בפרטים שפורסמו הערב (שני) ישנה בעצם הודאה מעשית בכך שהמדיניות המקסימליסטית של ממשלת הימין מלא מלא היא בעצם רבין-פרס, בצירוף החידוש הגדול שהפעם הוא ייאכף. העתיד של העם היהודי לדורותיו עשוי לקבל הערב טוויסט משמעותי, וראוי לבחון את הדברים לעומק.
מחשבות מעיון ראשוני
יותם זמרי מאוד אוהב לומר על השמאלנים שעושים שוב ושוב: "מ-ע-כ-ש-י-ו". אז בדיוק כך, בשורתו הגדולה של בנימין נתניהו, בשורתה של ממשלת הימין מלא מלא, היא בעצם הסכם אוסלו, רק שמ-ע-כ-ש-י-ו, בזכות היותנו ממשלה של ימניים טורבו, השינוי הגדול הוא שאנחנו מתכננים גם לאכוף אותו.
עד עכשיו עשינו אוסלו שוב ושוב, באוסלו, בהסכמי וואי, בנסיגה מדרום לבנון, בהתנתקות - את כל אלה ביצענו כשבצד השני נמצאים חיות אדם, אנשים שתאוותם הגדולה ביותר היא לרצוח את ילדינו, וגם היינו מטומטמים מספיק כדי ללכת לישון בשקט.
החידוש הגדול שמביא הערב בנימין נתניהו לעולם, הוא שבעצם בעקבות הטבח הגדול שספגנו, והמלחמה שבאה אחריו, מעכשיו יהיה לנו צבא שלא הולך לישון כשהאויב מתחמש, ויהיו לנו מדינאים שלא רק מנסים לקנות שקט. אשרי המאמין.
הרי המנטליות הערבית, הרי תאוות הרצח וקלות ההצטרפות של "בלתי מעורבים" לטבח בחפים מכל פשע, התכונות הזדוניות האלה לא פשוט יצאו מעצמן ממערכת ההפעלה של רוב מוחץ של העזתים.
אז אחרי הטבח, אחרי מלחמה מוצדקת מאין כמותה שנוהלה לעיתים ביצירתיות ובחריצות אין קץ, ולעיתים ברשלנות מרתיחה, אחרי כל אלה הבשורה מבית מדרשו של נתניהו היא פיתוח כלכלי ופיזי של רצועת עזה, שלטון עצמי פלסטיני, ואופק של מדינה ריבונית.
כל מה שערביי עזה היו צריכים לעשות בדרך לשם זה לשחוט את אזרחינו במיטות, ואז לנהל מלחמה עיקשת של שנתיים. אני לא מפחית מההישגים הסופר חשובים שהשגנו. לא מאיראן, לא מחיזבאללה, וגם לא ממה שעשינו ברצועה, ועדיין, ממרחק הזמן, טבח שבעה באוקטובר עוד עשוי להיתפס כאקט שפתח את מלחמת העצמאות של מדינת פלסטין.
ועוד הערה על הפרט הכי חשוב שחסר לי בתוכנית: אין בה (לפחות בחלקים שראיתי) כל אזכור לשורשי הרצח: למנטליות, לדת, לחינוך, לתרבות, של העזתים, ושל יותר מדי קבוצות אוכלוסייה מוסלמיות נוספות באזור.
עוד הערה על הפרט הכי חשוב שחסר לי בתוכנית: אין בה (לפחות בחלקים שראיתי) כל אזכור לשורשי הרצח: למנטליות, לדת, לחינוך, לתרבות, של העזתים, ושל יותר מדי קבוצות אוכלוסיה מוסלמיות נוספות באזור
ובגלל זה אני מאוד מאוד סקפטי שמשהו ישתנה, שניסיון הטבח הבא לא יגיע מהר ממה שאנחנו מדמיינים.
עמיחי אתאליאני סקפטי לא בגלל היעדר הרצון הטוב שלנו, לא בגלל האמריקאים או טוני בלייר, ואפילו לא בגלל האמירתים - כל אלה רוצים בטוב. אני סקפטי כי במלחמה הזאת נפל לי אסימון של מאה קילו על הראש, שגרם לי להבין מי הם העזתים.
התוכנית הזאת שוב נופלת למלכודת הקבועה של פיתוח כלכלי תמורת שקט. אבל עד כה הוכח שוב ושוב שהערבים תמיד זורקים לפח כל פיתוח כלכלי אם רק יקבלו אופציה להניח את היד על עוד גרון של יהודי.
