בימים אלה ממש נערכים מגעים תכופים בין חברת אנבידיה לבין רשויות התכנון, רמ''י ורשויות מקומיות ואזוריות, ביחס לשאלת הקמתו של הקמפוס החדש של החברה בישראל. הרצון של אנבידיה להקים מוקד מחקר שיעסיק לפי הפרסומים כמה אלפי עובדי היי-טק לסוגיו עורר מיד את שאלת המיקום והרצון לרתום יוזמה זו לאינטרסים נוספים ברמה הלאומית, ובראשם העצמת הפריפריה הגיאוגרפית. לא ייפלא על כן שהחל מירוץ בין רשויות השואפות לאמץ לחיקן קמפוס כזה, שיהווה גם גרעין ל"חבל היי-טק" גדול ומגוון יותר. מבין החלופות המסתמנות כרלוונטיות הן לחברה הן לזמינות התכנון המהיר והתחלת העבודות, עולות אלו של חיפה, חוף הכרמל/טירת כרמל, מבוא כרמל/רמות מנשה ויוקנעם. גם קרית טבעון מוזכרת.
כל החלופות הללו אינן מסייעות לשיקום הגליל לחבליו השונים, ומבחינות רבות יוקנעם, רמות מנשה, חיפה וחוף הכרמל הן יותר "מרכז" הארץ מאשר הצפון והגליל. על כן, אם רוצה ויכולה מדינת ישראל להשפיע על החברה - שאחרי ככלות הכל היא הגורם המשקיע בפיתוח זה - היא צריכה לנסות ולמקם את הקמפוס החדש בליבו של הגליל, במרחב שיש לו נגישות למרבית חבלי המשנה שלו, וכזה שרוב מכריע מהמועסקים בו יוכלו לפרנס בכבוד וברווחה אלפי משפחות צעירות שיישארו בגליל ולא ייאלצו להגר למרכז ולליבה הכלכלית של גוש דן או המרחב הידוע כ"בין חדרה לגדרה".
חולשתו של הצפון איננה היותו אזור ספר מבחינה ביטחונית או פריפריה כלכלית או חברתית - הדאגה הגדולה של תושבי הגליל היא באשר לעתיד הדור הצעיר ואפשרויות התעסוקה שישאירו אותו באזור
למה רק מיקום כזה ישפיע על שיקום הגליל? חולשתו של הצפון איננה היותו אזור ספר מבחינה ביטחונית או פריפריה כלכלית או חברתית - הדאגה הגדולה של תושבי הגליל היא באשר לעתיד הדור הצעיר ואפשרויות התעסוקה שישאירו אותו באזור. הרעיון שהגליל יהיה מבוסס על חקלאות, תיירות ושירותים הוא רע: רק מיעוט יכול להתפרנס בכבוד מענפים אלה, והתיירות היא ענף בעל רגישות גבוהה למשברים. הרעיון הזה מנציח את הפער הכלכלי והחברתי, ואיננו צופן בחיקו אופקים חדשים לדור הצעיר. הדור הזה מעוניין לבסס את חייו על בסיס ענפי ההיי-טק לסוגיהם, ולצידו מוקדי מחקר ופיתוח, אקדמיה ורפואה, לוגיסטיקה וניהול, ועל בסיס תשתיות מרחביות חדשות של כבישים ומסילות.
כביש 6 לבדו לא יסייע לצפון, אדרבא, הוא פוגע בו. מאז נחנך לא עלה אחוז תושבי הצפון והגליל מכלל תושבי מדינת ישראל - כלומר מרבית הדור הצעיר פשוט עזב אותו. מי שנוסע מהר בכביש 6 למרכז ובחזרה כדי לעבוד מיקנעם ודרומה – ממהר להעתיק את מגורי הקבע שלו לאותם אזורים. וההיפך: אם אין תשתיות מפותחות במרחב, המשקיעים יירתעו מלהגיע אליו.
והנה, יש בידי מדינת ישראל הזדמנות נדירה להוכיח כי אכן פניה לא רק לשיקום הצפון אלא גם - ובעיקר - לביסוס עתידו. המדינה צריכה להציע לראשי אנבידיה מרחב מתאים לקמפוס מחקרי שיהווה גרעין למכלול תעשיות עתירות מדע ומוקדי מחקר באזור שיש בו נגישות, שיש ממנו ואליו צירי תחבורה מהירים וחיבורי רכבת יעילים, והעיקר- שימוקם במרכזו של הגליל ולא במרחב שבין חיפה-טבעון או יקנעם.
יש כמה מרחבים סבירים להקמת מוקד היי-טק אזורי שישפיע על כל הגליל, אך דומה שלאחד מהם יש את כל התנאים הנכונים: מרחב מחלף נחל עמוד (צומת קדרים). מרחב זה משתרע מכל עבריו של המחלף, ואפילו כמה ק''מ דרומה ממנו, והוא "פריים לוקיישן" לפיתוח מרחבי שמשפיע על כל הגליל. למרחב זה כמה יתרונות מהותיים: זהו האתר הנגיש והמרכזי ביותר בליבו של הגליל ההררי - מרחק של 50 ק''מ מנהריה, 17 ק''מ מכרמיאל, 38 ק''מ מנצרת, 20 ק''מ מטבריה, 23 ק''מ מצפת ו-42 ק''מ מקרית שמונה; זהו מפגש שני הצירים העיקריים המוליכים לגליל - כביש 65 מצומת גולני לעמיעד וכביש 85 מעכו לעמיעד, שניהם צירים רחבים ומשודרגים ברובם שמקושרים לציר האורך של כביש 90, וכך מושגת נגישות גם לטבריה ולקרית שמונה ולרמת הגולן; אין לו זיהוי גושי מובהק בין המזרח למערב או דרום וצפון בגליל, שהינו מפולג מבחינה פוליטית וסובל מאינטרסים מנוגדים של רשויות מקומיות קיימות; והכניסה לקרקע לא תפגע קשה בנוף, בגין היותו מוסתר מהשקפים רחוקים.
פרופ' יוסי בן ארציגורמי תכנון יצביעו בוודאי על הצורך בקרקע זמינה מבחינה תכנונית ושאר קשיים ביורוקרטיים – אבל הנה מונח בפני המדינה אתגר לאומי ממדרגה ראשונה, ובאזור שיש לגביו קונצנזוס רחב לגבי הצורך בשיקומו. צריך יהיה להתגבר על קשיים באזור ומחוצה לו: להשתיק את ראשי הרשויות האזוריות והמקומיות שכל אחד מהם חושב ש"הוא הגליל"; לשכנע את ראשי אנבידיה; ובעיקר - להנהיג ולהוביל מהר את הקמת הקמפוס, תוך שיפור מערכת התחבורה וחיבור רכבת מכרמיאל לעמק החולה. רק כך ישוקם הגליל ויובטח עתידו.
פרופ' יוסי בן ארצי הוא היסטוריון וגיאוגרף, לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה
