אלמלא עדיין נותרה לנו היכולת להבחין בין דמיון, מציאות ותוצרים של אינטליגנציה מלאכותית, מראה הרמקולים שמפזר הצבא ברחבי עזה כדי להשמיע את נאום ראש הממשלה באו"ם היה נתפס כהזיית LSD אחת יותר מדי, או שמא מחווה שיצאה משליטה לסצנת "דהרות הוולקירי" מתוך "אפוקליפסה עכשיו". אבל זה לא תרגיל ולא הדמיה ולא ספין דלוח: ראש ממשלת ישראל אכן נתן הוראה לצבא ההגנה לישראל לסכן חיילים על מנת שתושבי עזה (ואולי גם החטופים החיים, כאילו שהם לא סובלים מספיק) ישמעו את קולו הרועם ואת האנגלית המצוחצחת בפיו (שהיא כידוע גם שפה מדוברת נורא בעיי החורבות הזה). תדע כל אם ואב עבריים וגם אנשים בוגרים שמסכנים את החיים שלהם: זאת בדיחה מזעזעת ואתם הפאנץ'-ליין שלה.
אולם הסיבה שנתניהו מרשה לעצמו לנהוג כך היא לא רק משום שהוא יכול. הוא יכול, כי ערב קודם פורסמה כותרת מטלטלת שלא עוררה אפילו יללת חתול: לפי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, דמות שמרנית ונטולת מיליגרם של שייכות פוליטית, "אכן היו מקרים בהם רה"מ ביקש מראשי השירות (השב"כ) לבצע פעולות שאינן ראויות במשטר דמוקרטי". הדברים נכתבו בחוות הדעת שדווקא אישרה את מינויו של אלוף (במיל') דוד זיני לראש השב"כ, תוך התייחסות לטענות שהעלו ראשי שירות בדימוס תחת נתניהו, בהם יורם כהן ונדב ארגמן.
די בנוסח העמום כדי להבין את האופן שבו נתניהו תופס את תפקידו ואת תפקיד השב"כ: הוא אומר לקפוץ והם צריכים לשאול כמה גבוה. מכאן זה רק תלוי בחוט השדרה של זיני
גרוניס, בסגנונו המאופק והמנומס, אומר בעצם כי נתניהו ניסה להשתמש באחד הכלים הכי עוצמתיים העומדים לרשותו – השירות החשאי – באופן שהוא לכל הפחות מפוקפק. השופט אמנם לא הסביר מה מפריד לדעתו בין "פעולות שאינן ראויות במשטר דמוקרטי" לבין עבירות מפורשת על החוק בואכה התנהלות של שליט סמכותני, אבל די בנוסח העמום כדי להבין את האופן שבו נתניהו תופס את תפקידו ואת תפקיד השב"כ: הוא אומר לקפוץ והם צריכים לשאול כמה גבוה. מכאן זה רק תלוי בחוט השדרה של זיני ובסולם הערכים שהוא מביא איתו לתפקיד. אולי הוא לא ימצמץ, אולי יזרום בכיף ואולי יחקה את הרמטכ"ל ויהיה חזק בתדרוכים.
משיכת הכתף נוכח הסטמפה שהעניק גרוניס לטענות חמורות מסבירה היטב כיצד נתניהו וסביבתו לא מהססים לנקוט במהלך כל כך אינפנטילי, חסר תועלת וממש מטופש כמו כפיית נאום על מה שנותר מעזה (אגב, מעניין מדוע לא נדרש דובר צה"ל בערבית לתרגם את הדברים סימולטנית, נשמע כמו חלטורה בדיוק בשבילו). מדובר באותו הלך רוח שבו אין שום חשיבות וכבוד לשום דבר מלבד אינטרסים פרסונליים וגחמות ילדותיות.
ואם קביעה של שופט בדו"ח רשמי שנתניהו עשה מהנורמות הדמוקרטיות פלסטלינה עוברת כאילו מדובר בהולך רגל שחצה באדום בלי שהייתה אף מכונית בסביבה, מדוע שצה"ל לא יקבל הוראה להפוך לחברת ההגברה של נתניהו באמצע שטח לחימה מסוכן מאוד? בשני המקרים המחשבה בלשכת נתניהו עובדת לפי שאלה אחת (מה כבר יקרה) ותשובה אחת (כלום, אבל ממש כלום). כל השאר נבלע ברעש הרמקולים שמנהלים את המדינה הזאת כמו חנות נעליים כושלת.
