בינאום של סכסוך זהו השלב שבו הסכסוך כבר לא בשליטה רק של הצדדים שרבו. מה שהיה נחלת מחלוקת מקומית הפך למגרש של שחקנים בינלאומיים רבי משתתפים - כל אחד והאינטרסים שלו. הסכסוך במזרח התיכון סביב עזה חושף את מגרש המשחקים - את הפאן הערביות בהובלת מצרים וסעודיה, את הפאן איסלאם בהובלת קטר ואת האימפריאליזם העותומני של הסולטן מאיסטנבול ובתווך ישראל עם רעיון הציונות ומדינת היהודים.
נכון שבינאום הסכסוכים נתפס לעיתים כפתרון קסם, ברגע שמדינות העולם נכנסות לתמונה, נדמה ש”המבוגרים האחראים” יכפו הסדר, יעצרו את האלימות, ויחזירו את הצדדים לשפיות.
אך ההיסטוריה והמציאות מלמדות אחרת: ברוב המקרים, דווקא ריבוי המתערבים הופך את המחלוקת לבלתי ניתנת לניהול. מרוב מתווכים אין עסקה.
בתוך הכאוס הזה מסתתרת גם הזדמנות. כששחקנים אזוריים נכנסים לתמונה לא רק כמתווכים טקטיים אלא כשותפים לאינטרס רחב יציבות אזורית, השקעות, מסחר חשמל וגז יש סיכוי לשינוי פרדיגמה
כך היה בסוריה, כאשר מעורבות רוסיה, איראן וארה”ב הפכה את מאבקי השליטה הפנימיים למלחמת פרוקסי עולמית. כך בלוב, כשמדינות זרות מימנו מיליציות מתחרות והרחיקו כל אופק של יציבות. גם בלבנון, תיווך בינלאומי סייע להפסקות אש זמניות, אך השאיר את השלטון משותק ואת חיזבאללה עמוק בשלטון. הבינאום, כך מתברר, אינו תרופת פלא; הוא לעיתים קרובות הזרז להמשך קיפאון או אף להסלמה.
כעת, הסכסוך בעזה ניצב בדיוק בצומת הזה. מאז שחמאס השתלט על הרצועה, הפכה עזה לזירה שבה מעורבות קטאר, טורקיה, מצרים, ארה”ב, איראן, ואף האו”ם עצמו. קטאר משמשת ספקית כספים ותיווך, טורקיה מדברת בשם הפלסטינים ומבקשת להשיב לעצמה מעמד אזורי, ומצרים השחקן הוותיק מנסה לשמור על גבולותיה ועל מעמדה כמתווכת הקלאסית.
לכאורה, ריבוי מתווכים אמור להגביר את סיכויי ההרגעה. אך בפועל, הוא יוצר ערב-רב של אינטרסים מנוגדים, קטר מבקשת שקט בתמורה להשפעה, טורקיה מבקשת להרחיב דריסת רגל בזירה הערבית מוסלמית ומצרים מגוננת על עצמה, ואיראן מנצלת את העומס הדיפלומטי כדי להמשיך לחמש את שלוחיה. כך נוצר מצב שבו אף מדינה לא רוצה מלחמה אך כולן נהנות ממנה.
ובכל זאת, בתוך הכאוס הזה מסתתרת גם הזדמנות. כששחקנים אזוריים נכנסים לתמונה לא רק כמתווכים טקטיים אלא כשותפים לאינטרס רחב יציבות אזורית, השקעות, מסחר חשמל וגז יש סיכוי לשינוי פרדיגמה. אם קטר וטורקיה יבחרו להיות גשרים ולא חסות פוליטית לחמאס, אם מצרים תקבל גב מהמערב, ואם ישראל תדע לנצל את ההזדמנות כדי לשלב מנופים מדיניים וכלכליים ייתכן שהבינאום יפסיק להיות קללה ויהפוך לכלי של הסדרה אמיתית.
מאיר סויסההבעיה היא שתהליך כזה דורש מנהיגות, סבלנות ואמון שלושה משאבים נדירים במזרח התיכון. בלי אלה, הסכסוך בעזה ימשיך לשמש מגרש משחקים למדינות, בעוד תושבי הדרום ועזה עצמם משלמים את המחיר.
הבינאום, אם כן, אינו סוף פסוק הוא מבחן. השאלה היא לא כמה מדינות נכנסות לתמונה, אלא באיזה כיוון הן מושכות את ההגה לעבר שיתוף פעולה או לעבר התנגשות נוספת הפעם בעוצמה שטרם הכרנו באזור.
מאיר סויסה הוא פרסומאי ואסטרטג פוליטי
