לפני 43 שנה ממשלת ישראל יצאה למלחמת הברירה הראשונה בתולדות המדינה. מבצע "שלום הגליל" שהפך למלחמת לבנון שהפכה אחר כך למלחמת לבנון הראשונה, נבע ישירות מניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב, אבי זיכרונו לברכה.
מדובר במלחמה שלא הובילה לשלום אלא לקרוב לעשרים שנה של שליטה ישראלית ברצועת ביטחון בשטח לבנון, למות מאות חיילים ישראלים ולתנאים שהובילו להתפתחות הארגון הרצחני שנהפך לחיזבאללה. בימים אלו, עם חזרת ישראל ללחימה בעזה, ממשלת ישראל פתחה עוד מלחמת ברירה. היום, בדיוק כמו אז, המטרות אינן ברורות. היום, כמו אז, התנפצה האשליה שאנחנו "כפסע מניצחון מוחלט". אבל זה לא הגרוע מכול. הגרוע מכול הוא העובדה שלפחות ב-1982 ישראל פתחה במלחמה על מנת להביס אויב חיצוני. היום ממשלת ישראל, נשלטת הלכה למעשה על-ידי קבוצה הזויה של משיחיים עם ניצני פשיזם יהודי, פותחת במלחמה מחודשת בעזה כדי להכריע אויבים פנימיים מדומים.
אדם אחד - פוליטיקאי מבריק ואסטרטג כושל - מחפש כל דרך - דלת, חלון, סדק בקיר - שתאפשר לו להמשיך לשלוט במדינה ולדחות או לבטל כל הליך משפטי נגדו וכל ועדת חקירה שתקרין אור על עומק המחדל שהוביל לאסון 7 באוקטובר
אויבים שכוללים כביכול את יותר ממחצית העם שדורש את החזרת החטופים תמורת הפסקת הלחימה (תוכנית שהממשלה בעצמה התחייבה לממש וחתמה עליה) וכינון ועדת חקירה ממלכתית. אויבים שכוללים את שומרי הסף שאמונים על שמירת ישראל כמדינה דמוקרטית וליברלית עם חופש הפרט וזכויות שוות לכל אזרחיה. אויבים שכוללים את הרשות המחוקקת, הרשות היחידה שלא כפופה למעשה למרות הרשות האקזקוטובית.
וכל זה מדוע? כי אדם אחד - פוליטיקאי מבריק ואסטרטג כושל - מחפש כל דרך - דלת, חלון, סדק בקיר - שתאפשר לו להמשיך לשלוט במדינה ולדחות או לבטל כל הליך משפטי נגדו וכל ועדת חקירה שתקרין אור על עומק המחדל שהוביל לאסון 7 באוקטובר. גם במחיר אובדן חיי שאר החטופים הנמקים בעזה. גם במחיר שחיקת הערכים של מגילת העצמאות שעליהם נבנתה מדינה לתפארת בארץ ישראל. גם במחיר הפיכת ישראל למדינת סף סמכותנית בנוסח הונגריה או טורקיה. גם במחיר של מתן פטור משירות צבאי למגזר יהודי שלם שיונק משאבים וממון מהמדינה ללא צורך לתרום את חלקו לשמירת ביטחון המדינה.
ועכשיו, תוך כדי קריאות גרוטסקיות לרסק את מוסדות המדינה והסגל המקצועי שרובו ככולו נאמן לערכיה ועובד ימים כלילות לשמר אותה - ומתוך קנאה אינפנטילית במהלכיו של ממשל טראמפ - במחיר המחריד של אלימות אפשרית ברחובות ישראל. כל זה בחסות המשגת ריבונות הרוב כערך עליון ועילה לביזת הקופה הציבורית עבור צרכים סקטוריאליים והתקפות ללא רסן על כל עובד מדינה, נציג ציבור ועיתונאי שלא מוכן להרכין ראש בפני "רצון העם".
גידי ארגובצילום: סיון פרג'מי שמפקפק באפשרות של אלימות ברחובות מוזמן להביט בסרטונים שמציגים את התנהלות משטרת ישראל - כנראה עם גיבוי של "המשמר הלאומי" - בימים האחרונים. התנהלות מעוררת בחילה בקרב כל שוחר דמוקרטיה. התנהלות שמזכירה את משמרות המהפיכה באיראן ומשטרים אפלים אחרים. דגל שחור עצום מתנוסס מעל ממשלה שמאפשרת ומעודדת צעדים כאלה. מכיוון שאין לנו מדינה אחרת הרי אין ברירה אלא להתנגד בכל תוקף ובכל צורה - למעט שימוש באלימות - לממשלה שמובילה צעדים כאלה. שום צעד בלתי אלים איננו פסול. יד ההיסטוריה רושמת את מה שמדינת ישראל חווה ואת תפקידו וחלקו של כל אזרח ומשרת ציבור בתהליכים האלה. אין לי שום ספק היכן היה עומד אבי ז"ל לולא היה נקטף בטרם עת. ובטוחני שהעם הנפלא שמגן בגופו ובנפשו על הפרויקט הציוני לא יאפשר למיעוט רודן וחשוך לפרק את כל שנבנה כאן.
הכותב הוא איש עסקים, משקיע הון סיכון ומייסד תוכנית ארגוב באוניברסיטת רייכמן, ובנו של שלמה ארגוב ז"ל, שגריר ישראל בבריטניה ב-1982.
