"את החופה שלנו אבא רואה מלמעלה": שי בנימין נישאה אמש (רביעי) לבחיר ליבה דניאל, כמעט שנתיים אחרי שאביה רון נרצח ונחטף לעזה, בזמן שרכב על אופניים סמוך לקיבוץ מפלסים שבעוטף. גופתו הוחזרה רק במאי 2024. החתונה התקיימה מול קיבוץ פלמחים, שם הוא קבור, כשבכניסה דיוקנו לצד הקריאה להשיב את כל החטופים, שנמצאים בשבי בעזה כבר 663 יום.
טקס החתונה של שי, והברכה מאביה: "תמשיכי ליהות מקסימה שאת"
(צילום: ירון ברנר)
3 צפייה בגלריה
"כל כך חסר, בתקופה שכל ילדה רוצה את אבא לידה". שי ואביה, בימים טובים יותר
(צילום: באדיבות מטה משפחות החטופים )
למקום הגיעו גם כמה שורדי שבי, ששמעו את הכלה מפעילה מתחת לחופה הקלטה ישנה ובה ברכה מאביה, ברגע מרגש במיוחד: "מאחל לך את כל הטוב שבעולם. אושר, הצלחה, והכי חשוב בריאות. תמשיכי להיות מקסימה שאת, מוצלחת ואהובה על כולם, ורק טוב".
במהלך הטקס, שאותו הנחה השחקן גורי אלפי, בירכה שי את בן זוגה שליווה אותה בתקופה הקשה: "אתה האדם היחיד שיודע לראות אותי כמו שאני באמת. ב-7 באוקטובר, התקופה הקשה ביותר שעברתי בחיי, תקופת מאבק, פחד על גורלו של אבי ומסעות בכל העולם. תמיד ידעתי שיש לי אותך". האם איילת אמרה: "אני מאוד מתרגשת ולחוצה מלהוביל אותה לבד. רון נוכח איתנו היום בכל מקום".
לפני החתונה סיפרה שי כי גם ברגעי האושר, היא לא שוכחת אותו: "אני נכנסת לחופה כסמל. חמאס ניסה לעצור אותנו, לרצוח אותנו, לחטוף אותנו, לשבור אותנו. אבל אני בונה בית בישראל". את החתונה שעליה חלמה הבת שנים, נאלצה לדמיין מחדש. "לא כתבתי את שמות ההורים על ההזמנה", סיפרה בכאב. "לא יכולתי לכתוב 'רון בנימין ז"ל'. כתבתי 'משפחת בנימין'. לא רציתי לכתוב את זה שחור על גבי לבן".
(צילום: עידו ארז)
בשבוע החתונה, קיימה שי הפרשת חלה לעילוי נשמתו של אביה. "זו הייתה הדרך שלי לדבר עליו, לספר מי הוא היה. הוא היה אבא במשרה מלאה. כל בוקר שלח הודעה, כל ערב התקשר. איש של מוזיקה, של רגש, של נוכחות. הוא כל כך חסר לי, במיוחד עכשיו, בתקופה שכל ילדה רוצה את אבא שלה לצידה. אני לגמרי ילדה של אבא".
באותו ערב קיימה גם סדנה נומרולוגית. "תמיד אמרנו שאנחנו מחוברים במספרים", היא אמרה. "הוא נולד ב-7/7/1970. ב-7 באוקטובר הוא נרצח ונחטף בשעה 7:00 בבוקר. הוא רכב בכביש 232, שצירוף המספרים גם הוא מוביל ל-7. שבועיים לפני השבת השחורה הוא קעקע על עצמו את המספר 777. פתאום הכל קיבל משמעות אחרת".
האסון הגיע רגע אחרי חזרתם של שי ודניאל מהחופשה בפיליפינים - שבה הייתה בטוחה שהוא יציע לה נישואין. "תמיד אמרתי לדניאל לא להציע כי הרגשתי צעירה מדי, רציתי להיות כלה שמושקעת בחתונה שלה. חזרנו בדיוק ב-7 באוקטובר. הוא תכנן לבקש את היד שלי מאבא כשהוא יחזור מהשבי ויהיה בבית החולים, אבל זה לא קרה. חיכיתי כל כך לרגע שאבא יהיה חלק מהחתונה".
החתונה התקיימה כאמור בלי שמו על ההזמנה, אך עם הרבה נוכחות רוחנית שלו. "בחרתי בחופה להשמיע הקלטה שלו מברך אותי - סרטון ישן שמצאתי. הוא אהב את דניאל, שמח שיש לי אותו. אני יודעת שהוא היה מאשר את ההצעה, אם רק היה נשאל".
באולם הייתה פינה עם תמונתו, ואורחים קיבלו סיכות צהובות. "גם אם אבא שלי חזר, אני לא שוכחת את מי שעדיין שם", אומרת שי. "אנחנו משפחה אחת גדולה של משפחות חטופים. גם כשאנחנו חוגגים - אנחנו לא שוכחים".
ובין כל ההכנות, בין שמלות לספקים, שי התמודדה עם ההיעדר הגדול. "אני רואה ברשת סרטונים של כלות עם האבא שלהן, ובוכה. הייתי בחתונה שהאבא של הכלה התרגש ופרץ בבכי, וזה ריגש אותי והכאיב לי בבת אחת. אבא שלי לא יהיה שם, הוא לא יכיר את הילדים שלי, הוא לא יראה אותי מתחת לחופה".
בחודש שבו היו אמורים לציין את יום הולדתו ה-55 של האב - שי בחרה לחגוג אחרת. "הוא נשאר בן 53 לנצח, ואני רציתי להפוך את החודש הזה לחודש שמח, של חיים. הוא היה רוצה שנהיה שמחות. זה מה שמחזיק אותי, הידיעה שהוא איתנו, לא משנה מה".
פורסם לראשונה: 22:39, 30.07.25
