חלקת הנופלים מטבח 7 באוקטובר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הייתה הבוקר (רביעי) מלאה במיוחד. במלאת שנתיים לטבח לפי התאריך העברי, נערכו בחלקה קרוב ל-40 אזכרות. בני משפחה, חברים לנשק וקרובים נוספים חלקו כבוד ללוחמי צה"ל שנפלו ביום הראשון של הקרבות. למרות הכאב העצום, קרובי הנופלים גילו אצילות כשדיברו בהתרגשות על שובם של שורדי השבי מעזה.
דוד טהר, אביו של לוחם גולני סמל אדיר טהר שנהרג מפגיעת טיל נ"ט ששיגרו מחבלי חמאס שפרצו למעבר ארז, אמר ליד קבר בנו: "כאב שכול וכאזרח המדינה, אני מאוד שמח וגאה שהחטופים חזרו. ישבתי מול הטלוויזיה והתרגשתי. אני מאחל ליום שייגמר הכול ונוכל לקום מזה, אבל הגיע הזמן שנקבל תשובות. אנחנו לא צריכים יום אזכרה, כואב לנו תמיד, יש ימים שיותר ויש ימים שפחות, אבל הכאב הוא אותו כאב".
האב השכול אמר עוד: "יש לי המון שאלות, וזה לא משנה אם זה צד ימין או צד שמאל. זה לא פוליטי, אחרי מה שקרה עם הבן שלי - אני לא מוכן שזה יקרה לילד שלך או לנכד שלך".
רב-סמל יוסף מלאכי גדליה היה לוחם ביחידת דובדבן שהוזעק ב-7 באוקטובר לקיבוץ כפר עזה. תוך כדי חילוץ פצועים, טיל RPG נורה לעבר הרכב שבו היה גדליה. הוא וחבריו המשיכו להילחם, עד ששני רימונים נזרקו לעברם, ושם גדליה נפל. האח אשר סיפר היום: "כל יום אנחנו לוקחים את הכאב, אבל ברור שביום כזה כשכולם מתאחדים בכאב שלנו - זה מקל. אנחנו שמחים מחזרת החטופים וסגירת המעגל של המשפחות. המעגל שלנו עוד פתוח, חמאס עדיין לא הוכרע, ואני לא יודע אם המחבל שרצח את אחי עדיין חי".
האח הוסיף: "זה ברור, היינו בקונספציה. חשבנו שחמאס לא יתקוף אותנו, ורצינו לפרש את זה בצורה שהייתה נוחה לנו. אבל לדעתי, יש דברים שצריך לתקן, כמו למשל מינוי בכירים ואחידות הדעות, שלא כולם יחשבו את אותו הדבר".
בקצה החלקה נמצא קברו של רב-סרן טל כהן שהיה לוחם בסיירת מטכ"ל. הוא היה נשוי לנתלי ואביהם של צור, עברי, דרור וראם שנולדה חצי שנה לאחר נפילתו. בבוקר 7 באוקטובר, כשנודע לו על תחילת המתקפה של מחבלי חמאס, הוא ירד דרומה והיה מהכוח הראשון שנכנס בשערי קיבוץ כפר עזה. האלמנה נתלי דיברה באזכרה על בעל אוהב ורגיש, אדם בעל גאווה ורצון לתרום ואהב את כולם.
"אתה איתנו לא כמו שרצינו וקיווינו, אבל פה בתחושות החיים", אמרה האלמנה. "לאורך השנים חיית לצד אנשים שלא תמיד חשבו כמוך, לא בחרו כמוך, ולא דיברו באותה שפה כמוך. ועם זאת, אהבת, חיבקת וכיבדת אותם. הלוואי שנצליח לחיות כחברה וכעם, גם כשאנחנו לא מסכימים. הלוואי שנצליח לאהוב, לבנות גשרים. לחיות מתוך אמת, אבל מתוך חברות".
עוד אמרה האלמנה: "משמחת תורה של לפני שנתיים לבין מה שחגגנו אתמול יש פער רגשי עצום. אז צער עמוק על האובדן, והיום שמחה כמעט בלתי נתפסת על שחרור החטופים. ישנו קשר בין הדברים, עם שחוגג את שובם של הבנים יודע לזכור את אלה שבזכותם התאפשר הרגע הזה. התחושה אחרי שנתיים היא שהמשימה של טל עוד לא הסתיימה. יש עדיין חטופים וחטופה בעזה, והם כולם חייבים לחזור. רצועת עזה צריכה להיות ללא אפשרות של איום על מדינת ישראל, אפילו לא קטן".
האחות אפרת אמרה: "טל היה נכנס שוב ושוב בשער הצהוב של כפר עזה, גם כשהתוצאה הייתה ידועה לו, על-מנת להציל חיים. טל היה אומר תמיד משפט שהוביל אותו בכל משימה, גם במשימתו האחרונה: 'להיות טוב בהכול, לא לעשות בערך או כמעט, לתת הכול בשביל להשלים את המטרה'".
סרן אורי מרדכי שני, מ"מ בגדוד 51 של גולני, ניהל עם לוחמיו קרב הרואי מול מחבלי חמאס במוצב כיסופים, ומנע טבח בבסיס. הכוח בפיקודו נלחם קרוב ל-10 שעות במחבלים. שני נהרג לצד סמל ראם מאיר בטיטו. סרן שני, נשוי למרים ואב לרועי, תמיד חלם לשרת בגולני כי אמר ששם הוא יוכל להיות איש צבא ומחנך. על קברו בחרה המשפחה לכתוב את הפסוק "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".
האב השכול יהושע הסביר שמתחילת המלחמה הוא הרגיש שלצד הכאב - המערכה תצמיח משהו גדול לעם ישראל. "אנחנו שמחים על חזרת החטופים, במיוחד שאחד מהם - איתן מור - למד עם אורי בבית הספר והיה שכן שלנו בקריית ארבע. כמו שאמרנו לנשיא טראמפ בביקורו בכנסת, אנחנו לא מוכנים לוותר, המשימה תושלם רק לאחר שחמאס יוכרע".
לצד התחקירים הצבאיים של צה"ל, המשפחות עדיין ממתינות לתשובות לכל השאלות. "הבן שלי קרא לעזרה וזה דורש תשובות", אמר יהושע שני. "איפה היה חיל האוויר? איפה היה אגף מבצעים? זה לא מתוך נקמה, אני אומר בכנות - אני לא כועס, אבל למען הדורות הבאים צריך להיות בירור יסודי ומעמיק מה קרה ביום הזה".
