"השבוע נסיעה של 20 דקות לקחה לי קרוב לשעה בגלל החסימות של הכביש. אני צריך לעשות סיבובים ולהיתקע בפקקים, גם אם זה רק ללכת לקניות במקום קרוב", סיפר דוד צוקר בן ה-97, תושב שכונת רחביה בירושלים זה 60 שנה. רחוב עזה בבירה חסום לתנועה כבר כשבוע למי שאינו תושב השכונה, ותושבי האזור ובעלי העסקים הם אלו שסובלים מכך. אך לטענת התושבים ובעלי העסקים, הבעיה החלה עוד הרבה לפני כן.
"מהרגע שבית ראש הממשלה הפך למעון הרשמי, חיינו הפכו לגיהינום. חופש התנועה שלי מוגבל ולא נותנים לי לעבור. ואם לי לא נותנים, אז מה עם הלקוחות?", אמר יונתן ודעי, הבעלים של בתי הקפה "קרוסלה" ו"באב אל ימן" שבצומת הרחובות עזה ובנימין מטודלה - מוקד ההפגנות בשנים האחרונות. "צואה של סוסים ומכת"זיות עם בואש שמשאירות ריח לשבועות - איזה לקוח ירצה לשבת כאן? אתמול בערב החלטתי לסגור את 'באב אל ימן' עד שאקבל תשובות".
נתי בן זיקרי, הבעלים של הסופרמרקט השכונתי ב-23 השנים האחרונות, תיאר מציאות קשה: "רחביה הייתה שכונה שקטה. מאז שהחלו ההפגנות אנחנו סובלים ממטרד נוראי. הלקוחות לא מגיעים כי הם צריכים לעבור שניים-שלושה מחסומים. אם זה היה יום-יומיים, מילא, אבל מאז מחאות קפלן זה לא מפסיק". לדברי בעלי העסקים, הם פנו למשטרה, לעירייה ואף לבית המשפט, אך טרם קיבלו פתרונות. גם בנושא פיצויים אין להם תשובות.
טל קופל, תושב השכונה זה כעשור, הסביר כי "קשישים וילדים לא יכולים לצאת מהשכונה. נתיב מרכזי שחוצה את העיר ממזרח למערב חסום, מה שמשפיע על הניידות שלנו, והמשטרה לא עושה את תפקידה". הוא הוסיף: "אני לא מפחד מהמפגינים, גם כשהם קיללו אותי וצעקו לעברי, אבל אני יודע שיש תושבים שחוששים מהם".
לפני פחות משנה, במהלך ליל המחאות לאחר פיטורי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, פרצו מחאות בסמוך למעונו הרשמי של ראש הממשלה, והמפגינים אף הגיעו בצמוד לבית. מאז, כשיש הפגנה ברחוב, מוצבים מחסומי קבע והבידוק הפך להיות יותר קפדני.
חלק מתושבי השכונה שביקשנו להתראיין סירבו להזדהות מחשש שהמפגינים יפגעו בהם או בעסקיהם. גילת דוליון, תושבת השכונה זה 19 שנה, תיארה פגיעה חמורה בשגרת חייה. "אמבולנסים לא מגיעים לשכונה ותושבים לא יכולים להגיע לסידורים שתכננו", שיתפה. "אני מסתמכת על תחבורה ציבורית ואין לי איך לצאת מהשכונה. המפגינים משבשים לנו את החיים ואני לא מבינה איך זה מקדם את המאבק לשחרור החטופים או להחלפת הממשלה. הם יודעים שראש הממשלה לא נמצא כאן, אז למה להפגין דווקא פה?".
שאלה זו עולה שוב ושוב מצד תושבי השכונה, שמתקשים להבין כיצד ההפגנות תורמות למאבק. דבר אחד ברור לכולם, שאותו סיכם צוקר בנחרצות: "הבית הזה הוא הבית שלי ואני לא אזוז מפה, לא משנה מה יקרה".
התושבים מצידם פתחו במאבק להחזרת השקט לשכונה. קבוצת וואטסאפ שנפתחה התמלאה תוך כמה שעות, ובמקביל תתקיים ישיבת עירייה בנושא. תושבת השכונה אמרה כי השכנים מתכננים עוד פעולות כדי לפתור את הנושא.
