הכישלון של ממשלת ישראל בארבע השנים האחרונות כל כך מהדהד, שהציונים המחפירים של תלמידי ישראל במבחן פיז"ה הם אפילו לא הסיפור המזעזע היחיד שהתפרסם היום עוד לפני 12 בצהריים. מצד שני, ייתכן שמדובר בהישג: יכולות הקריאה והבנת הנקרא של התלמידים והתלמידות כל כך גרועות, כך שאולי הם לא יבינו את חומרת הפרסום לפיו ראש הממשלה שוחח בסמוך ל-7 באוקטובר עם נשיא איחוד האמירויות ושמע ממנו אזהרה מפורשת על תוכניותיו של יחיא סינוואר. בעצם, לפי הציונים במתמטיקה, גם את הנתונים שמפרטים עד כמה מצבם קשה הם יתקשו להפנים. "במקום שבו הבורות היא אושר/טיפשי להיות חכם", כתב המשורר תומאס גריי. אם לאמת היה ערך, זה גם היה הסלוגן של הליכוד לבחירות.
שר החינוך קיש
(צילום: shutterstock, עוז מועלם)
האחריות הישירה והעליונה של השלטון, שמלבד כל הרעות החולות האחרות גם מינה עסקן תפל לתפקיד שר החינוך וקיבל, ובכן, עסקן תפל בתפקיד שר החינוך, זועקת מבעד לכל טבלה ולא זקוקה להסברים נוספים, כלומר בהנחה שזכיתם לעבור במערכת החינוך כשעוד הייתה אחת כזאת. היא מלמדת על הפער העצום בין הגאווה ב"אומת הסטארט-אפ" למציאות שבה השלטון מקריב את דור העתיד בשביל כוח, כבוד וכסף, ועוד משקר לו במצח נחושה שהתרופה לכל צרותיו היא עוד ספר תנ"ך וסיוע ב"חיזוק הזהות היהודית".
חשוב גם להזכיר את מה שלא תמיד ברור מהפרסומים השונים: מבחני פיז"ה לא מודדים את התלמידים החרדים, שהמאזן הדמוגרפי עתיד להפוך אותם לכוח מכריע בחברה הישראלית ולכן הצורך שילמדו ליב"ה כל כך דרמטי. מאידך, לאור התוצאות העלובות של כלל החברה במדעים ובאנגלית, שמא הפערים בעצם לא כל גדולים: הנה, התלמידות החרדיות בסמינרים, שכן נמדדות, עוקפות את החינוך הממלכתי בקריאה ומגיעות לתוצאות דומות במקצועות האחרים.
לא רק למחסור במורים ובמורות יש השפעה כבירה על היכולת לקיים מערכת לימוד, אלא גם לקושי של נערים ונערות לתפקד בזמן שהאב או האם תורמים מאות ימי מילואים בשנה, שלא לדבר על בתים מתפוררים וקשיים כלכליים שמתעוררים עקב שינוי טוטאלי במרקם החיים
אולם לאחר שהובהר מי הנהג שהדהיר את הרכב ישירות לתוך הקיר, אי אפשר שלא לעסוק בשאלה לאן הנוסעים והנוסעות רוצים להגיע. בהודעת התגובה המביכה שפרסם השר יואב קיש, שבמדינות אחרות היה מעביר את שארית היום בהתלבטות אם להינעל בביתו עד יעבור זעם או להגר מרצון לאי בודד מרוב בושה, הוא ציין את מה שנשמע כמובן מאליו: המבחנים נערכו לאחר "כמעט שנה וחצי של מלחמה, פינוי קהילות ושיבושים עמוקים ברצף הלמידה". כלומר, עוד לפני שלוקחים בחשבון את המלחמה האחרונה באיראן, לדוגמה, שנמשכה חודש ויצרה עוד "שיבושים עמוקים ברצף הלמידה".
זאת ועוד, השגרה שהתנרמלה קובעת שגם כשאין מלחמה היא תמיד בדרך. כמו בדיחה על אינסטלטור, היא תגיע בין 10 בבוקר ל-2 בלילה, אם כי לא ברור באיזה יום. ולא רק למחסור במורים ובמורות יש השפעה כבירה על היכולת לקיים מערכת לימוד, אלא גם לקושי של נערים ונערות לתפקד בזמן שהאב או האם תורמים מאות ימי מילואים בשנה, שלא לדבר על בתים מתפוררים וקשיים כלכליים שמתעוררים עקב שינוי טוטאלי במרקם החיים. במקביל, כמובן, מערכת הביטחון דורשת סכומים אדירים לטובת "התעצמות". הכסף הזה, ככל הידוע, לא צומח על העצים.
עינב שיףבמילים אחרות: הדאגה מהתהום אליו הידרדרה מערכת החינוך יכולה להיות מאוד עמוקה, אך היא לא כנה במיוחד אם מתעלמים ממערכת היחסים הרעילה שהתפתחה בשלוש השנים האחרונות בין ישראל לבין התפיסה שיש בעולם רק פטיש, ולכן כל הבעיות נראות כמו מסמר. בפועל, מאז החזרת החטופים נרשמה תמיכה פוליטית וציבורית רחבה בכל מערכה (למשל איראן 2) וגם בשאלה האם צריך לאחת כזאת (נניח איראן 3). במערכת הבחירות הנוכחית אין אפילו אשליה כאילו מצבה המייאש ואולי בלתי הפיך של מערכת החינוך הוא פקטור, מתוך הבנה שזה אולי מעניין את הבוחרים והבוחרות אך לא מכריע למי יעניקו את כולם.
במובן הזה, ישראל לא בסכנה להפוך ל"סופר ספרטה": היא כבר כזאת, ואת המחיר משלמים בדור שלא יודע לקרוא את החשבון שמגישים לו.
