ההודעה על עצירת מסלול ההכשרה ללוחמות בחי"ר ניוד – דווקא לאחר שהלוחמות הציגו הישגים מקצועיים גבוהים – חושפת שוב את שבריריותו של המאבק לשילוב שוויוני של נשים בליבת העשייה המבצעית בצה"ל.
לכאורה, מדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים רפואיים: עומס פיזי, התאמה גופנית, סיכון לפציעות. אך מתחת לפני השטח עולה שאלה עמוקה יותר: האם נעשה מאמץ כן ורציני להתאים את המסלול ליכולותיהן של נשים? או שמא שוב נבחר הנתיב הקל והמהיר – לעצור, להצהיר שזה "פיילוט לא אפקטיבי" ולגלגל לשנה הבאה?
בבג"ץ 3227/20, המכונה "בג"ץ הלוחמות", שנדון בדרישה לאפשר לנשים להתמודד לגיבושים של יחידות הקומנדו, הביעו שני מפקדים בכירים מסיירת מטכ"ל – אל"ם ח"פ וסא"ל א"ה – עמדה חד-משמעית: הפערים הפיזיים אינם מצדיקים הדרה. נהפוך הוא – הם מחייבים התאמה מקצועית של מסלולי ההכשרה. התאמות כאלה אינן הנחות, אלא דרישה מערכתית חכמה.
הם קבעו שיש מקום לכך שצה"ל יתאים את מערך ההכשרה – לא מתוך ויתור, אלא מתוך הבנה מקצועית שהשונות הפיזיולוגית בין נשים לגברים מחייבת התאמות: "ניכר כי השתרשה תפיסה מוטעית שלפיה היכולת לעמוד במאמץ הפיזי היא הפרמטר המשמעותי ביותר ביכולותיו של לוחם... ועל כן ניתן לחשוב שנשים, שמתוקף הבדלים פיזיולוגיים, הן נחותות מבחינה זו ולא יעמדו במשימות. ואולם, מלוחם ביחידה נדרשות יכולות רבות ומגוונות וחוסנו הפיזי אינו החשוב בהן".
דווקא מתוך הבנה מבצעית מעמיקה, הודגש במסמך כי שונות איננה חולשה, כי אם יתרון מבצעי
דווקא מתוך הבנה מבצעית מעמיקה, הודגש במסמך כי שונות איננה חולשה, כי אם יתרון מבצעי: "כוחה הייחודי של סיירת מטכ"ל אינו מבוסס על יכולות יוצאות דופן של לוחמיה. הוא מבוסס על פסיפס כישרונות ויכולות מגוונות של המשרתים בה. היצירתיות, פריצת הגבולות והפכית הבלתי אפשרי לאפשרי... מתאפשרת הודות לחיבור ושיתוף הפעולה בין אנשים שונים, תפיסות מגוונות ורעיונות בלתי שגרתיים".
נייר העמדה נחתם באמירה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים לפיה "נשים יכולות לשרת בהצלחה כלוחמות בסיירת מטכ"ל, ושילובן כלוחמות יניב תרומה ייחודית ומשמעותית הן מבחינה מבצעית והן מבחינה ארגונית", וכי כיום מחמיצה סיירת מטכ"ל את פוטנציאל הערך המרבי בשל צמצום הגיוס ליחידה לגברים בלבד.
צה"ל כבר הוכיח שהוא יודע ליצור פתרונות מותאמים – בהקמת מסלולים לטכנולוגיה, בגיוס אוכלוסיות ייחודיות. גם כאן ניתן היה לתכנן נכון יותר
צה"ל כבר הוכיח שהוא יודע ליצור פתרונות מותאמים – בהקמת מסלולים לטכנולוגיה, בגיוס אוכלוסיות ייחודיות. גם כאן ניתן היה לתכנן נכון יותר – הכשרה מדורגת, מערך רפואי מלווה, מודל מבצעי ריאלי. אלא שזה לא קרה.
המסלול הזה לא נכשל בגלל הלוחמות - הוא נכשל בגלל כשל תכנוני. המערכת לא באמת התכוננה לאתגר: לא רפואית, לא ארגונית ולא ערכית. וכאן טמון כישלון כפול: גם אי-הצלחה בתכנון מסלול מותאם, וגם שליחת מסר הרסני לדור שלם של נערות, שראו בשירות קרבי משמעותי יעד מוחשי ולא מיתוס רחוק.
צה"ל מציין בגאווה ש-90% מהתפקידים פתוחים לנשים, ושאחת מכל חמישה לוחמים היא לוחמת. אך פתיחה פורמלית של תפקידים היא רק הצעד הראשון. הצעד הבא – הקשה יותר – הוא היישום: התאמות אמיצות, ליווי מתמשך, והבנה עמוקה ששוויון מהותי איננו בהכרח זהות – אלא הוגנות בתוצאה.
איילת רזין בית-אורצילום: GIT Photographyהחיילות לא נכשלו. הן התמודדו במסלול שלא תוכנן עבורן – והוכיחו מחויבות, נחישות ויכולת מרשימה. הכישלון הוא לא שלהן. הוא של מערכת שעדיין מתקשה להסתכל לשוויון בעיניים.
איילת רזין בית-אור היא מומחית בקידום שוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
