בוקר אחד, בשלהי חודש טבת תשי"א (1951), ראש הממשלה דוד בן-גוריון שלח מירושלים מכתב קצר לרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות הביטחון שחררתי בחורי הישיבה מחובת השירות הסדיר". זהו. בלי דיונים מייגעים, בלי כותרות בעיתון, בלי דרמות, בלי שיסוי ופילוג בעם. הוא, ראש הממשלה הראשון, פשוט מחליט שהמדינה הצעירה זקוקה לא רק לחיילים עם רובה, אלא גם לבחורים עם גמרא.
כשרחובות ירושלים גדושים במאות אלפים חרדים מכל רחבי הארץ, כדאי להיזכר בעובדה הפשוטה: הפטור לתלמידי הישיבות, לא נולד בממשלת נתניהו, הוא נחתם על ידי מי שבנה את צה"ל, ואושר בהמשך על ידי ראשי הממשלות ושרי הביטחון לדורותיהם. משה דיין לא שינה את המודל, גם אחרי ששת הימים. שמעון פרס אפילו הרחיב את ההסדר. מייסדי המדינה הבינו משהו שהיום יש מי שמנסה להשכיח: צבא חזק צריך בסיס רוחני חזק יותר.
כל אדם הגון שמתבטא בנושא גיוס חרדים, מוכרח לעשות את העובדה הפשוטה: להכיר את תפיסת העולם שבמרכזה – לימוד תורה הכרחי לקיומו של עם ישראל. לא, זה לא מחליף את הטנק ומטוסי הקרב, אבל זה יוצר השלמה למערכה כולה, השלמה המסייעת ומחזקת את חיילי צה"ל הגיבורים, ולא במובן המטפורי. אם תלמיד ישיבה סוגר את הגמרא, הוא יוצר חור בהגנה, בדיוק כמו 'עריק' שנמלט מתפקידו הצבאי. אפשר ללעוג, לתקוף ולבזות – אבל זו אמונתם הטהורה של מאות האלפים שייצאו להפגנה.
כל אדם הגון שמתבטא בנושא גיוס חרדים, מוכרח לעשות את העובדה הפשוטה: להכיר את תפיסת העולם שבמרכזה – לימוד תורה הכרחי לקיומו של עם ישראל. לא, זה לא מחליף את הטנק ומטוסי הקרב, אבל זה יוצר השלמה למערכה כולה
מי שחושב שבאמצעות מעצרים, סנקציות ואיומים, החרדים ישנו סנטימטר מאורח חייהם וימלאו את לשכות הגיוס, טועה ומטעה: דווקא מהלכים שנוצרו בהידברות ובהכלה, הוכיחו שהם היעילים מכל. החרדים ברובם חיים בדלות נוראה, בסגפנות. כל ילד חרדי, מגיל אפס, גדל על הערך הגדול של לימוד התורה. האמונה הזו לא תשתנה, וגם יאיר לפיד ואיווט ליברמן יודעים את זה. האמונה הזו, אגב, לא נולדה בקום המדינה, וכדאי שנזכיר את דברי הגמרא במסכת סנהדרין: "אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה". כלומר, הניצחון במלחמה על ידי שר הצבא יואב בן צרויה, נפעל על ידי דוד. זה לא סתם פתגם עתיק, זה עיקרון שמשמר את האמונה והמסורת הזו מדור לדור.
הם לא מתחמקים משירות צבאי
יש כיום אלפי חרדים שמשרתים בצה"ל, בתפקידים רבים ומגוונים, אבל אלה ש"תורתם אומנותם" (ואיני מדבר על מי שאינו כזה), שכל עולמם הוא לימוד תורה, חייבים להישאר בספסלי הישיבות. לא, הם לא מתחמקים משירות צבאי; הם עובדים במשרה מלאה בהגנה עליונה, לצד החיילים שמוסרים את נפשם בהגנה על גבולות המדינה. תדמיינו אדם שיעביר ביקורת על גורם בכיר בצה"ל שיושב הרחק מהחזית ומתכנן מהלך צבאי, במקום להילחם בגבולות. הביקורת תתקל בבוז. ועכשיו תנסו להבין את האמונה החרדית: להצלחת הצבא, מוכרחים את חיל התורה, שעורך את התוכניות הרוחניות להצלחה המערכת הגשמית.
והאירוניה? כל הנאבקים בתלמידי הישיבות, עושים זאת מציניות פוליטית. הם יודעים היטב מה בן-גוריון עשה, הם מכירים היטב את העמדות של שרי הביטחון לאורך ההיסטוריה, אבל הם יתקפו, בניסיון לקרוץ ל'בייס' ולקושש עוד כמה קולות. ברגע שיצטרכו את החרדים, הם יגישו להם על מגש של זהב עוד כמה שנות 'פטור'.
מנחם כהןהחרדים שמפגינים בירושלים, לא מתכנסים למחות נגד הצבא, להיפך. הם זועקים: "אל תשבשו את המערכת הרוחנית שמגינה על כולנו". הפטור הזה אינו פריבילגיה, הוא חלק מהחוזה הלאומי מאז הקמת המדינה. "ביחד ננצח", סטיקר המלחמה, מבטא את המהות המזוקקת של העם היהודי: כשנהיה מאוחדים ונדע לכבד את התרומה ההדדית האחד של השני, הניצחון שלנו כעם – יהיה מוחלט.
אפילו האויבים שלנו יודעים את כוח אחדותנו.
