כשנה ושמונה חודשים לאחר הגשת עתירת תושבי יישובי גבול לבנון שלא פונו בדרישה לפיצויים והכרה, ובטענה כי על המדינה להכריז גם עליהם כמפונים, בבית המשפט העליון מתכוונים להגיע להכרעה סופית. בעקבות דיון נוסף שהתקיים השבוע "ולפני כתיבת פסק הדין", קוראים כעת שופטי העליון נעם סולברג, יוסף אלרון ואלכס שטיין לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרים "להחליט על זכאות העותרים ל'מענק חזרה' שניתן למפונים".
מתקפת כטב"מים על חורפיש, אשתקד
לפי החלטת הממשלה מחודש ינואר, כל מפונה שישוב לביתו יהיה זכאי למענק "עידוד חזרה" בסך 15,360 שקלים למבוגר, ו- 7,680 לילד. לדברי השופטים, "על פני הדברים, לכאורה, יש הצדקה למתן מענק שכזה לעותרים". המדינה נדרשת להשיב לבקשת בג"ץ עד ל-9 בספטמבר.
מנהל הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, עו"ד הרן רייכמן, אמר כי "החלטת בית המשפט לא מותירה מקום לספק כי קיימת חובה משפטית להעניק למשפחות מיישובי קו העימות שיוצגו בעתירה מענק חזרה מקביל לזה שניתן לתושבי היישובים המפונים מהצפון".
עו"ד הרן, שמייצג את 19 היישובים הסמוכים לגבול בקו 0 עד 9 ק"מ מלבנון, אמר בשיחה עם ynet כי "גם אם אין מדובר במלוא ההטבות אשר היה ראוי להעניק לתושבים אלו מבחינה משפטית וערכית, מדובר סוף כל סוף, קרוב כשנתיים לאחר פרוץ המלחמה, בהכרה בסבל שעברו תושבי יישובים אלו, אשר שימשו במשך כשנה וחודשיים קו המגן של מדינת ישראל, תוך חיים בתנאי מלחמה, איום, חרדות וללא קיום חיים משפחתיים, קהילתיים ועסקיים סבירים, ולא זכו להתייחסות כלשהי מהממשלה".
יורם אבן צור, חבר מליאת המועצה האזורית הגליל העליון ויועץ אסטרטגי לפורום שמיניית הקיבוצים בקו העימות שלא פונו, אמר כי "קרה כאן תהליך דמוקרטי חשוב מאין כמותו, שיירשם בדפי ההיסטוריה. עצם הרצון והנכונות של תושבי קו העימות שלא פונו לפנות אל מוסדות המדינה ולהשמיע את קולם הוא אקט של אקטיביות אזרחית ראויה להערכה". אבן צור הוסיף: "זו אינה מחאה זו דרישה לצדק. השופטים הבינו שגם המפונים שנעקרו מביתם וגם האוכלוסייה שנשארה לחוות את האש, דינם וגורלם דומה".
"חיים תחת איום מתמיד"
את העתירה נגד הממשלה בבג"ץ הגישו כמה ועדי יישובים, בהם עבדון, אבירים, פסוטה, ריחניה, חורפיש, עלמה, כרם בן זמרה, מנות, מצפה הילה, כפר סאלד, כפר בלום, שמיר, עמיר וגונן. בעתירה הסבירו התושבים כי מאז 7 באוקטובר הפכו יישוביהם לאזור לחימה של ממש, שבו יש איום מתמיד על חיי התושבים בשל הירי מלבנון ולצדו רעש בלתי פוסק של אש ארטילריה וטילים של צה"ל.
עוד צוין כי תושבי האזור סובלים מחסימות כבישים בגלל רכבי הצבא ומגבלות תנועה, לרבות בשל הכרזות שטח צבאי סגור. בעתירה טוענים התושבים ל"היעדר יכולת לקיים את המערכות הציבוריות באופן הולם, לרבות מערכות החינוך, המתנהלות באופן מוגבל מתחת לאדמה, במקלטים". הם ציינו שגם ספקים אינם יכולים להיכנס, כך שנוצר חוסר בשירותים ומוצרים.
בעתירה נטען גם כי במצב שנוצר, תושבי יישובים הסמוכים לגבול שנמצאים תחת לחימה אינם זכאים להטבות שונות שתושבי היישובים המפונים השכנים להם כן קיבלו, כמו אירוח במלונות או קבלת מענקי אכלוס מהמדינה, בגובה 200 שקל למבוגר ו-100 שקל לילד ליום. הטבות אחרות ששכניהם קיבלו לעומתם הן שירותי חינוך במקום הפינוי, שירותי בריאות בכל מרפאה של קופת החולים שלהם, פטור מארנונה, דחיית מועדי תשלום בחוזים ותשלום משכנתאות, שיפוי מעסיקיהם על משכורת בשל היעדרותם מהעבודה, קבלת דברי דואר בכל כתובת ללא תוספת עלות, מענק התארגנות חד-פעמי על סך 1,000 שקל לנפש ועד 5,000 למשפחה ושירותי עובדים סוציאליים לטיפול בחרדה ועוד.
