שנים אנחנו שומעים באולפנים את אותו הפזמון: אל תדחקו, אל תלחיצו, מדובר בתהליכים. אומרים לנו שצריך לתת זמן לציבור החרדי, שהכול עניין של רגישות, של הבשלה, של שיח. אבל בזמן שאנחנו ממתינים בסבלנות הצבא מתרוקן, נטל המילואים הולך וגדל, והחברה הישראלית כולה מרגישה שנשארנו בלי כתף אחת חשובה.
ובכן, הגיע הזמן להפסיק לקנות את הסיפורים. השבוע פורסמו נתונים רשמיים של צה"ל: 2,940 חרדים התגייסו בשנה האחרונה - עלייה של 65%.
זו לא טעות הקלדה. אלפי צעירים חרדים בחרו להתגייס, להצטרף לשורות הלוחמים, להיות חלק מהמשימה המשותפת שלנו. והמסר ברור: סנקציות עובדות. לא דיבורים, לא ועדות, לא ועדות על ועדות אלא צעדים שמבהירים שיש כאן אחריות משותפת.
שנים משכו אותנו בלשון. כל פעם הבטיחו "הסדרה רחבה", "מתווה מוסכם", "חוק היסטורי". בפועל? מריחת זמן. עוד דיון, עוד ועדה, עוד הצעת דחייה. אבל כשהסנקציות נכנסות לתוקף, כשהברזים מתחילים להיסגר, כשהמדינה משדרת שהיא מתכוונת ברצינות פתאום יש תזוזה. איך ראש אכ"א דדו כליפא אמר בוועדה בנובמבר השנה – "אני צריך סנקציות שפוגשות את הפרט".
כל הכבוד לאלו שבוחרים להתגייס. קל מאוד להישאר במקום הנוח, בתוך הקהילה המגוננת. קשה הרבה יותר לעמוד מול לחצים, מול חשדנות, מול עיניים עוקבות
חשוב להבין ששאלת הגיוס היא לא מאבק בין מגזרים ולא סוגיה פוליטית. זו קודם כול שאלת מדיניות. שנים המדיניות הייתה לעצום עיניים: "לא צריכים את החרדים, נפטור אותם". עכשיו ברור: חייבים את החרדים, ולכן הפטור הכולל כבר לא אפשרי. כדי שתהליך כל כך עמוק יקרה באמת, צריכים להתקיים ארבעה דברים: מוטיבציה ורצון לשרת - זה תלוי בחינוך, ובתחום הזה המדינה כמעט לא נגעה. לגיטימציה קהילתית- שהחברה החרדית תפסיק לנדות את מי שבוחר לשרת. כאן הסנקציות מספקות קונטרה, ודווקא מתחיל להיווצר זרם של צעירים שהולכים נגד הזרם, כמו חטיבת החשמונאים. התאמות בתוך הצבא - בשנים האחרונות נבנו מסגרות ייחודיות: חטיבת החשמונאים, מסגרות סייבר ותוכנית "חץ" בצנחנים. זה לא מושלם, אבל זה מאפשר לחרדים לשרת מבלי לוותר על אורחות חייהם. חקיקה ותקצוב - אין צורך בחוק חדש, אלא בהחלת לשון החוק הקיים ובאכיפה צודקת על כל מי שמנסה להתחמק.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיוזה הרגע לומר בקול ברור: כל הכבוד לאלו שבוחרים להתגייס. קל מאוד להישאר במקום הנוח, בתוך הקהילה המגוננת. קשה הרבה יותר לעמוד מול לחצים, מול חשדנות, מול עיניים עוקבות. אותם בחורים חרדים שמגיעים לבקו"ם, שלובשים מדים, שמצטרפים ליחידות הלוחמות הם לא רק מגויסים. הם גיבורים אזרחיים.
בסוף זה פשוט: כשהמדינה רצינית הציבור החרדי מבין את הרמז. הסנקציות מוכיחות את עצמן, והגיבורים שמתגייסים מוכיחים לנו שוב ושוב אנחנו באמת באותה סירה.
