השבוע יצאתי למסע אל תוך שלושה ממוחות הבינה המלאכותית החזקים בעולם - Claude של אנטרופיק, Gemini של גוגל ו-ChatGPT של OpenAI - כדי להבין מה הם יודעים על בחירות 2026. מכאן נולד הרעיון לסדרת המאמרים "בחזרה לעתיד: מסע בין שלוש אינטליגנציות".
במאמר ראשון זה, אתמקד באופן בלעדי בניתוח של המודל קלוד, הידוע בגישתו הזהירה והמבוססת הסתברות. במאמרים הבאים נצלול לתחזיות של ג'ימיני וצ'אטג'יפיטי, ונראה כיצד הן מאתגרות או משלימות את התמונה שמצייר קלוד. לא מדובר בשלושה מנצחים שונים, אלא בשלוש דרכים שונות להגיע לראשות הממשלה. שלוש מערכות חישוביות, שלושה עולמות ניתוח, ושלוש תחזיות שונות, שכולן מתארות מציאות אפשרית אחת.
קלוד רואה את בנט כמי שצומח מתוך כוח אלקטורלי משמעותי והופך ל"שובר שוויון", כלומר, לא בהכרח המועמד החזק ביותר, אלא זה שמחזיק ביכולת האמיתית להטות את הכף בין הגושים. ג'מיני חופר אל לב השדה הפוליטי בעזרת ניתוחי עומק רחבים, בעוד צ'אטג'יפיטי חושף שכבות נסתרות של דינמיקות ומפתיע במורכבות התרחישים שהוא בונה. וכמו כלים שלובים, התחזיות משפיעות זו על זו, לא סותרות, אלא מאזנות, מעמיקות ומשרטטות יחד מפה של שדה הקרב האלקטורלי.
אז מה יודעת הבינה המלאכותית שאנחנו לא יודעים? ואולי השאלה הנכונה יותר: מה היא לא יודעת?
מיהו קלוד?
קלוד הוא מודל של ניתוח מערכתי, הסתברותי ודינמי, כלי בינה מלאכותית שנבנה על-ידי אנטרופיק, סטארטאפ עמק-סיליקוני ששואף ליצור אינטליגנציה מלאכותית בטוחה יותר, עם עקרונות אתיים חזקים יותר, ובאופן פרדוקסלי, גם צנועה יותר. צנועה, אך עם דעה.
מה שמבדיל את קלוד ממודלים אחרים כמו צ'אטג'יפיטי או ג'מיני הוא לא רק האופן שבו הוא לומד, אלא איך הוא מסרב לדעת: קלוד לא קובע עובדות אלא מנתח הסתברויות, סרגלי סנטימנט ותרחישים מציאותיים של קואליציות אפשריות, שותפויות ומגמות.
קלוד לא "מנבא" אלא מדמה תרחישים. הוא מציג פרספקטיבה משלימה לעבודת המומחים. לא כתחליף לידע אנושי, אלא ככלי עזר שיכול לסייע במיון, ניתוח והצגת מידע בדרכים חדשות
דמיינו כלי שמסוגל לעבד כמויות גדולות של מידע ולזהות אלמנטים ברמת פירוט גבוהה – זה קלוד. הוא לא "מנבא" אלא מדמה תרחישים. קלוד מציג פרספקטיבה משלימה לעבודת המומחים. לא כתחליף לידע אנושי, אלא ככלי עזר שיכול לסייע במיון, ניתוח והצגת מידע בדרכים חדשות. היתרון האמיתי מתגלה כשמשלבים את היכולות האנליטיות עם המומחיות האנושית.
אילו מגמות קלוד מזהה
בנט, שפרש מהפוליטיקה ב-2022, חזר באפריל 2025 עם רישום מפלגה חדשה, ומאז תופס תאוצה בסקרים. קלוד מציג תחזיות שמטלטלות את השכל הפוליטי הישר: בסימולציה שהתבססה על המצב הפוליטי ללא מתחרים חדשים, המודל העניק לנתניהו ציון היתכנות של 78 (מתוך 100) להרכבת ממשלה. לעומת זאת, כאשר הזנו למודל תרחיש שבו בנט מקים מפלגה חדשה, ציון ההיתכנות של נתניהו ירד ל-40.
קלוד מנתח דפוסים של תמיכה, מעקב אחר סקרים ומדדי אמון ציבורי. הוא מפרק כל מהלך של נתניהו לרכיבים ובודק איך הציבור מגיב. אבל מה שהוא לא יכול למדוד זה את הקסם הפוליטי הגולמי, רגשות ואמוציות שמזיזים את ההמונים לקלפי. נתניהו יודע לדבר אל הפחדים של האנשים, ובזה אף מודל לא יכולה להתחרות.
הפעלתי סימולציה שהתבססה על חזרתו של בנט.
תרחיש 1: שותפות גוש ימין מורחבת (בנט ונתניהו)
הרכב: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, הציונות הדתית, מפלגת בנט
לפי קלוד: קואליציה בעלת פוטנציאל רוב משמעותי
אתגרים: חבירה מחודשת לנתניהו, זליגת מצביעי מרכז, סוגיות כמו גיוס חרדים ומערכת המשפט
תרחיש 2: קואליציית שינוי / מרכז-שמאל-בנט
הרכב: מפלגת בנט, יש עתיד, המחנה הממלכתי, הדמוקרטים, ישראל ביתנו
לפי קלוד: גוש זה יכול להגיע לרוב משמעותי עם או בלי תמיכה ערבית
אתגרים: פערים אידאולוגיים, שאלת זהות ראש הממשלה, התלות במפלגות ערביות
תרחיש 3: ממשלת אחדות רחבה (בראשות בנט)
הרכב: הליכוד (עם או בלי נתניהו), המחנה הממלכתי, מפלגת בנט, אולי גם יש עתיד או ישראל ביתנו
תנאים: משבר לאומי או מבוי סתום פוליטי, החלפת נתניהו בליכוד
תרחיש 4: בנט כ"ממליך מלכים" – רוטציה
דינמיקות: בנט-גנץ, בנט-לפיד, או שלישייה (כמו 2021)
יתרון: מאפשר לבנט להיכנס לראשות הממשלה גם עם מספר מנדטים נמוך
תרחיש 5: ימין ללא נתניהו (בראשות בנט)
תנאים: פרישת נתניהו
הרכב: ליכוד עם הנהגה חדשה, בנט, חלק מהמפלגות החרדיות, גורמי מרכז
"משוואת בנט"
מודל קלוד מוסיף שכדי להבין באמת את עמדת הכוח של בנט, יש להביט גם במדדי "תאימות קואליציונית" שחושבו בין המפלגות: בנט זוכה לציונים של 85% עם הליכוד, 80% עם הציונות הדתית, 75% עם כחול לבן ו-65% עם יש עתיד. הנתונים האלה מגלמים את מה שקלוד מגדיר כ"פרמיית גמישות אידאולוגית" – כלומר, בונוס הסתברותי שמקבל מועמד המסוגל לחצות קווים בין גושים. זהו מודל חישובי שמזהה את הכוח הנסתר של שחקנים חוצי גבולות – כמו בנט או ליברמן – אשר מקבלים תוספת הסתברותית בזכות מיקומם הפוליטי הלא-שגרתי.
במונחים גאופוליטיים, קלוד אף מסווג את מפלגתו של בנט כקטגוריה חדשה: "ימין גמיש". זהו מונח שמבחין אותו מהימין הדתי המסורתי ומהמרכז הליברלי, ומעיד על פוטנציאל פעולה חוצה מחנות.
כחלק מהמגמות שזוהו, המודל מדגיש את השינוי התפיסתי במערכת הפוליטית: הסכמי רוטציה אינם חריגים, אלא הופכים לנורמה בפוליטיקה של קואליציות שבירות. בכך נפתח פתח גם למפלגות בינוניות להציע רוטציה על ראשות הממשלה.
יתרה מכך, קלוד מצביע על כך שעמדותיו של בנט מאזנות בין נושאים ביטחוניים (שבהם משך בוחרי ימין) לבין כלכלה מתונה, שמדברת גם אל בוחרי מרכז. השילוב הזה, לפי ניתוחי הסנטימנט והדמוגרפיה של קלוד, יוצר תמהיל אידאולוגי שמרחיב את בסיס התמיכה האפשרי לבנט מעבר לשיוך מפלגתי בלבד.
אני רואה כאן בעיה קלאסית של המכונה: היא מצוינת בניתוח אפשרויות טכניות, אבל מחמיצה את הפקטור האנושי. בנט הוא מקרה בוחן מושלם למגבלות הבינה המלאכותית
אני רואה כאן בעיה קלאסית של המכונה: היא מצוינת בניתוח אפשרויות טכניות, אבל מחמיצה את הפקטור האנושי. בנט הוא מקרה בוחן מושלם למגבלות הבינה המלאכותית. על הנייר הוא המועמד המושלם, אך ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. מדובר בדמות פוליטית עם פרופיל תנודתי: פריכות מנדטים גבוהה וניסיון עבר שמלמד על דפוס חוזר של פתיחה חזקה בסקרים והתרסקות בבחירות עצמן. זו אחת הנקודות שהמודל מתקשה לכמת: ההבדל בין פוטנציאל להרכבת קואליציה לבין מימוש קונקרטי של תמיכה אלקטורלית.
המודל מזהה עשן, תפקידנו להבין אם יש אש
המודל מעניק ליאיר גולן הסתברות של 3% בלבד לכהן כראש ממשלה, אך מזהה בו שחקן מרכזי באיחוד העבודה ומרצ למפלגת "הדמוקרטים" בראשותו. איחוד זה יוצר כוח פוליטי חדש, הצפוי לזכות בכ-10–14 מנדטים. כוח שיכול להתברר כחיוני להקמת כל ממשלת מרכז-שמאל עתידית.
כשהרצתי ניתוח סנטימנט על השיח הציבורי סביב מפלגת "הדמוקרטים", המודל זיהה תבנית (Signal) ברורה: הוא הציף קורלציה חיובית חזקה בין אזכור שמו של גולן לבין מונחים מתחום הביטחון והניסיון הצבאי. הפרשנות שלי לנתון הזה היא שגולן מצליח ליצור אפקט שהיה חסר לשמאל במשך שנים. הנתונים היבשים של המכונה מצביעים על מה שהפרשנים אולי מפספסים: יש כאן פוטנציאל לשינוי תפיסתי. המודל מזהה את העשן; תפקידנו כבני אדם הוא להבין שיש שם אש.
כדי להמחיש את תפקידו המיוחד של גולן, קלוד משווה את הדמוקרטים למרצ לשעבר, אך מדגיש את ההבדל הקריטי: ניתוח ההתאמה בין המפלגות מראה על 90% תאימות בין הדמוקרטים ל"יש עתיד", שיעור גבוה במיוחד.
המעמד המיוחד של ליברמן ולפיד
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) כלל לא מקבל הסתברות ריאלית לכהן כראש ממשלה, מה שמעיד שהמודל אינו מחשיב אותו למועמד רלוונטי להנהגת הממשלה בסימולציות הקיימות. השפעתו נבחנת בעיקר כמפלגת תמיכה קואליציונית ולא כמועמד מוביל.
לעומתו, ליאיר לפיד יש הסתברות של 30% להפוך לראש ממשלה - ירידה חדה מההערכה הקודמת שעמדה על 72%, טרם עדכון המודל את הכנסתן של המפלגות החדשות. אף שלפיד עדיין נתפס כמתמודד מרכזי, המודל מעריך כי הוא איבד מומנטום לטובת מועמדים חדשים, ובראשם בנט.
קרן שחרבסופו של דבר, קלוד לא מנבא - הוא מדמה. אבל אפילו האלגוריתם המבריק ביותר נתקע מול הפתעות החיים. הוא לא יכול לחשב שנתניהו יכריז בכנסת "אני עוזב", או שמבצע בעזה יערבב את כל הנתונים. עד אז, כמו בכל סיפור פוליטי שמכבד את עצמו, לא נותר לנו אלא לחכות לפרק הבא.
קרן שחר היא מרצה ומדריכה לבינה מלאכותית יוצרת
