120 ואחת
יונתן שמריז: "התנהל שיח של 20-15 דק' בין יותם חיים לצה"ל. הוא התרגש, רץ - וירו בו"
51:57
"120 ואחת" הוא הפודקאסט הפוליטי של ynet בהנחיית מורן אזולאי, שמדי שבוע מארחת לשיחה את מקבלי ההחלטות, המחוקקים ומעצבי המציאות במדינת ישראל. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם.
יונתן שמריז (35) מכפר עזה פיתח תודעה חברתית ולוקאל פטריוטית הרבה לפני 7 באוקטובר, וכבר לפני עשור הוא יזם התארגנויות שדרשו תיקון של המציאות הבלתי אפשרית בעוטף. אלא שהטבח שהחריב את מחוזות ילדותו, ובעיקר הטרגדיה שבמסגרתה נהרגו אחיו אלון והחטופים סאמר אל-טלאלקה ויותם חיים על-ידי כוח צה"ל בשג'אעיה, הפכו אותו לאיש עם משימה: את חייו הוא מקדיש לתנועת "קומו" שמטרתה להצמיח מהשטח הנהגה חדשה, מדינית וצבאית. בריאיון לפודקאסט "120 ואחת" בהגשת מורן אזולאי הוא חוזר לשעות המסויטות בממ"ד, לרגע שבו הבין שאחיו נרצח או נחטף, להצגת התחקיר על מותו, ולהבנה שמדינת ישראל חייבת שינוי. צפו בריאיון המלא:
"120 ואחת": יונתן שמריז עם מורן אזולאי
הימים שבהם מתנהלת העסקה לשחרור החטופים – שבהם מחד הוא רואה חברים חוזרים הביתה ומאידך נזכר שאחיו כבר לא ישוב – הם תקופה מאתגרת עבורו. "אלה ימים מטלטלים רגשית", הוא אומר. "שמחה ואושר אדיר לראות חטופים וחטופות חוזרים הביתה, ומצד שני זה שאלון כבר לא יחזור הביתה. הכול נורא מורכב. אבל החיים מורכבים. הגענו לעסקה מנקודת חולשה. בגלל הנהגה חלשה הגענו לעסקה חלשה, אבל זו עסקה שאנחנו חייבים לקחת. ברור שיכולנו להגיע מעמדה הרבה יותר חזקה אם היינו חושבים על היום שאחרי, אם הייתה לנו מנהיגות עם אסטרטגיה וחזון".
למילים הקשות של אלי אלבג, שאמרי אחרי חזרתה של בתו לירי מהשבי שהוא בז לפוליטיקאים שהצביעו נגד העסקה אומר שמריז: "יש שם מורכבות. אתם הייתם אחראים, במשמרת שלכם אזרחים תמימים נחטפו מהמיטות שלהם בשבת בבוקר, ואתם אלה שמטרפדים בסוף את החזרה שלהם, למרות האחריות שלכם להחזיר אותם".
כמו שאתה אומר, החיים מורכבים. הם אומרים שחייבים להעלות לדיון את המחיר הכבד ואת זה שיש משפחות שאולי ישלמו את המחיר הזה. זה דיון מקובל עליך או שאתה אומר קודם תחזירו את כולם ואחר כך נתדיין על זה?
"אני חושב שאנחנו קודם כל חייבים להחזיר את כולם. כל ראשי מערכת הביטחון, סומכים עליהם יותר או פחות, אומרים 'אנחנו מדינה ריבונית עם יכולות צבאיות ואנחנו יודעים להגיע לכל מי ששוחרר ואנחנו גם יודעים לטפל באיומים האלה'.
"בסוף כל תפיסת הביטחון צריכה להיות אחרת. עד עכשיו ראינו תפיסת ביטחון פסיבית: שילמנו לארגון טרור מיליוני דולרים בשביל שקט, לא חיסלנו אותם כשהם היו קטנים. יותר מ-20 שנה אני מקבל טילים על הראש, שורפים לי את השדות. אנחנו צועקים כמו שהתצפיתניות צעקו. הן צעקו שנה-שנתיים, אנחנו צועקים 20 שנה. מה חשבתם שיקרה?".
צועקים בפני מי? איך זה התנהל?
"ב-2014 הקמתי עם חברים ארגון שנקרא 'דור הקסאמים'. רצינו להעלות למודעות את העניין של התעצמות חמאס ברצועה, וכמה חשוב שהציבור בישראל יבין שיש שם בעיה שתכף תגדל, ואם לא נטפל בה עכשיו, אזעקות בתל אביב יהיו עניין בשגרה ונחטוף כזאת סטירה שאף אחד פה לא יקום ממנה. עשינו קריאה ציבורית, גם בתקשורת, איפה שיכולנו, וזה לא עניין אף אחד. נרמלו את הסיטואציה הזאת. אז אנחנו צריכים לעבור מתפיסת ביטחון הפסיבית הזאת. במקום לחכות שמשהו יקרה, הקם להורגך השכם להורגו. אנחנו מזהים את האיומים, אנחנו מנטרלים אותם. יוצאים קצת מהקופסה".
בראייה שלך, מהי הקונספציה שהובילה אותנו למחדל 7 באוקטובר?
"הרבה יהירות, מרובעות, חוסר יצירתיות. אני אתן לך אנקדוטה. לפני כמה שבועות הזמין אותי מי שעשה את התחקיר על קיבוץ כפר עזה, תחקיר שאני מניח שתיכף יציגו אותו. אמרתי לו שהייתי בצבא ואני מכיר איך דברים עובדים: כשיש כאוס, הולכים למגירה, פותחים מעטפה, ועושים א', ב', ג', ד'. שאלתי אותו אם הייתה מגירה. הוא אמר לי שלא, והוסיף 'אנחנו לא יכולים לדמיין כל תרחיש'.
"אז סיפרתי לו סיפור שהיה באמת. שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר ישבתי במרפסת עם חבר מהקיבוץ שהתחתן עם מישהי מרמת אביב. ואז היא אומרת 'שימריז, תגיד, מה קורה אם 5,000 עזתים מחליטים אנחנו נכנסים ראס בן אמו ויהיה מה שיהיה?'. אמרתי לה כפרה, יש גדר, יש חיל האוויר. אתה רוצה להגיד לי שבחורה בת 32 מרמת אביב מצליחה לדמיין תרחיש כזה ואתם, שזה התפקיד שלכם, לא? זו מקובעות שנבנתה במשך עשרות שנים. אנשים שהרגישו נוח בכיסא שלהם, 'אנחנו יודעים הכול'".
על שעות הסיוט בבוקר הטבח הוא מספר: "זו תחושת חוסר אונים שקשה להסביר. אני עם אישה בהיריון בסיכון בממ"ד, שבוע קודם לכן היא הייתה שבוע בבית חולים. ואנחנו בפנים עם בתי שחוגגת שנתיים והעוגה שלה".
באותו יום?
"כן. היא ילידת 7 באוקטובר 2021. כל המשפחה הייתה צריכה לבוא לחגוג איתנו. אשתי בשבוע 26 ורק שלא תלד לי עכשיו בממ"ד כי אין לי את היכולות. ואני בטוח שעוד חצי שעה-שעה כל צה"ל וחיל האוויר פה, יעשו יום עצמאות באוויר, הבית ירעד, אבל וואלה, בסדר. ואתה מתחיל לקבל הודעות מאנשים מכל הקיבוץ. הודעות רעות. אתה מבין שהקיבוץ נכבש, מחבלים בכל מקום ואנשים מתחננים על החיים שלהם.
"ב-10:02 אלון שלח לי הודעה שנכנסים אליו מחבלים לדירה. באותן שעות אני מבין מהקבוצה שמי שכותב את ההודעה הזאת – כבר לא כותב אחר כך. זה one way ticket. ברור לי שזו פעם אחרונה שאני הולך לדבר עם אלון. 'נכנסים אליי מחבלים, תודיע לכולם'. רשמתי לו תהיה בשקט. לא רציתי לתת לו איזה טיפ של אלופים ולא משהו רגשני. אמרתי תישאר במוד. זהו. שלח לי אימוג'י של לב ואז הוא הפסיק לענות לי. מבחינתי הוא נרצח ב-10:02, והתחלתי להתאבל עליו. רציתי לשמור על האווירה בתוך הממ"ד, אז סגרתי עם עצמי איזשהו דיל שלא משנה מה קורה, אשתי והילדה יוצאות מהאירוע הזה פיקס, גם נפשית וגם פיזית".
כלומר אתה לא מתפרק מולה?
"אסור. לא מתפרק, לא בוכה, לא צועק. מה שקורה בתוך הממ"ד זו אווירה של יום הולדת. חגיגות. זה היום הכי טוב בחיים שלנו. כל מה שאני רואה בטלפון נשאר ביני ובין הטלפון. על ההודעה הזאת לא סיפרתי לא להורים שלי, לא לאשתי נטלי, לאף אחד. זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. כן. זה הדבר הכי קשה".
במשך שבועיים לא היה ברור מה עלה בגורלו של אלון שמריז. למשפחה אמרו שמחכות אלפי גופות לזיהוי במחנה שורה, ובינתיים כעבור שבועיים התקבלה ההודעה הרשמית שהוא נחטף. "זה היה אחד הימים הכי מאושרים בחיים שלי", מסביר שמריז. "אם הוא בחיים, אני מכיר אותו, הוא יוצא. אין שום תסריט שהוא לא יוצא. היה ברור לי שהחבר'ה מכפר עזה נחטפו על-ידי נוחבות, ולנוחבות יש תהליך סדור. זאת אומרת, הוכן מקום לחטופים. צפון הרצועה זה לא חמולות בדרום וזה לא ג'יהאד. הוא יחכה שנה, יחכה שנתיים, וייצא".
ביום שישי, 15 בדצמבר 2023, בשעה 16:00 אחר הצהריים, נכנסה אימו של יונתן לחדרו בקיבוץ שפיים לשם פונו ועדכנה אותו שקצינת נפגעים בדרך לעדכן אותם במשהו ו"זה מריח לא טוב". הוא מתקשר אליהן ולא מקבל תשובה. "זה מאוד חריג שהן לא עונות, אז אמרתי שאו שקרה משהו ממש-ממש טוב, או שקרה משהו ממש-ממש גרוע", הוא משחזר. "ואז הן הגיעו בליווי של כל מיני גורמים שלא מגיעים בדרך כלל, כמו רופא ושוטר, והכניסו אותנו לחדר. אתה מבין פחות או יותר לאיזה כיוון זה הולך. כמו סרט רע, אתה מתחיל לראות הכל בסלואו מושן. הם נכנסים לחדר, אני שומע את המשפט הראשון ואחר כך אני לא שומע יותר כלום".
מה המשפט?
"'מצטערים להודיע לכם אבל אלון נהרג בפעילות מבצעית'. כל האוויר יוצא מהגוף. קיוויתי למות. ממש קיוויתי למות".
אחרי שבועיים הוזמנה המשפחה לקבל את תחקיר האירוע. "שם כבר הייתי קשוב וכועס", הוא אומר. "הדגישו לנו מאוד את עניין אירועי המשיכה (שבהם חמאס פיתה חיילי צה"ל להגיע לנקודות מסוימות ושם פגע בהם, מ"א). עשו לנו מצגת ו-40% מהשקפים היו על אירועי משיכה. הסבירו שהם נכנסו לבית של בכיר חמאס עם השובים שלהם. במקרה הגיע כוח של סיירת גולני. מראים לך את הגו-פרו של הכלב, ואת הצעקות שהם צועקים, ואומרים שמישהו שמע אותם, ותייגו את זה כאירוע משיכה. אחר כך טנק ומסוק ירו על הבית.
"ואז הם יוצאים ומתחילים לטייל ברחובות שג'אעיה איזה קילומטר וחצי במשך חמישה ימים, משאירים שלטים גדולים, וצה"ל רואה את זה ומתייג את כל השלטים האלה כאירועי משיכה ולא שולח צוות, לא שולח רובוט, לא שולח כלב, לא שולח רחפן. כלום. אירוע משיכה. ואז הם מגיעים לבית, ובבית הם מורידים בגדים, מכינים דגל לבן, ויוצאים לרחבת כורכר חשופה בשביל לפגוש כוח צה"ל. הם מגיעים 35 מטר מכוח צה"לי שמזהה אותם בטעות כמחבלים והורג את אלון וסאמר. יותם מצליח לברוח.
"אני הבנתי שהתנהל איזשהו שיח בין יותם לצבא, במשך רבע שעה או 20 דקות. ממש שיח. זה מחיילים שהם במקום, שאומרים שיותם אומר להם 'אתם דפוקים? זה חטופים ישראלים, אני חטוף, אני יותם'. 20-15 דקות הם מדברים עד שהצבא מתרצה שהוא חטוף ישראלי ויותם מתרצה שהם צה"ל. אבל הקלע של הצוות בכלל לא באותה קומה של המפקד. הוא קומה אחת למעלה. הוא לא בלופ. ויותם מתרגש, זה מה שאני מבין מאנשים שהיו בשטח, והוא רץ והקלע הורג אותו".
אני זוכרת שהפעם הראשונה שאנחנו נחשפים אליך בווליום גבוה. במסע הלוויה של אלון, אתה מעל הקבר, מבטיח שאף אחד לא יצא מזה חלק. אתה כותב את הדברים לפני? אתה מבין שאתה הולך להיות דמות ציבורית?
"לא. הייתי במצב נפשי לא פשוט. אני זוכר את עצמי כותב את זה לילה לפני, וזה די כותב את עצמו. היה לי ברור שהמקרה של אלון זה המשך ישיר של 7 באוקטובר. בתחקיר בגלילות שאלתי: היה תרחיש? הכנתם תרחיש למקרה שחטופים מסתובבים בלי השובים שלהם? אומרים לי לא".
את עיקר מרצו בימים אלה משקיע שמריז בתנועת "קומו", שמעבר לסיוע בשיקום היבטים שונים בחיי תושבי העוטף, מתמקדת בהצמחת דור מנהיגות חדש – בפוליטיקה, בצבא ובשירות הציבורי. הנחת העבודה שלו ושל חבריו היא שאין לתלות תקוות אופטימיות בדור שכשל. דרוש חריש עמוק. יש להם תוכניות רבות שחלקן כבר יצאו לפועל בחיפוש, בהכשרה ועוד.
"צריך פה משהו חדש", אומר שמריז. "יש ואקום ואנחנו צריכים למלא אותו. פגשתי אלפי אנשים בשלושת החודשים האחרונים - צעירים, שמיניסטים, שינשינים, מכינות, אוניברסיטאות. אני מדבר איתם על זה שפעם אמרו הטובים לטייס, אז היום הטובים לשירות הציבורי. ניקח את גורלנו בידינו ונגיד שאנחנו רוצים להחליט מה יהיה פה ב-20-15 השנים הקרובות.
"סדר העדיפות השתנה. עכשיו יש צורך להחזיר חטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית, שוויון בנטל, החלפת ההנהגות המדינית והצבאית ולהצמיח חדשות. אני יודע, בסוף נגיע לדברים שאנחנו לא מסכימים, אבל עכשיו זה מה שאנחנו רוצים לעשות".
יש כאלה שאומרים שכל התכלית שלך ושל מי שמקיף אותך היא להפיל את הממשלה.
"הפלת הממשלה היא לא התכלית כי זה לא מתקן כלום".
סליחה שאני מרדדת את זה, אבל בסוף נדמה שהכול הפך לתומכי ביבי מול מתנגדי ביבי. אפשר לפרוץ את זה?
"בקלות. כשאני מדבר אני לא מזכיר שם של פוליטיקאי אחד או מפלגה אחת. אני מפרק את כל התפיסות האלה של ימין-שמאל ומראה שאין פה אידיאולוגיות. אתה יכול להיות ימין ביטחוני ושמאל כלכלי. החיים מורכבים ולא בינאריים. יש אפור. מלא אפור. בעיקר אפור. כשאני מתאר את זה במפגשים, אני מרגיש שהאסימונים נופלים".
מה נקודת הסיום?
"אני רוצה להצמיח מנהיגות חדשה, אבל זה תהליך. אני מסתכל רחוק. ייקח כמה שייקח, אבל צריכים לעבוד בזה".
זה אומר שיום יבוא ואנשים ישימו בקלפי פתק של יונתן שמריז?
"לא, אני לא יודע. אנחנו לא שם, באמת שאני לא שם. זה לא רלוונטי בכלל. יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות בתוך הארגון ובתוך החברה - להפיץ את המסר ולהמשיך לגרום לשינוי שיח, משהו שקיוויתי שהוא יבוא מלמעלה".
וזה לא קורה?
"לא. קיוויתי שאחרי 7 באוקטובר נבחרי הציבור יגידו 'חטאנו, פשענו. אנחנו שנייה לוקחים צעד אחורה, מתכנסים פנימה, עושים הפקת לקחים. אתה שומע שלא מכירים בנשיא בית משפט העליון, לא מוכנים להתייצב לחקירות באזהרה, מדברים על שינוי משטרי. באופן גלוי אומרים שהאויבים שצריך לתקוף אלה הצבא, בית המשפט, התקשורת. אנחנו חוזרים למלחמת חפירות משסעת ומפלגת, במקום להבין שזה מה שהביא אותנו ל-7 באוקטובר".
היית רוצה לראות משהו בסגנון שעשה הרמטכ"ל? הוא אמר בהתחלה "אני לוקח אחריות על מה שקרה וברגע הראשון האפשרי אתפטר". זה מה שהיית רוצה לראות?
"אני לא צריך שתיקחו אחריות. האחריות שלכם, נשמות. אני לא בחרתי להיות נבחר ציבור".
בשנה שעברה היה שמריז ממובילי טקס יום העצמאות האלטרנטיבי (הוא מקפיד לתקן: "הלאומי") שעורר סערה גדולה בארץ. בשלב זה הוא עדיין לא יודע אם יחדש את היוזמה גם השנה: "הוא היה אירוע חשוב ומשמעותי והוא היה חייב להתקיים. הוא ביטא סנטימנט ורצון של הרבה משפחות חטופים וחלק משמעותי בעם. כולנו צריכים לבוא לידי ביטוי בטקס הזה. בגלל זה היה לי חשוב שהטקס יהיה כפי שהיה, כי ידעתי על מה הולכים לדבר בטקס השני (הטקס הממלכתי שארגנה מירי רגב, מ"א) ועל מה לא הולכים לדבר. היה לי חשוב לדבר גם על מחדל והפקרה, כי זה מה שהיה".
זה לא היה טקס שמאל כמו שניסו לתייג אותו?
"רחוק שנות אור".
ככל שזה תלוי בך, יהיה שוב טקס כזה?
"אנחנו מדברים על זה. זה עוד רחוק. אבל אני חושב שזו צריכה להיות מסורת".
