יום דיונים מיוחד שהוקדש ל-55 החטופים והחטופות שנמקים בשבי החמאס כבר 613 ימים נערך היום (שלישי) בוועדת הבריאות, ועסק בהשפעות טבח 7 באוקטובר, המלחמה והשבי על משפחות החטופים והציבור.
בני משפחות החטופים בכנסת
(צילום: ערוץ כנסת )
מור גודארד-השרוני מקיבוץ בארי, שהוריה איילת ומני גודארד נרצחו בטבח - וגופתו של האב עדיין מוחזקת בעזה - סיפרה בדיון כי "חודשיים אחרי 7 באוקטובר קיבלנו את ההודעה שאבא נחטף, ובאותו זמן הבת שלי בת ה-5 התחילה לפרכס. הגענו לבית החולים שניידר, עברנו את כל הבדיקות והיא אובחנה עם אפילפסיה". מור הדגישה כי המשפחה לא התמודדה לפני המלחמה עם עניינים בריאותיים, נפשיים או רגשיים. "פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם זה. הילד הגדול שלי אובחן עם פוסט טראומה וחרדות והתחיל טיפול תרופתי", תיארה.
ביום הטבח מור ושלושת ילדיה התחבאו בממ"ד בביתם בבארי. כשמחבלי החמאס החלו לשרוף את ביתם, הגיעה למקום כיתת הכוננות של הקיבוץ, שחילצה אותם. "את אבא עוד לא קברנו, הילדים שלנו מחכים. לא נוכל להירפא עד שהמלחמה לא תיגמר ונחזור הביתה, עד שאבא שלי, סבא של הילדים, יוחזר לקבורה", אמרה בדיון. מור סיפרה עוד כי אחיה בן ה-24, שהוריה אימצו כשהיה רק בן 3, חווה החמרה במצבו הנפשי אחרי רצח הוריהם. "ב-7 באוקטובר הוא איבד שוב את ההורים שלו, בפעם השנייה בחייו. הוא היה מתמודד נפש עוד לפני, והיום המצב יותר קשה, ונשארנו לטפל גם בזה. איבדנו בטבח הכל – בית, הורים, הבת שלי איבדה את היכולת לשלוט על הגוף שלה".
יוני אשר, שאשתו דורון ובנותיהם רז (6) ואביב (4) נחטפו לרצועה ב-7 באוקטובר, אמר בדיון כי אובחן עם פוסט טראומה מורכבת, אך הביטוח הלאומי לא מכיר במצבו. "לאחרונה אפילו נדחיתי בתביעת נכות כללית", ציין. הוא סיפר כי בתקופה שבה רעייתו והבנות היו בשבי, "הייתי עובר 48 שעות ללא אוכל ושינה, ואז אוכל קצת וישן קצת. עד היום, במרבית השבוע אני לפעמים לא אוכל עד 22:00 בלילה. הגוף התרגל לדברים מסוימים, ולסטרס לוקח המון זמן להשתחרר מהגוף".
הוא הוסיף כי החל לחוות את הקשיים הפיזיים דווקא אחרי שיקירותיו שוחררו בעסקת החטופים הראשונה. "קושי ללכת, לזוז, לחצים אדירים בחזה, חוסר שינה", פירט, והדגיש כי גם כיום הוא נמצא במצב של דריכות מתמדת. "בכל מקום שאני מגיע אליו אני מחפש את המפגע. קיבלתי רישיון לשאת נשק, ואני לא יוצא מהבית בלי אפילו כדי לזרוק את האשפה. גם בבית אני עם הנשק. אני אב צעיר, חזק מאוד פיזית ומנטלית, גם היום, אבל היו רגעים שהייתי בטוח, דווקא אחרי שחזרו מהשבי, שאני לא הולך להגיע לגיל 39 או 40", העיד.
חנה כהן, שאחייניתה ענבר היימן ז"ל עדיין חטופה בעזה, אמרה בדיון כי יש להחזיר את החטופים החללים יחד עם החטופים החיים. "אני רוצה להציל את גיסתי ואת המשפחה שלי, שאני רואה את הגסיסה האיטית שלהם יום-יום, דקה אחרי דקה", אמרה. "המשפחה שלי לא מתפקדת, המשפחה שלי על כדורים. האחיין שלי, שמוגדר כגאון, שלמד באוניברסיטה עוד ביסודי, מטופל מאז 7 באוקטובר באשפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי".
חנה הוסיפה כי גם אמה של ענבר לא במצב רפואי טוב: "הכולסטרול שלה בערכים גבוהים, הכבד שלה לא במצב טוב, הסוכר שלה גבוה מאוד, בגיל שלה מקבלת כבר זריקות. המדינה הזו הרגה אותנו. אח שלי (אביה של ענבר) גוסס נפשית, יש חטופים שיצאו מהשבי ונראים יותר טוב ממנו".
דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט שנחטף ונרצח בטבח, אמר בדיון: "תסתכלו ברחובות, לא צריך סקרים, לא צריך מדגמים. אנחנו מדינה שעברה שואה ב-7 באוקטובר. כולנו ניצולי שואה". לדבריו, "ממשלת ישראל וראש הממשלה בראשה מתעללים במשפחות החטופים יותר מאשר החמאס. האינטרס של החמאס שהחטופים ישארו בחיים הרבה יותר גדול מהאינטרס של ממשלת ישראל. הממשלה הייתה מעדיפה שהחטופים האלה ייפתרו את הבעיות בזה שיהיו חללים, והמחיר יהיה נמוך ויהיה אפשר לסגור את הסיפור הזה יחד עם בן גביר וסמוטריץ'".
"תגובות מוכרות לסטרס רעיל הנמשך חודשים ארוכים"
לקראת יום הדיונים המיוחד פרסם מערך הבריאות במטה משפחות החטופים דו"ח אפידמיולוגי חדש העוסק בהשפעות השבי על בריאות בני ובנות משפחות החטופים, שמבוסס על ניתוח פניות שהתקבלו במערך בין יולי 2024 למאי 2025. הדוח נכתב בין היתר על-ידי ראש מערך הבריאות של המטה, פרופ' חגי לוין. בדו"ח נכתב כי אמנם לא ניתן לקבוע סיבתיות ישירה בין טראומת החטיפה לבין פגיעה בריאותית ספציפית, אך קיימות ראיות ברורות לקשר בין נפש לגוף ובין טראומה מתמשכת לפגיעה בריאותיות. לדבריהם, בחלק מהמקרים מדובר בבעיות רפואיות חדשות ולעיתים בהחמרת מצבים קיימים.
מהנתונים עולה כי הורים לחטופים מהווים את קבוצת הפונים הגדולה ביותר - 30.7%. "חוויית הורות לחטוף מלווה בתחושת אחריות אינטנסיבית לגורל הבן או הבת וקושי רב בדאגה לבריאות האישית", נכתב בדו"ח. אחים ואחיות היוו 27% מהפניות, כאשר רבים מהם לוקחים חלק פעיל במאבק ובתמיכה - תפקיד הכרוך בעומס רגשי ותפקודי. ילדים וילדות מהווים 21.6% מהפניות, "שיעור משמעותי, המלמד על כך שגם הדור הצעיר נדרש להתמודד עם מצוקה גופנית ורגשית המשפיעה על הבריאות", נכתב.
קרובי משפחה אחרים מהווים 15.9% מהפניות, בהם דודים, סבים, סבתות, גיסים, בני דודים ואחיינים. לדברי מערך הבריאות, מעגל זה מתמודד אף הוא עם עומס נפשי עצום, שלא מקבל הכרה מספקת, ונוטל לעיתים קרובות תפקידי תמיכה ומאבק משמעותיים בהיעדר תפקוד מלא של המשפחה הגרעינית.
בדו"ח בוצע גם סיווג שיטתי של סוגי הבעיות שדווחו: בעיות נפשיות, נוירולוגיות ותשישות הייתה הקטגוריה המרכזית (38.6% מהפניות). פניות מסוג זה כללו תיאורים חוזרים של עייפות, קיצונית, חרדה, קשיי שינה, דכדוך, פגיעה תפקודית או חשש לבעיה נוירולוגית. "תסמינים אלו תואמים תגובות מוכרות של סטרס רעיל (stress toxic) הנמשך חודשים ארוכים", נכתב בדו"ח. 12.5% מהפניות היו של בעיות במערכת השריר-שלד וכאב כרוני - כאבי גב, צוואר, ברכיים וכתפיים.
11.4% מכלל הפניות היו כאלה הקשורות בפגיעות בתזונה, במערכות העיכול והשתן, וכללו דיווח על ירידה דרמטית בתיאבון, בעיות עיכול, זיהומים חוזרים או ירידה במשקל. 2.3% מהפניות היו בגין תסמינים כלליים לא ממוקדים. "פניות מסוג זה כוללות תיאורים סובייקטיביים של תחושת ריק, עייפות כרונית או חולשה כללית – ביטוי גופני מובהק למצוקה שלא עובדה רגשית".
בעיות בריאותיות נוספות (4.6%) כללו בעיות עיניים, שיניים, עור, לב, אלרגיות ועוד. כמו כן, 9.1% מהפניות היו של מצבים רפואיים מוזנחים או החמרה של מחלות קיימות, עקב חוסר מעקב או הפסקת טיפולים – בין אם מסיבות טכניות ובין אם מתוך חוסר מסוגלות רגשית.
במערך הבריאות במטה משפחות החטופים הוסיפו כי מספר גבוה של פניות (36.4%) עסקו בקשיים מערכתיים בתיאום רפואי, שכללו אזכורים ישירים לצורך בעזרה בתיאום תורים, הפניות לרופאים, בירוקרטיה מול קופות החולים או קושי להתנהל מול המערכת. "ממצא זה מעיד כי למרות הרצון הטוב, נדרש שיפור הסיוע המערכתי והנגשת הטיפול למשפחות", נכתב בדו"ח.
"המדינה אמרה שתדאג, עכשיו אין אף אחד"
הדו"ח נגע גם להשפעה קיצונית, ומקרי מוות בקרב בני המשפחות. יעל דרור, אחות מתאמת טיפולים רפואיים במערך הבריאות במטה, שהשתתפה בכתיבת הדו"ח, אמרה בדיון בכנסת כי ישנם שבעה מקרים של סבים וסבתות שנפטרו בעקבות המצב. "יש מקרה אחד על סב בן 85, בן אדם שהיה שוחה כל יום ורוכב על אופניים, ונפל מבריאות שלמה למוות פתאומי, מצער וכואב".
מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית אשכול, איריס עזרא, אמרה בדיון הוועדה כי מלבד טיפול רפואי, יש צורך למצוא מענים גם במעטפת: "אתן דוגמא שמכעיסה אותי מאוד: חטופה ששבה ואנחנו מלווים אותה נדרשת לטיפול בתא לחץ, ואף אחד במדינת ישראל לא מוכן לקחת אחריות על ההסעות שלה - מה לעשות, זה נורא יקר. כשהיא הייתה בשבי אמרו לנו שידאגו לכל מה שהם צריכים כשהם יחזרו, ועכשיו שצריך לממן הסעות אין אף אחד. רק ביטוח לאומי עשה עבודה ונתן שליש מהמחיר".
במנהלת החטופים ציינו כי יעשו כל שביכולתם לסייע למקרים ספציפיים שאינם זוכים למענה, וכי הם פועלים מול מאות הפניות שהם מקבלים לקיצור תורים וסיוע בהנגשת הטיפול הרפואי. ראש דסק הבריאות במינהלת החטופים במשרד ראש הממשלה, ג'וש לוסין, סיפר כי ישנה אחות מתאמת לכל משפחה, וככל שיש פניות ממעגלים נוספים הם מקבלים מענה מיידי.
נציגת משרד הבריאות במינהלת, שרון רוטשילד, סיפרה כי המנהלת פועלת להעברת מידע זמין ונגיש עבור החטופים, מידע מעודכן על זכויות ותמיכה רגשית, וכי יש נציגים מסייעים אישית לכל משפחה במיצוי זכויות וגישה לשירותי בריאות. לדבריה, ישנן משפחות שאינם מעוניינות בשיתוף פעולה, אך המינהלת מעוניינת ונכונה לטפל בכולם.
