נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו "נוכל" והבטיח לאילון מאסק ולטאקר קרלסון בפגישה משותפת בחדר הסגלגל כי ארצות הברית לא תצא למלחמה מול איראן משום שעימות אזורי יהרוס את מורשתו. כך עולה מספרם החדש של כתבי ה"ניו יורק טיימס" מגי הברמן וג'ונתן סוואן, שיצא לאור השבוע.
גלריה


דונלד טראמפ בנימין נתניהו
(צילום: lev radin/shutterstock, REUTERS/Nathan Howard, KAWANT HAJU/AFP, shutterstock)
לפי הספר, טראמפ בתחילה אמר שהוא "לא רוצה שום חלק במלחמה של נתניהו עם איראן", אך שינה את עמדתו בעקבות הפגישה בחדר המצב שבה נתניהו הציג את הטיעונים הישראליים. ב-CNN נכתב כי המחברים ציינו שהכינוי "נוכל" (con man) נחשב לאחד העלבונות הקשים ביותר בלקסיקון של הנשיא.
בנוסף מפורט בספר כי הנשיא היה "מוקסם ומזועזע בו זמנית" ממתקפת הביפרים של ישראל נגד חיזבאללה בספטמבר 2024. בפגישה בחדר הסגלגל תיאר טראמפ באריכות למאסק וקרלסון פציעות קשות שכללו איברי מין קטועים וידיים חסרות, וציין כי אחד השורדים "נראה כאילו כריש עמלץ לבן הגיע ופשוט לקח ממנו חתיכה". המחברים כתבו כי טראמפ חזר שוב ושוב על המילים "זה נורא, נורא", והביע פליאה על "האופי חסר ההבחנה" ו"הפזיזות" שבמתקפה במרחב הציבורי.
באותה פגישה, כך לפי הספר, מאסק היה "מהופנט" מביפר הזהב שהעניק נתניהו כמתנה לטראמפ, והנשיא עצמו ביקש עצות מקרלסון כיצד להשפיע על "הבייס", תומכיו מהימין. קרלסון גער בטראמפ על כך שהוא מסרב לתקוף את נתניהו על מה שכינה כ"הטבח בעזה" ואמר שראש ממשלת ישראל דוחף את ארצות הברית למלחמה מול איראן שתביא לחורבן הכהונה שלו.
טראמפ התגאה בפני השניים במסמך שקבע כי כוחו גדול מזה של מנהיגים דוגמת סטלין, מאו והיטלר. על פי המחברים, הוא טען כי כותב המסמך הוא היסטוריון נשיאותי, אך בפועל התברר כי מדובר בנושא הכלים האישי של שחקן הגולף גארי פלייר.
עדויות נוספות שמובאות בספר מהבית הלבן מתארות את טראמפ מדביק בדבק מהיר עיטורי זהב בחדר הסגלגל (כי סמך על טעמו האסתטי בלבד); מקלל את שר המסחר הווארד לוטניק שהתרכך לדבריו ומכנה אותו "Pussy"; ומגדיר את העימות המתוקשר לעיני המצלמות עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כטלוויזיה "טובה יותר מ'המתמחה'", תוכנית הריאליטי שהייתה מזוהה איתו.
עיתונאי הטיימס הברמן וסוואן חושפים בספר גם את הניסיון של שליחו המיוחד של הנשיא, סטיב וויטקוף, להתחבב על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. במהלך פגישה שהתקיימה בשנה שעברה בקרמלין פוטין שרבט על נייר המכתבים האישי שלו. ויטקוף שאל אותו מה הוא צייר, ופוטין הרים את הנייר שעליו נכתב "3+2", סימון מקוצר למסגרת הטריטוריאלית שוויטקוף שוחח עליו עמו במטרה לעצור את הלחימה עם אוקראינה. ויטקוף שאל את מנהיג רוסיה: "אתה יכול לחתום על זה בשבילי ואני יכול לקחת את זה הביתה?". פוטין חתם על הציור, וויטקוף מסגר אותו במסגרת שחורה שמוצגת בביתו.
קטע אחר מהספר מתאר מתיחות בין טראמפ לסגנו ואנס לאחר התקיפה האמריקנית באיראן. לפי הדיווח, טראמפ כעס על כך שוואנס לא אימץ במדויק את ניסוחו שלפיו התקיפה "השמידה לחלוטין" את תוכנית הגרעין האיראנית, ואמר לאנשיו כי כולם צריכים פשוט לחזור על מה שהוא אומר. ואנס, שהתראיין לאחר התקיפה, אמר כי אינו בטוח מה ההבדל בין "נפגעה קשות" ל"הושמדה", אך הדגיש כי תוכנית הגרעין האיראנית הוסגה לאחור באופן משמעותי. לפי הספר, סגן הנשיא נראה מודאג אחרי התקיפה, ויועצים העריכו כי חשש מהסלמה נוספת. כשניסה להציע לטראמפ לרכך חלק מנוסח הנאום על המבצע, הנשיא השיב לו: "אני יודע מה אני עושה", הסתובב, ולא המשיך בדיון.
קטע נוסף מתוך הספר עוסק בדרך שבה הבית הלבן ניסה להתמודד עם פרשת ג׳פרי אפשטיין בקיץ 2025. לפי הברמן וסוואן, בכירים בממשל, בהם סגן הנשיא וראש הסגל סוזי ויילס, קיימו כמה ישיבות ניהול משבר בחדר המצב בבית הלבן, מחשש להדלפות על האופן שבו טיפל הממשל בחומרי אפשטיין ועל רקע קשריו הקודמים של טראמפ עם עבריין המין המורשע. טראמפ עצמו, לפי המחברים, רצה שהפרשה תרד מסדר היום וכעס על עצם העיסוק בה, בעוד אנשיו ניסו לגבש קו תגובה בלעדיו.
ואנס אמר בדיון כי מדובר בבעיה גדולה ודחף לפרסום מהיר של החומרים, מחשש שהקונגרס יכפה זאת על הממשל. לצד זאת, הוא העלה רעיון חריג: לנסות לארגן ראיון של טאקר קרלסון עם ג׳יסליין מקסוול בכלא, בתקווה שתאמר שטראמפ לא היה מעורב במעשים פסולים בפרשה. לפי הדיווחים, בבית הלבן אף נשקלה האפשרות שעורכי דין ממשרד המשפטים יחקרו את מקסוול ויפרסמו את תמליל החקירה, וכן עלתה אפשרות של חנינה, אך מנהל התקשורת סטיבן צ'ונג הזהיר כי חנינה למקסוול, שהורשעה בסחר בנערות, תהיה אסון יחסי ציבור.






