חזר הביתה: לאחר שהושב שלשום (שלישי) ארצה אחרי 746 ימי בשבי חמאס, יותר מאלף בני אדם ובהם גם שורדי שבי הגיעו להלווייתו של תמיר אדר ז"ל בבית העלמין במקום מגוריו, קיבוץ ניר עוז. טקס ההספדים נערך בחדר האוכל של הקיבוץ, במעמד משפחות רבות מהקהילה - בהן משפחת זלמנוביץ', שתקבור מחר את אריה שהושב עמו, ומשפחת רודאיף שממתינה בקוצר רוח לשובו של ליאור. מלבד נשיא המדינה יצחק הרצוג שנשא הספד, נכחו גם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ושר החינוך יואב קיש, כנציג הממשלה. הזמר עמיר בניון שר לו את השיר "עומד בשער".
ההספדים לתמיר בהלוויה בניר עוז
(צילום: תומר שונם הלוי )
מסע הלווייתו של תמיר
(צילום: תומר שונם הלוי )
7 צפייה בגלריה
משה, אביו של תמיר, סופד בהלוויה. "השארתי לך משהו קטן ומיוחד לשתות"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
"עכשיו אתה חופשי, בבית"
האם יעל, שנאבקה שנתיים להשבת בנה, נשאה הספד קורע לב: "תמירי, אתה בבית. שומע? אתה חופשי, בבית. שנתיים לקח לנו להחזיר אותך הביתה. אתה כאן בדשא שבו התרוצצת, לצד העץ שטיפסת עליו, מול בית התינוקות שבו למדת ללכת, לרוץ, לרכב על אופניים, על הדשא שבו התגלגלת בצחוק ובשמחה. אתה כאן, בבית, משוחרר וחופשי לדרכך האחרונה בשבילים שבהם הלכת עם הדס, אסף ונטע - לעתיד ששרטטת, אחר ממה שהוא עכשיו. המקום שבו גדלת ואהבת הפך ברגע אחד לשדה קרב, ואתה היית ממגיניו המובילים. בזכותך אנשים כאן חיים".
יעל הוסיפה: "ידעתי שתילחם עד הסוף, כי כזה היית - אחראי, אמיץ, לא בורח מקושי. תמיד אמרת לי: 'אם אני לא והוא לא - אז מי כן?' יכולת לברוח הביתה ובחרת להילחם. בחרת להציל חיים במחיר חייך. אני משחררת אותך בכאב ובאהבה גדולה, גאה בך ומודה על 38 השנים שהיית שלי. הגוף שלך נפרד, אבל אתה נשאר בי, ממשיך לפעום בי, להצחיק אותי, לדבר איתי. אני מבקשת ממך סליחה - סליחה שככה זה נגמר, סליחה שלקח לנו שנתיים להחזיר אותך. אבל אני מבטיחה - המחיר ששילמנו לא יהיה לשווא. אתה תהיה המצפן לתיקון ולאחדות, כי כמו שנהגת לומר: החיים פשוטים, אם לא מסבכים אותם".
הדס, אלמנתו של תמיר, ספדה לו: "שנתיים אני מחכה לרגע שתחזור. מאז שהתבשרנו שאינך בחיים ועודך חטוף, יצא לי לחשוב לא מעט על הרגע הזה - מתי הוא יגיע, אם בכלל. עברנו שתי אזכרות בלי לוויה ובלי קבר, ובנינו פינת הנצחה קטנה, שיהיה לנו מקום להתייחד איתך. והנה הרגע הזה הגיע, הרגע שלו כל כך חיכיתי וגם כל כך חששתי - הרגע שבו הפרידה נהפכת אמיתית וסופית. כשהודיעו לי בליל החזרה שלך על הזיהוי, מיד פרצתי בבכי - בכי שנשא בתוכו עצב, הקלה ותחושת סגירה".
היא הוסיפה: "מאז אני לומדת לעמוד מחדש, ללמוד את עצמי בלי חלק ממני. אני מגלה שלקחתי ממך הרבה - לא רק בילדים, אלא גם בי. בהתחלה ניסיתי להיות קצת אתה בשבילם, וזה פשוט נטמע בי ונשאר. בינואר, כשקיבלנו את הבשורה, זה היה יומיים לפני המעבר לקריית גת, והילדים נכנסו למסגרות חדשות. לא הייתי מסוגלת להיות שם עם כולם, לא היה בי כוח. הדרך המעוותת שבה הכול קרה לא אפשרה לי אפילו לקבל את התואר 'אלמנה'. היינו במצב הישרדותי, והיום - סוף סוף - אנחנו במקום בטוח יותר, שמאפשר לי להישען, להרגיש מחובקת ונאהבת".
לבסוף אמרה: "חיינו על רכבת הרים שלא עצרה לרגע, למדנו ליפול ולקום. במסע הזה גיליתי את הכוחות שלנו, ובעיקר של אסף ונטע - הם גדלו, אוהבים אחד את השני ונותנים לי כוח לקום בבוקר. כששאלתי את נטע מה הייתה רוצה לכתוב לך, היא אמרה: 'צחוק מתגלגל, שטויות ודגדוגים. אני מתגעגעת אליך והלוואי שהיית בחיים'.
"אסף פה איתנו, לא ויתר להיות נוכח במסע הפרידה ממך. היית האבא הכי טוב בעולם - חם, קליל, מצחיק, רואה תמיד בעיניים טובות. לפני שנפרדנו ביקשתי ממך סליחה - סליחה שאתה בארון, סליחה שאתה מת. תודה שהצלת אותנו ועוד רבים, תודה שהשארת לי את אסף ונטע - שתי מתנות לחיים. היית בן הזוג המושלם. התאהבתי בך במבט ראשון ואוהב אותך עד יומי האחרון. תנוח על משכבך בשלום".
"חזרת למקום שבו נולדת"
אביו של תמיר, משה, ספד לו ואמר: "תמיר אהוב שלי, חזרת סוף סוף הביתה - למקום שבו נולדת, גדלת והקמת משפחה, למקום שנלחמת עליו בגבורה עילאית עד שלא יכולת להם. אתה גיבור אמיתי, יצאת בלי לשאול שאלות, כי כמו שאמרת לי פעם - 'אצלנו קודם עושים ואחר כך שואלים שאלות'.
הוא הוסיף: "הרבה שנים היינו יחד בכיתת הכוננות, באימונים ובמטווחים. תמיד אמרו לנו שאנחנו מחזיקים מעמד עד שהצבא מגיע – והצבא לא הגיע. סליחה תמירי, שקצת לפני עזבתי את כיתת הכוננות ולא הייתי איתך כשצריך. היית ידען, משקיען, יורד עד הסוף לפרטים הקטנים. אני זוכר איך אחרי יומיים בעבודה אמרת לי בחיוך: 'באבא, אתה לא יודע איך מכוונים מתחת?'".
האב ציין: "מאז חסרים לי המפגשים הקטנים שלנו בשדה, על הדרך - הרגעים הפשוטים באמצע היום. אתה חסר לא רק לי, להרבה אנשים אתה חסר כל כך, אבל גם נוכח אצל כולם. השארתי לך משהו קטן ומיוחד לשתות, שתיקח איתך להמשך - כי אפילו עכשיו אני רוצה שתהיה לך הפסקה טובה באמצע הדרך. אתה חסר לי כל יום וכל רגע. רק שתדע - נטע ואסף מדהימים, מיוחדים, והם אתה. והדס שומרת ומגדלת אותם למופת. אוהב אותך".
"נקבר ליד החבר הכי טוב שלך"
רוני, אחותו של תמיר, ספדה לו בבכי: "אני רושמת לך את הדברים כי אני יודעת שאתה בדרך, שאתה חוזר אלינו. כי אנחנו כבר מותשים, כבר לא יכולים לשאת את זה יותר. אני כותבת כשאתה כבר פה בארץ, שוכב באדמת הארץ שאהבת ויצאת להגן עליה, נקבר ליד החבר הכי טוב שלך (דולב יהוד, אח של שורדת השבי ארבל יהוד - רג"ש). אחרי מלחמה של שנתיים - סוף סוף אתה כאן".
"אני רוצה להגיד לך תודה על 23 שנים לצידך, על הזכות להיות אחותך הקטנה. היית האח הכי טוב שיכולתי לבקש. לימדת אותי, שמרת עליי, פחדת שאתאכזב מהעולם והראית לי תמיד את הדרך הנכונה. לפעמים לא הסתדרנו, אבל היום אני יודעת כמה אנחנו דומים - ביכולת שלנו להתחבר לאנשים שונים, להצחיק ולהקליל מצבים, ולהילחם על מה שחשוב לנו. סליחה אם לפעמים הייתי מעצבנת או חסרת טאקט. אם הייתי יכולה, הייתי מחזירה את הגלגל לאחור ומשנה הכול".
היא הוסיפה: "היית גיבור אמיתי, יצאת להגן על הבית, על המשפחה, בלי להסס ובלי להסתכל לאחור. נשארת שם עד השנייה האחרונה שלך ונתת הכול. אני מבטיחה לספר את הסיפור שלך בכל העולם, שכולם ידעו איזה לוחם היית. סליחה שלא באו לעזור, סליחה שהיית שם לבד עם כמה חברים וראית מה שראית. אני אוהבת אותך, תשמור עלינו מלמעלה ותן לנו כוח להיות חזקים יותר וטובים יותר. מקווה שסבתא, חיים ושילי קיבלו אותך יפה שם למעלה. תהנה עם החברים - ורק בבקשה, תדאג ל-13 החטופים שיחזרו אלינו כבר". היא חרגה מדבריה הכתובים והוסיפה: "13 המשפחות שנותרו - אנחנו לא נעזוב אתכם, ונמשיך להיאבק על כולם".
האח הודה לשורדי השבי שהגיעו: "החיים נשרפו"
ניר, אחיו של תמיר, ספד לו: "תמיר, יותר משנתיים שלא היינו כל כך קרובים מאז היום שבו נעלמת לי בלי הכנה. תמיד אהבת לעשות שטויות ומעשי קונדס, והפעם הכנת לנו אחת שלקחה אותנו לקצה. שיחקת אותה. איזה אח היית. בלילות הקרים של הלינה המשותפת הייתי בורח מהגן ובא אליך לבית הילדים, מעיר אותך, ואתה היית שומר עליי ועוטף אותי בחום. כשגדלנו אהבת לעצבן אותי, אבל תמיד דאגת לי ושמרת עליי".
בהמשך פנה אל קהל הנוכחים, בהם שורדי השבי שגיא דקל חן, גדי מוזס, ירדן ביבס, דוד קוניו ועדינה משה, ואמר: "אני רואה פה את החברים שלי שחזרו מהשבי, בתוך החיים שנשרפו לנו. כשאני רואה אתכם זה מרגיש לי כמו ניצנים אחרי יער שנשרף. אתם נותנים לי כוח ותקווה. אף פעם לא חשבתי שאאבד אח, ובחיים לא האמנתי שהרגע הזה יגיע - שכל כך הרבה חברים קרובים שלי לא פה. לך תנוח, אהוב שלי, ובבקשה תמשיך לשמור עליי".
הרצוג: "מילותיו האחרונות מעידות על האישיות"
לפני כן, הנשיא הרצוג ספד לתמיר בהלוויה ואמר: "בכאב עמוק וגעגוע אנחנו מלווים אותך תמיר למנוחת עולמים, כשאתה סוף סוף שב אל האדמה שכל כך אהבת והקיבוץ שהיה נוף חייך. משפחת אדר היקרה והאהובה, קהילת ניר עוז האהובה, אוהביו וחבריו ומוקיריו של תמיר, המעמד הזה טומן בחובו בראש ובראשונה יגון על איש צעיר ואהוב, בן, בן זוג, אבא, אח, נכד אשר נפל בקרב גבורה מול מרצחים בני עוולה".
"חקלאי, איש קיבוץ, אוהב אדם ואוהב טבע ששאף למצות כל רגע מחייו", הוסיף הרצוג. "בין הצער והיגון הבלתי נתפסים הללו נלווית גם תחושת הערצה וזקיפות קומה כלפי חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, שיצא אל מול האויב שהגיע לטבוח, לענות ולהרוס. תמיר יצא להגן על הבית - פשוטו כמשמעו. הוא וחבריו היו שם לבד, בעוז ובתבונה. מילותיו האחרונות לרעייתו הדס, 'את לא פותחת לאף אחד, גם אם זה אני', מעידות על האישיות, על האומץ, על האחריות והאהבה. הוא ידע בדיוק מה נכון ומה חשוב. הערכים האלה של תמיר ושל משפחת אדר כולה היכו גלים בארץ ובעולם כולו, כסמל לרוחו של העם הזה - רוח של גבורה, אנושיות ואמונה בצדקת הדרך".
בהמשך ביקש הנשיא סליחה בשם המדינה: "אני ניצב כאן ומבקש מחילה על שנותרתם לבד מול מפלצות האדם, ועל כך שאנו משיבים אותך רק כעת הביתה. זו גם בקשת סליחה מקיבוץ ניר עוז כולו, על שלא הצלחנו להגן עליכם באותו יום נורא". הרצוג הוסיף כי שוחח אמש עם סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס שמבקר בישראל, שחזר על המחויבות להשבת כל החטופים החללים ולשינוי המציאות בעוטף: "כולנו דורשים מכאן לעשות כל שנדרש כדי להשיב אל קבר ישראל את כל חטופינו החללים - עד האחרון שבהם".
תמיר, רס"ר במיל', היה סגן רבש"ץ וחבר כיתת הכוננות, וגופתו נחטפה על-ידי ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין", לאחר שנלחם במחבלים שפלשו לקיבוץ. מותו נקבע ב-4 בינואר 2024. תמיר, בן 38 בנופלו, הותיר אחריו אישה ושני ילדים (3 וחצי ו-7), הורים, שני אחים ואחות. לצד תמיר הושב גם אריה זלמנוביץ', גם הוא בן הקיבוץ.
גם סבתו של תמיר, יפה אדר (85), נחטפה ביום הטבח ושוחררה בעסקת החטופים בנובמבר 2023. לפני שיצא להגן על הקיבוץ, ביקש תמיר מאשתו הדס בהודעתו האחרונה: "את לא פותחת לאף אחד, גם אם זה אני מבקש ממך לפתוח". קרוביו סיפרו כי היה חקלאי, איש משפחה שאהב אדם וטבע, שאהד את מכבי תל אביב ותמיד היה מוקף בחברים.
בחודש יוני האחרון סיפר אביו של תמיר, משה, כי בנו היה כמו חלק מהנוף - חיוני, טבעי, נטוע עמוק בשורשים באדמה. "תמיר נולד בניר עוז", אמר, "הוא גדל בשדה, בטבע. הוא ידע מה זה טרקטור מגיל צעיר. רץ בין תפוחי אדמה לגזר". בשנים האחרונות עבדו השניים זה לצד זה - האב גידל בוטנים, והבן היה אחראי על מחלקת המים. "היינו מתראים כמה פעמים ביום בשדה, חולפים האחד על פני השני", אמר משה.
