זמן קצר אחרי 7 באוקטובר ירדתי דרומה. נסעתי למוצב כיסופים, שספג חדירה קשה של יחידות הנוחבה. בכניסה לבסיס הפרוץ, לא רחוק מדלתות המבנים שספגו RPG, ראיתי וצילמתי את האופנועים של הנוחבה, שרופים. לצידם שכבו פגרי מכוניות פרטיות של קצינים שנהרסו בפריצת חמאס ובתנועת הטנקים. לא רחוק משם הייתה תלולית. "קברנו שם זמנית את הגופות של החמאסניקים, כי התחיל להסריח", אמר לי אחד הגולנצ'יקים, "יש עדיין בערך 100 שפזורות בשטח". מפקד גדוד 51 של גולני, מאיר אוחיון, לקח אותי לסיבוב במוצב. היו אזורים, במגורים, בהם ביקש שלא ניכנס. התעכבנו במיוחד בסככה בה רוכז האמל"ח של מחבלי הנוחבה. הייתה שם כמות נשק ותחמושת שקשה לתאר. מקלעים כבדים. טילי RPG מתוצרת סינית ורוסית. מטענים. רובים כמובן. ערכות עזרה ראשונה. קליעים, מחסניות, אפודים. בשטח, על גדר הפריצה לקיבוץ, היו פזורות מבחנות. הסבירו לי שהן שימשו כנפצים. הבסיס היה הרוס. ללוחמים היו עיניים אדומות, ותנועותיהם היו מהוססות, כמעט בהילוך איטי.
אני רוצה לכתוב כאן בצורה הכי ברורה מה לא ראיתי במוצב כיסופים, או בשום מקום בשטח: לא ראיתי כפכפים של מחבלים. מה שכן ראיתי במו עיניי בשטח – שטח שבו נתניהו עצמו לא טרח לבקר מיד אחרי הפלישה, ובחלק מהמקומות לא ביקר עד רגע זה – הוא את הסימנים של פלישה אוגדתית למדינה ישראל. של צבא מוכן, מיומן ומתוחכם. מחבלי הנוחבה לא היו מין המון נבער כזה, אלא יחידות קומנדו מאומנות. אחרי שהכריעו את צה"ל וכוחות ההגנה של היישובים הישראליים, הגיע גל שני, של שוטרי חמאס וחמושים אחרים. אחריהם הגיע גל שלישי, הבוזזים. אני לא חושב שזה חשוב, בשלב זה, מה הרוצחים האחרונים נעלו.
נתניהו על 7 באוקטובר: "הם תקפו אותנו עם כפכפים וקלאצ'ניקובים וטנדרים, זה עולה פרוטות"
(צילום: משרד ראש הממשלה )
זה לא עניין טקסטואלי. עושה רושם שנתניהו עוד לא תפס מה קרה כאן ב-7 באוקטובר. הכשל הצבאי היה נורא, אבל נורא לא פחות הוא צבא הטרור שחמאס בנה מתחת לאפה של ממשלת ישראל: בעורמה, ביוזמה ובאכזריות.
חמאס היה פנוי לבנות זרוע צבאית קטלנית, צבא שלם, משוחרר מאחריות לאוכלוסייה הפלסטינית. לא עם כפכפים, אלא עם נעלי קומנדו. מי שאחראי למצב העניינים הזה הוא האדם היחיד מבין אשמי ה-7 באוקטובר שהיה בתפקיד ברציפות (כמעט) מאז 2009: בנימין נתניהו
ואתם יודעים מה, גם אם נתניהו תופס, זה לא כל כך משנה. לא אכפת לו. אמש הטיח את האישום שצה"ל לא היה על הגדר בגלל "דירקטיבה", לבד מקיבוץ עין השלושה שם "לא קרה כלום". לא הייתה דירקטיבה כזו. בעין השלושה נרצחו ארבעה בני אדם: רמי נגבי, נועה גלזברג, סילביה מרנסקי ומרסל טליה, זכרם לברכה. סיכם גורם צבאי בקיא: "קשקשן".
נדב אילצילום: אביגיל עוזיאת צבא הטרור הזה לא יכול היה חמאס לבנות ללא משאבים כבירים. האם על הכסף שהגיע מקטאר היה כתוב, על כל שטר ושטר, "מיועד לבניית מנהרות"? בוודאי שלא. האם זו הייתה תכלית הכסף לדידם? אין לדעת. אבל מה זה חשוב. לכסף אין ריח. בעזה היה משטר חמאסי שרצה בהשמדת ישראל. האו"ם מימן לו בתי ספר, הקהילה הבינלאומית מימנה לו בתי חולים, מהאינדונזי ועד האירופי. קטאר שיגרה את המזומנים שלה, שממשלת נתניהו התחננה שיזרמו חופשי. שידלה ועמלה לשם כך. כך חמאס היה פנוי לבנות זרוע צבאית קטלנית, צבא שלם, משוחרר מאחריות לאוכלוסייה הפלסטינית. לא עם כפכפים, אלא עם נעלי קומנדו. מי שאחראי למצב העניינים הזה הוא האדם היחיד מבין אשמי 7 באוקטובר שהיה בתפקיד ברציפות (כמעט) מאז 2009: בנימין נתניהו.
הטור המלא מחר במוסף לשבת של ״ידיעות אחרונות״
