עכשיו זה קרוב יותר מתמיד- סוף המלחמה והשבת החטופים. זה משמח, כמובן, שסוף סוף זה מגיע - וזה עצוב שזה מגיע רק עכשיו.
החטופים האומללים ישובו הביתה, החיילים הילדים שלנו יחזרו לשבתות, לחברות ולמשפחות שלהם, ויעזבו את עזה - ואנחנו לא נתעורר ל"הותר לפרסום". כל זאת, רק משום שיש החלטה על מתן פרס נובל לשלום בנורווגיה, ולמזלנו הטוב, טראמפ נחוש לקבל את הפרס ולהכנס לדפי ההסטוריה - אז הוא החליט לפקוד על נתניהו ועל חמאס שזהו. נמאס לו מהמלחמה הזו, ונא לסיים אותה, ומייד.
בסוף החודש ימלאו 30 שנה לרצח יצחק רבין, שקיבל את פרס נובל לשלום על הסכמי אוסלו. אולי זו העת לחשב מסלול מחדש: לאן הגענו מאז רצח רבין, שלאחריו עלה לשלטון נתניהו. 30 שנה אחרי שקברנו את רבין, את מורשתו ואת התקווה לפיוס ולשלום, והלכנו בדרך של נתניהו - שהבטיח לנו ביטחון על מלא - ישראל כעת מבודדת, מנודה ומוקצת בעולם, שסועה ומפולגת מבפנים, ובעיקר עצובה, בוכה ומדממת.
1 צפייה בגלריה
עצרת בכיכר החטופים בתל אביב
עצרת בכיכר החטופים בתל אביב
עצרת בכיכר החטופים בתל אביב
(צילום: REUTERS/Ammar Awad)
מחר ייערך טקס הזכרון של המשפחות השכולות ותנועת "קומו". נקווה שזה יהיה טקס סיום המלחמה, וההכרזה על השבת החטופים. אם כן, זה יהיה סופסוף טקס ניצחון. לא הניצחון המוחלט ששנתיים שיקרו אותנו שעוד רגע הוא מגיע - נצחון דחוק של ההיגיון והמוסר והשכל הישר. ניצחון שהוא פתח לתקווה. למחר אחר.
ובסוף החודש, כשנציין 30 שנה לרצח ההוא שהסיט את המדינה מהדרך שהייתה יכולה ללכת בה, זה יהיה אולי טקס חידוש התקווה בלבבות. השבת האמונה שעדיפה דרך השלום מדרך המלחמה - מילים שאמר מי שהיה רמטכ״ל ושר ביטחון וראש ממשלה בטחוניסט. אבל מיד אחרי שאמר זאת, הוא נרצח.
אמן שיבואו לנו ימים של תקווה, של שנה חדשה שתביא איתה טוב ונחזור להיות עם אחד, אוהב וחזק. חזק מספיק כדי לחזור לדיבור ושיח, ופיתרון מדיני.
שנהיה עם כלביא לא רק במלחמה. גם בימות החול הרגילים. ונחיה. וננשום. ונאהב זה את זה ונהיה בטוחים שאף אחד לא יכול עלינו ובגלל זה, אנחנו מושיטים יד לפיוס הסטורי עם מי שמוכן לקבל את היד שלנו
שנהיה עם כלביא לא רק במלחמה. גם בימות החול הרגילים. ונחיה. וננשום. ונאהב זה את זה ונהיה בטוחים שאף אחד לא יכול עלינו ובגלל זה, אנחנו מושיטים יד לפיוס הסטורי עם מי שמוכן לקבל את היד שלנו. בשביל הילדים שלנו שחיו בשנתיים האחרונות תחת אימת האזעקות שהפכו את חייהם לסיוט ופחד בלתי נגמר.
והלוואי שכל מי שמתפלל היום בבתי הכנסת, יגיד את החלק הזה בתפילה בכוונה ובאמונה: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".
ולא, לא לקלל בבקשה. גם את שנאת החינם בינינו אנחנו משאירים בשנה שעברה.
דנה אינטרנשיונל תופיע בעצרת לציון 30 שנה לרצח רבין