סבו היה השוטר המיתולוגי של דימונה. אביו קיבל את אות הנשיא. אחותו - ציירת צבאית שציורי הגרפיטי שלה על 7 באוקטובר שוברי לב. סמל אסף זמיר שירת כלוחם שריון בגדוד 53 בעוצבת ברק. אתמול הוא נהרג מפגיעת טיל נ"ט בחאן יונס, החלל ה-883 מתחילת המלחמה.
בהספדים, ביניהם של ראש העיר דימונה, צוינו בני משפחתו של אסף - והודגש במיוחד הסבא שלמה זמיר, שכונה "השוטר המיתולוגי של דימונה". אסף זמיר בחר ללכת בעקבות סבו לשרת בשריון. ב-1986 היה שלמה זמיר אחד מ-12 משיאי המשואות ביום העצמאות. בכתבה עליו ב"ידיעות אחרונות" מאותה עת נכתב כי "בסוף שנות החמישים עבר עם הוריו לדימונה. ראשי התיבות של שמותיהם של בני משפחתו יוצרים ומשלימים כמעט את המלים 'עם ישראל' - עידן, ירדן, שלמה, רהב, אסתר ולירית". ירדן הוא אביו של אסף זמיר ז"ל.
שלמה זמיר משיא משואה ב-1986
(צילום: באדיבות כאן )
שש שנים לפני כן, ב-1980, קיבל שלמה זמיר את עיטור המופת של המשטרה מהמפכ"ל דאז, הרצל שפיר. נכתב כי ב-1976 הוא הוזעק לאחר שאדם פתח באש מחלון דירתו בדימונה, "ולמרות שנשקפה סכנה לחייו, פרץ עם שני אנשי משטרה נוספים לדירה, והשלושה התגברו על היורה, הוציאו מידיו את הנשק ועצר אותו. במקרה אחר, ב-1977, צעיר שפוטר ולא קיבל פיצויים הגיע למאפייה בדימונה עם רימון רסס, ואיים לפוצץ את המקום. שלמה זמיר, תוך סיכון עצמי, שכנע את הצעיר למסור לידיו את הרימון ובכך מנע אסון". שלמה זמיר הלך לעולמו לפני שלוש שנים.
סמל אסף זמיר הותיר אחריו את הוריו, ירדן ומירי זמיר, ושתי אחיות, גפן ורותם. רותם השתחררה רק לפני ארבעה חודשים מצה"ל, לאחר שירות כציירת צבאית. היא החלה את הטיול הגדול שלה, אבל חזרה לארץ - בעקבות נפילת אחיה. "נפלה בחלקי הזכות להיות אחותך", ספדה רותם לאסף בפייסבוק. "מלאך שלי, גיבור ישראל, כמה טוב צנוע ואמיתי היית. השם נתן השם לקח. מודה על כל הזמן שהיה לי איתך, מסרבת להאמין אבל יודעת שאתה במקום טוב יותר. אוהבת אותך חיימי שלי, תודה עליך מלאך שלי יפה, תודה וסליחה".
רותם זמיר החלה לצייר בתיכון, גויסה כאמנית גרפיטי וציירה בבסיסי צה"ל. עבודות רבות שלה הוקדשו לחטופים ולחיילים, ובאחת מהן - בדרום תל אביב - נראה חיבוק מרגש בין חייל לילדה. היא אף עשתה וידאו-ארט לזכר בני משפחת ביבס בהופעה של הזמר עידן עמדי.
חברים סיפרו על אסף ז"ל ואביו ירדן, שלחם במג"ב וקיבל את אות הנשיא: "אנחנו מתלהבים מהישראליות אחרי 7 באוקטובר, אבל הם היו הישראליות תמיד - האופטימיות, הלתרום, הערבות ההדדית. אלה הדברים שמסמלים את שניהם". בבית הספר זינמן שבו למד סיפרו כי "אסף היה תלמיד יקר ומצטיין שהותיר חותם ענק בקרב המורים והתלמידים כאחד".
