האירועים המטלטלים שהיו ביממה האחרונה בשלוש זירות הלחימה העיקריות מעידים שהמלחמה לא הסתיימה, אלא רק עברה שלב. חמאס, הג'יהאד האסלאמי וקבוצות חמושות אחרות בעזה וביהודה ושומרון, וחיזבאללה בלבנון, הוכו קשות ועיקר כוחם הצבאי כמעט שנוטרל. מסיבה זו, ארגוני הטרור הג'יהאדיסטיים משקיעים עכשיו מאמץ ניכר בהישרדות.
הם מתארגנים מחדש עם כוח האדם והציוד שנשאר להם ומנסים להתחמש מחדש. במקביל הם מנהלים מלחמת טרור וגרילה שמכוונת לערער את המורל והביטחון העצמי של ישראל, ובעיקר, להכאיב לנו כדי לנקום. הסוג הזה של מלחמה אינו מצריך כוחות ותשתיות אלא רק כמה עשרות פעילים חדורי תאוות נקם וחדורי מוטיבציה איסלאמיסטית-ג'יהאדיסטית, וחומרי נפץ שאפשר להכינם בקלות במעבדות ביתיות פרימיטיביות מדשנים חקלאיים ומי חמצן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודעה על החטופים החללים שירי, אריאל וכפיר ביבס
(צילום: איתי בית-און, לע״מ)
הרצח המזעזע באכזריותו של אריאל וכפיר ביבס, וכנראה גם של שירי אמם, מזכיר מאוד את דפוס הפעולה הסדיסטי של רוצחי דאעש כששלטו על חלק ניכר מסוריה ועיראק בין 2014 ל-2018. הרצח שבוצע בנובמבר 2023, כשהתמרון של צה"ל לתוך עזה היה בראשיתו, הוא לא רק עניין של נקם אלא אמצעי שנועד להלך אימים על הציבור בישראל ובעיקר על משפחות החטופים ולהרתיע ולבלום את צה"ל.
ואומנם, את הרצח ביצע ארגון סלפי איסלאמיסטי קיצוני בשם "אדוני השממה" הקרוב מאוד באידיאולוגיה שלו לדאעש, אבל חמאס לא היסס להשתמש באירוע במלחמת התודעה שניהל ולכן פרסם כבר בפברואר שהאם וילדיה נהרגו ואף לא היסס לצלם את האבא ירדן כשאנשי חמאס מבשרים לו את הבשורה הנוראה.
לכן גם אם חמאס לא ביצע את הרצח, הוא לא היסס להשתמש בו והוא אחראי לו גם בהיותו הגורם השולט ברצועה.
את העובדות הנוראות האלה ישראל חייבת להבהיר לעולם כולו, וגם להדגיש שייתכן מאוד שחמאס במתכוון לא החזיר את שירי ביבס, למרות שזו הפרה בוטה של תנאי העסקה. אמנם יכול להיות שחמאס הוטעה על ידי הכנופייה הג'יהאדיסטית שחטפה את האם וילדיה ומסרה לאנשי חמאס ביודעין גופה של אלמונית עזתית, אבל אין זה פוטר את חמאס מאחריות וישראל לא יכולה לעבור גם על אי-החזרת שירי ביבס לישראל, חיה או מתה.
אבל צריך לנהוג בזהירות. יש עדיין 27 חטופים ישראלים בעזה שעודם בחיים ועוד עשרות חללים ישראלים שאנחנו רוצים אותם בבית. צריך לזכור שזו המטרה בעדיפות עליונה, ולכן, אסור לשבור את הכלים כפי שעשינו בעסקה הראשונה כשחמאס הפר את התנאים לקראת הסוף. צריך להמשיך ולסיים את העסקה עד שכל החטופים החיים והחללים יחזרו לגבולם ואז לחשב מסלול מחדש בתיאום עם האמריקנים.
נתניהו פועל עכשיו בשני ערוצים דיפלומטיים כדי לסיים את העסקה לשחרור החטופים ולגבש הסדר ליום שאחרי. ערוץ אחד מנוהל כעת על ידי השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר בוושינגטון מול וויטקוף וערוץ אחר ישירות מול המתווכות. הפעולה צריכה להימשך ורצוי שמול המתווכות, כך לפחות נתניהו יחזיר לפעולה את ראש המוסד דדי ברנע ואת ראש השב"כ רונן בר.
המטענים באוטובוסים במרכז והקשר לטרור ביהודה ושומרון
הזירה השנייה, שבה נמנע אסון כבד, הייתה ארבעת המטענים שהונחו באוטובוסים בליל חמישי. צריך שייאמר מיד – מי שמנע אסון כבד הייתה אותה אזרחית ערנית שהתריעה, הנהג ומנהל המוסך שפעלו מהר והזעיקו את המשטרה. האירוע הזה הוא למעשה חלק ממלחמת הטרור והנגד-טרור שמנהלים כל ארגוני החבלה ביהודה ושומרון נגד ישראל. הכתובת שהייתה על המטען שלא התפוצץ אמרה במפורש שהמטענים הונחו כנקמה על הפעילות ההתקפית המתמשכת של צה"ל בטולכרם ובמחנה הפליטים הסמוך לה נור א-שמס. גם כאן ניכרת ההשראה של דאעש.
הזירה בבת ים
(צילום: מיקי שמידט )
פיגוע של מטעני חבלה בכמה מוקדים היה אופייני לאל קאעידה ולדאעש בעיראק, בסוריה ובאפגניסטן בשעתם, וניכר שהמחבלים בצפון השומרון מנסים לחקות את המודל הזה. אפשר להניח שהיו כמה מניחי מטענים, כנראה שב"חים, שניצלו את שעות הערב המאוחרות שבהן האוטובוסים נוסעים כמעט ריקים מאדם כדי להניח את המטען בשקית ניילון מתחת לאחד המושבים או אפילו מעליו ולרדת מהאוטובוס בתחנה הבאה.
קשה לדעת לאיזו שעה השעונים היו מכוונים, אבל סביר שכמו דאעש, גם המחבלים ניסו גם המחבלים הצפון השומרון להשיג הישג תודעתי מדכא מקסימלי באמצעות פיצוץ בארבעה אוטובוסים, גם אם לא יהיו הרבה הרוגים או פצועים, עצם הכמות נועדה לגרום פחד ואולי גם פאניקה ברחוב הישראלי והימנעות משימוש באוטובוסים. חשוב לציין שהמטענים היו פרימיטיביים. חומר הנפץ היה מתוצרת בית והשעונים שהפעילו אותם, לפחות במקרה אחד, היו שעון מעורר ביתי רגיל. אבל חייבים גם להודות שהיה יכול להיגרם אסון כבד אם המטען היה מתפוצץ בשעות הבוקר כשהאוטובוס עמוס.
ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו בעצה אחת עם בכירי צה"ל להתניע מחדש את מבצעי התקיפה שצה"ל ביצע לאחרונה בשומרון, וכמעט סיים במסגרת מערכת "חומת ברזל". הפעילות הזאת כוללת מחסומים בכבישים וגם כניסה מחודשת למוקדי טרור שצה"ל כבר היה בהם. לפעילות הזאת יש שני מרכיבים: ענישה, וסיכול פיגועים נוספים שמתכוננים לצאת מהאזור הזה. הענישה נועדה להרתעה אבל גם -צריך להודות על האמת- נובעת משיקולים פוליטיים. ראש הממשלה, שר הביטחון וגם צה"ל אינם מעוניינים בפעולות נקם וטרור מצד יהודים קיצוניים שעלולים להתעורר, וגם כדי להוכיח לאגף הימני של הקואליציה שהממשלה שומרת על האינטרסים שלו.
בהקשר זה, חשוב מאוד לציין שהשב"כ סיכל השנה 154 פיגועים בשטחים ובישראל, מהם עשרות פיגועים שעמדו להתבצע באמצעות מטענים. אבל הפיגוע באוטובוסים נכלל באותו אחוז קטן שהשב"כ לא הצליח למנוע. אריק ברבינג, בכיר בשב"כ, אומר כי "הלילה נחצה קו אדום בוהק בלב גוש דן, וזה מחייב צעדים גם במרחב האזרחי: חזרת מאבטחים וסיורים בכל עיר גדולה ואמצעים אגרסיביים יותר בהגנה ובהתקפה". לדבריו, השב"כ צריך לראות את הפיגוע הזה כ"כשל אמיתי" ולהפיק ממנו לקחים.
האמת היא שמלחמת מטענים אינה דבר חדש. חווינו אותה באינתיפאדה השנייה אבל אז היה מדובר בעיקר במחבלים מתאבדים שהתפוצצו באוטובוסים, את זה עוד לא חווינו במלחמה הנוכחית וגם לא התקוממות עממית נרחבת. אבל אנחנו רואים שפעילי הטרור, בעיקר בצפון השומרון ובעזה, למדו לאחד כוחות ולפעול במשותף בצורה מאורגנת והם מצוידים הרבה יותר טוב להתגונן בפני השב"כ וצה"ל ויש להם מוטיבציה גבוהה מאוד לנקום באמצעות פיגועי מטען בתוך שטח ישראל. השב"חים והחדירות מיהודה ושומרון לתוך שטח ישראל מהווים סיכון מאוד משמעותי שחייבים לטפל בו כעת בצורה יסודית ורצופה הרבה יותר מאשר בעבר כדי שלא נחווה את מה שקרה אתמול בלילה.
אתמול בלילה גם תקף חיל האוויר תשתיות הברחת אמל"ח לחיזבאללה בגבול סוריה-לבנון, מה שמזכיר לנו שגם בחזית הזאת האויב פועל כדי לשרוד ולהשתקם, ולכן אפשר להניח שלא ירחק היום שבו גם חיזבאללה ינסה לחדש את מלחמת הגרילה נגדנו.
המלחמה עוד לא תמה. החטופים לא חזרו והג'יהאדיסטים השיעים והסונים עברו למלחמת גרילה. לצה"ל, לשב"כ, למוסד ובעיקר לממשלת ישראל יש עדיין דרך ארוכה, כנראה חודשים ארוכים, לעבור, בתיאום עם ממשל טראמפ, עד שתושג יציבות.
