן, אובחנה עם צליאק. "הרגשתי לא טוב והדחקתי את זה במשך שנתיים", היא מספרת. "הסתובבתי עם נפיחות, כאבי בטן ועייפות נוראית ובכלל לא חשבתי שזה קשור לאוכל. אמרתי, טוב, אני אוריד קצת עומס, אני לא מספיק נחה. ואז עשיתי בדיקות ונמצאה כמות עצומה של נוגדנים. נכנסתי לקבוצות של חולי צליאק, ראיתי את כל המתכונים ואמרתי, ׳טוב, אני לא אכין לעצמי לחמניות, זה לא הולך לקרות׳. ממש זלזלתי. רק ברגע ששיניתי את התזונה, כל החיוניות חזרה".
לפני ארבע שנים יקיר מיששה לעצמה את הקרקפת וגילתה שהיא מתקרחת. ״ממש הרגשתי שאין לי שיער״, היא נזכרת, ״קרחת באמצע הראש. אמרתי מיד לבת שלי, 'תצלמי לי', שיגעתי אותה. הייתי באובססיה. טיפלתי בעצמי עם דיקור וויטמינים, עברתי טיפול פסיכולוגי, והשיער חזר".
"בגיל המעבר הסטרס אוכל את מעט האסטרוגן שנשאר לנו בגוף. אישה שמתנהגת בגיל 50 כמו שהתנהגה בגיל 30 מזיקה לעצמה"
ממה כל הדברים האלה נבעו, לדעתך?
"הכול אצלי היה לפי הספר. מחלות אוטואימוניות תוקפות בעיקר נשים, לרוב שלוש עד חמש שנים אחרי סטרס משמעותי. אצלי הצליאק קרה אחרי המוות של אח שלי בשנת 2014, בגיל 35. אחר כך אבא שלי נפטר בשנת 2017, ושלוש שנים אחרי מותו השיער שלי נשר".
את הספר הבא שלה יקיר מתכוונת להקדיש לסטרס ולאיך לנהל אותו נכון. עד אז תוכלו לפגוש אותה ב״האקדמיה למדעי הרגש״, קורסים דיגיטליים לקהל הרחב במגוון נושאים שקשורים לחקר המוח והביולוגיה של הרגשות, בין היתר על הביולוגיה של גיל המעבר, על הורות, אהבה וזוגיות והמדע של האכילה. בקורס "הביולוגיה של האושר" היא מדברת על סטרס ולמה הוא הורס אותנו מבפנים.
״אנשים לא יודעים מה קורה לגוף שלנו בסטרס, מה קורה למוח ומהן ההשלכות לטווח הארוך. אני עדיין שומעת אנשים שאומרים, ׳יש לי לחץ דם גבוה, אני לא יודע אם זה מסטרס׳. המחקר כבר כל כך הוכיח את זה, ברמת איזה הורמון גורם לאיזה תא להתחלק ולמה חיידקי המעיים משתנים כשאנחנו בסטרס".
איך את מונעת מעצמך סטרס?
"עוד לא הגעתי לשלב המדיטציות, אבל הורדתי הילוך. אם פעם הייתי מעמיסה על עצמי מלא מטלות, התחלתי לסדר את הזמן אחרת, להשאיר חלונות למנוחה. בשבע בערב אני כבר לא נוגעת במחשב יותר. חברות טובות הן אבני בניין בתוך הלו״ז שלי. אני כבר לא מבטלת אותן וקובעת ביום אחר. גם טבע ושעה שמש ביום הם קריטיים למוח שלנו. יש תזונה שמעלה סטרס וכזו שמורידה אותו. סוכר, למשל, מגביר את תגובת הסטרס בגוף".
מה עוד אנחנו לא יודעות?
"העניין הכי חשוב אצל נשים זה להוריד משמעותית את חשיבת היתר וההלקאה העצמית, שני גורמי סבל עבורנו. אנחנו יותר מנתחות, מתעסקות וחושבות מגברים. כשאישה שואלת גבר 'על מה אתה חושב?', הוא עונה: 'אני לא חושב'. הוא צודק. הוא באמת לא חושב".
למה זה חשוב שנדע לנהל את הסטרס, כנשים?
"ניהול סטרס אצלנו הוא קריטי כי רמת הקורטיזול, הורמון הסטרס, גבוהה אצל נשים פי שניים או שלושה מאשר אצל גברים. בגיל המעבר הסטרס אוכל את מעט האסטרוגן שנשאר לנו בגוף, וזה הורמון קריטי לכל תא ותא בגוף שלנו. אישה שמתנהגת בגיל 50 כמו שהתנהגה בגיל 30 מזיקה לעצמה. אנחנו לא סתם הולכות לריטריטים ועושות סדנאות. אנחנו מבינות שמה שהיה כבר לא יהיה".
את כבר יודעת איפה תהיי עוד שנה־שנתיים?
"אני רוצה למצוא אהבה חזקה ומשאירה את הכול פתוח. מצד שני, אני מבינה שיש לי תפקיד ומשמעות. אני נכנסת לגיל המעבר ואני שואלת מה אני רוצה, כי תמיד הייתי עסוקה במה שאחרים צריכים ורוצים. להיות מנהיגה חברתית זה בדיוק מי שאני, וזו תהיה פסגת חיי. מכיוון שאני צריכה לגלות את הדבר החדש שאני אהיה, אני לא רוצה לקפוץ לזוגיות, עם כל הקושי, כי אני מכורה למגע ועכשיו גם אין ילדים לכווצ'ץ׳ אותם".
נורה אפרון אמרה שכשהילדים גדלים, צריך לאמץ כלב שישמח לקראתנו כשאנחנו נכנסים הביתה.
(צוחקת) "אז יש לי חתולה, והיא אול אובר מי".
