דלית אהרון, חברתה של שירי ביבס, סיפרה הבוקר (רביעי) על התחושות הקשות, על רקע מסע ההלוויה של שירי וילדיה אריאל וכפיר שנרצחו בשבי חמאס. היא אמרה לאולפן ynet כי "זה בוקר מאוד קשה. ניסינו ממש לקוות עד הרגע האחרון שאולי הסוף יסתיים אחרת, שנזכה לחבק אותם".
המונים הגיעו לחלוק כבוד: "סליחה, זה לא הוגן"
(צילום: מאיר תורג'מן)
חברתה של שירי: "קיווינו לסוף אחר"
( צילום: ליאור שרון)
לדבריה, "בכלל, הימים האלה משבוע שעבר מאוד מטלטלים. הבשורה הזאת היא קשה, קשה מאוד. קשה לכולנו - המשפחה, החברים. לצערי הרב, גם הילדים שלי לימודי ניסיון מאובדנים קרובים. בשנה הזאת גם איבדנו את אמא שלי ואבא שלי. דיברנו לאורך כל הדרך שיכול להיות סיכוי גם שהם לא יחזרו בחיים. אני חושבת שהתשובה של הבת שלי ממצה את כל העניין. היא אמרה כשהודעתי לה 'אמא, הם תמיד יחיו אצלי בלב, נכון?'".
"שירי היא ההפך הגמור מהתמונות שכולם ראו ב-7 באוקטובר", סיפרה אהרון על חברתה. "היא לא דמות טרגית כזאת, היא בן אדם מצחיק ונעים והיא חברה מאוד-מאוד טובה, שתמיד תהיה לצידך ברגעים הקשים ותתמוך ותעזור, וכמובן שהיא גם אמא מדהימה. לא רק לביאה, פשוט אמא מדהימה שיודעת גם לפרגן לעצמה מצד אחד וגם להיות אמא בכל רמ"ח אבריה לילדים. אנחנו נהיה שם לכל דבר שיצטרכו ירדן, דנה והמשפחה".
עופרי ביבס, אחותו של ירדן - בעלה של שירי ואביהם של אריאל וכפיר - כתבה הבוקר: "דרך החלון אני רואה מדינה שבורה. לא נקום ולא נשתקם עד שאחרון החטופים יהיה בבית. תודה לכולם". קודם לכן כתבה עופרי כי "התחלנו את מסע הלוויה, מלווים בהמוני עם ישראל. אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים מכם. ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם. מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא בעצב".
נורית טופז, שהגיעה לצומת עד הלום עם דגל ישראל כדי לחלוק כבוד לשיירת משפחת ביבס בדרכה להלוויה, יחד עם עוד רבבות ישראלים ברחבי המדינה, סיפרה כי "אי-אפשר להישאר בבית, זה הדבר הקטן שאנחנו יכולים לעשות למענם. אני פה כמו כולם. אנשים בוערים, עצובים. הם עם ההרגשה הזאת כבר מ-7 באוקטובר. אז יש פה המון אנשים, ואני בטוחה שעוד מגיעים ובדרך".
נורית טופז: "אי-אפשר להישאר בבית"
( צילום: ליאור שרון)
לדבריה, "משפחת ביבס נכנסה לכולם ללב - ושירי עם התמונה המצמררת שלה, שהיא מחבקת את הילדים שלה. אני כאמא, בשבילי התמונה הזאת שהיא מחבקת את שני הילדים חסרי הישע שלה - הם צרובים בלב ובראש שלי לעולמי עד. הם יישארו בליבנו לעד. זה בוקר קשה, כי יכולנו להציל אותם, את כולם. אני קוראת לראש הממשלה ולמקבלי ההחלטות: תעשו את זה, תוציאו את כולם עכשיו, בלי פעימות, בלי לבזבז את הזמן".
לראשון לציון הגיעו אלפי בני אדם לפתיחת מסע ההלוויה של שירי והילדים. ראש העיר רז קינסטליך, שהגיע גם הוא לחלוק כבוד למשפחת ביבס, אמר: "אלו תחושות מאוד קשות, בתור אבא לשלושה ילדים, לבוא לדבר הזה. המחשבה לא נתפסת. רואים פה את האלפים שהגיעו, שרוצים לתת את הליווי והחיבוק האחרונים למשפחת ביבס, לסמל של כל החטופות והחטופים. זה יום קשה ועצוב".
קינסטליך שיתף: "יש לי ילדים בני שנתיים, 5 ו-7. מה אתה מסביר להם? מה אתה אומר? אין מילים. הייתה פה איזו דילמה - להביא אותם למוסדות החינוך, לא להביא. למה חושפים אותם. קשה. אז אתה אומר, אין לזה מילים. אי-אפשר להסביר את זה. זה בלתי נתפס, זה לא אנושי. מה תסביר לילדים שלך? שדברים לא אנושיים באמת יכולים לקרות? שהעולם הוא אכזר? אין הסבר".
נשים שהגיעו לראשון לציון קראו "שירי, כפיר ואריאל - סליחה" לעבר הרכב שבו הוסעו ארונות הקבורה של שירי והילדים. אחת מהן הוסיפה כי "צריך להחזיר את כל החטופים, שלא יסיימו כמוהם". אישה נוספת אמרה: "מ-7 באוקטובר אנחנו שבורים, אנחנו עצובים. הלב נקרע".
לכיכר החטופים בתל אביב הגיע ראובן יבלונקה, אבא של חנן יבלונקה שנרצח בשבי חמאס. הוא שיתף: "מאז המקרה של הבן שלי, שהחזירו לנו את הגופה, אני לא עוזב את המטה. זה עוזר לי להיות ליד המשפחות, זה חלק מהמאבק. כולנו מעודדים האחד השני ולכן אני פה. גם היום הרגשתי מחויבות להיות פה. זה רגע קשה, אבל לי זה טוב לנפש שאני בא ואני נמצא פה עם אנשים אחרים לבכות ביחד".
סמוך לחברה קדישא בראשון לציון עמדו תלמידי ישיבת בני עקיבא בעיר עם דגלי ישראל, בעת צאת מסע הלוויה של בני משפחת ביבס. בנוסף, למחלף יבנה הגיעו תלמידי ישיבת אמית כפר גנים ומחנכיהם כדי לחלוק כבוד. הם הגיעו למקום עם דגלי ישראל ושרו שירי נחמה. לצומת ניצנים הגיעו תלמידי אמית באר טוביה.
תמיר אברהם, שהגיע לצומת מעון, שיתף: "הגעתי לחלוק כבוד אחרון למשפחת ביבס וללוות אותם בדרכם האחרונה. אני מקווה שאלה יהיו התינוקות והילדים האחרונים שיירצחו לנו ושנצטרך לקבור. אלה תחושות מעורבות. מצד אחד, סוף-סוף הם מגיעים לקבר ישראל אחרי יותר מ-500 ימים, ומצד שני זה יום קשה ועצוב. אסור לעצור עד שהמדינה תהיה בטוחה".
ליעד משען, שהגיע לצומת שער הנגב (הקשתות), אמר: "יצאתי הבוקר לצומת לבקש סליחה. אין אף אחד שיעשה את זה במקומנו, העם הוכיח הבוקר שאפשר אחרת ושכולנו יודעים מה המטרה החשובה באמת".
דקת דומייה במליאת הכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת)
מילים ודקת דומייה לכבוד משפחת ביבס בכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת)
ישראלים רבים הגיעו גם לצומת כרכור, צומת סילבר, צומת זיקים, מחלף עד הלום באשדוד, צומת יד מרדכי, צומת בארי, צומת סעד ולכביש 232 כדי ללוות את שירי, אריאל וכפיר בדרכם האחרונה. אנשים התאספו למען בני המשפחה גם בעשרות מוקדים אחרים שבהם לא עבר מסע הלוויה, בין השאר גם במקומות עבודה ובצמתים נוספים ברחבי הארץ - מאילת, דרך השרון ועד הצפון. טקסים התקיימו גם בבתי ספר, בלונים כתומים הופרחו לשמיים ונרות הודלקו לזכר שירי והילדים.
גם בכנסת ציינו את מסע הלוויה, וחלק מדיוני הוועדות נדחו היום בשל בקשות של חברי כנסת להשתתף בו. בדיונים שהתקיימו בוועדת הכלכלה ובוועדת המשנה לנושאי בינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות, ביקשו חברי הכנסת דוד ביטן ואורית פרקש הכהן מהנוכחים לפתוח במילים על משפחת ביבס, ובדקת דומייה. גם במליאת הכנסת עמדו דקת דומייה. כמו כן, משכן הכנסת הואר אתמול בכתום לזכרם של שירי והילדים, ובקניון עזריאלי בתל אביב הוקמה עמדה עם מיצב של לב כתום חצוי ונרות לכבוד בני המשפחה.
כאות הזדהות עם תחושת האבל הלאומי, סיעת המחנה הממלכתי החליטה למשוך את כל הצעות החוק מטעמה מסדר היום במליאה ולהעלותם רק בשבוע הבא. כמו כן, חברי כנסת מסיעת יש עתיד נעדרו מדיונים בכנסת וירדו דרומה כדי להשתתף במסע הלוויה של משפחת ביבס.
מלבד הכנסת, בבית הכנסת בבית הנשיא נשאו תפילה לזכרם של שירי, אריאל וכפיר. מטעם בית הנשיא נמסר כי "היום, לאחר 509 ימים, מובאים שירי וילדיה הקטנים למנוחת עולמים ולקבר ראוי בישראל. בשעה שבה עם ישראל כואב ומרכין ראשו, בית הנשיא אבל עם ירדן ומשפחת ביבס. עם ישראל כולו התפלל וייחל לסוף אחר. בבית הנשיא תיעלו את הכאב לתפילה. תפילה לעילוי נשמתם, ולשובם של כל החטופות והחטופים הביתה. מי לשיקום בביתו, ומי לקבר ישראל".
