בשבוע הבא ימלאו חמש שנים להכרזה על כינון היחסים עם איחוד האמירויות, פורצת הדרך להסכמי אברהם שהפכה מאז לידידתה הקרובה ביותר של ישראל במרחב הערבי. איחוד האמירויות בחרה מאז לשמר את מחויבותה להסכמי אברהם גם כשהלחצים עליה גברו בשל המלחמה בעזה. האמירתים לא חזרו בהם מהקשרים עם ישראל, ואף המשיכו לטפחם: השגריר הישראלי נותר באבו-דאבי כשמקביליו במדינות ערב חזרו או הוחזרו לישראל; שרי החוץ של המדינות נפגשים בפומבי; הסחר בין המדינות צמח; והיחסים הביטחוניים, במיוחד בתחום מכירות הנשק, התהדקו.
איחוד האמירויות ממשיכה לשתף פעולה עם ישראל ובו בזמן ממשיכה להוביל את הסיוע ההומניטרי לרצועה. איחוד האמירויות נירמלה את היחסים עם ישראל, ביססה שלום חם באופן יחסי, ובניגוד לירדן ולמצרים נתנה לגיטימציה לנוכחות ישראלית במרחב הציבורי האמירתי. במקביל, האמירתים הפכו זה מכבר לשחקן הערבי המעורב ביותר ברצועת עזה מבחינה הומניטרית, יותר אף ממצרים לה גבול עם הרצועה. האמירתים מקווים שבכך הם מחזקים את הדימוי שלהם בעיקר בדעת הקהל הערבית, שם הם מתויגים לעיתים כמשתפי פעולה עם ישראל.
תגובתם לביקורת זו היא שדווקא בשל קשריהם אלו עם ישראל הם מסוגלים להשיג הישגים עבור הפלסטינים שאלמלא הם לא יכלו להשיג. מאחורי המסר הזה טמון מניע נוסף: חיזוק האחיזה האמירתית ברצועה ביום שאחרי המלחמה, על חשבון מדינות אחרות בהן קטר. איחוד האמירויות רואה יתרון "בבלעדיות" הכמעט מוחלטת שלה בקשרים עם ישראל והיא מבקשת למנף אותה.
אך בצד כל אלה, המחיר שגובה הקשר עם ישראל הולך ועולה בעבור איחוד האמירויות. במדינה שבה הדימוי הבינלאומי מהווה נכס אסטרטגי ראשון במעלה – ההשפעות התודעתיות של המלחמה הולכות ומעמיקות. גלי הביקורת העולמית מגיעים גם אליהם: שגרירויות איחוד האמירויות בעולם הפכו יעד לביקורת, אזרחים אמירתים סובלים לעיתים מהטרדות במדינות ערב, וסקרים מראים פגיעה בתדמית האמירותית בשל קשריה הנמשכים עם ישראל. גם בקרב אזרחי האמירויות, נשמעת ביקורת בנושא הקשרים עם ישראל.
שיקום היחסים עם מדינות הסכמי אברהם ואף הרחבת ההסכמים – כדי שיכללו גם את ערב הסעודית – הוא אפשרי בתום המלחמה, אך זה תלוי במועד ובאופן סיומה. איחוד האמירויות רואה באחים המוסלמים איום, וקיוותה שישראל תחסל את חמאס במהירות וביעילות. בכך נכשלנו
עד עתה הנהגת איחוד האמירויות עדיין לא אותתה על שינוי מגמה. בפומבי וגם בשיחות סגורות טוענים האמירתים כי הם עומדים מאחורי ההחלטה לכינון יחסים עם ישראל, למרות האתגרים. מדוע האמירתים שומרים על היחסים ואף נותנים להם פומבי? יתכן כי עד עתה היתרונות של הקשר עם ישראל בעבורם עלו על החסרונות. הם גם מאמינים שביכולתם לשלוט על הנרטיב הפנימי והחיצוני, ולהכיל את הביקורת. השאלה עד מתי מצב זה יוכל להימשך? יתכן גם שלישראל נקודות זכות רבות בארמון באבו-דאבי. כך למשל, לאחר מתקפת הטילים של החות'ים על אבו דאבי ב-2022, טראומה בעבורם, ישראל מיהרה לשלוח סוללות הגנה מפני טילים כדי לסייע להגן על האמירויות.
אין אדישות
אולם, האמירתים לא יכולים להישאר אדישים למצב ברצועה והם ערכו התאמות ביחס שלהם כלפי ישראל וכלפי הפלסטינים בשנה וחצי האחרונות. ניתן לזהות לדוגמא אימוץ קו ביקורתי הרבה יותר כלפי ישראל בתקשרות האמירתית, לצד תמיכה רבה יותר בפלסטינים וספציפית – דרישה להקמת מדינה פלסטינית כתנאי למעורבות שלהם בשיקום הרצועה. האם הם ירחיקו לכת ויבטלו את ההסכמים? זה מהלך שיהיה קשה להם לבצע, גם מכיוון שהוא יפגע ביחסים שלהם עם ארה"ב ומשום שזה יתפרש כהודאה בכישלון. סביר יותר שנראה תהליך הדרגתי של ריקון היחסים מתוכן: הקפאה שקטה של פרויקטים, הפחתת תיאום, והחלקה איטית לעבר "שלום קר" בדגם המצרי-ירדני. אם נראה כרסום משמעותי בתמיכת הממשל האמריקאי בישראל, אזי איחוד האמירויות תקבל רוח גבית ועלולה להתרחק מישראל, במיוחד אם ירושלים תיישם את החלטת הקבינט מסוף השבוע.
ברמה הרחבה יותר, התמשכות המלחמה מאיימת גם על החזון האמירותי האזורי. איחוד האמירויות הפכה למוקד עולמי של סחר, תחבורה, אנרגיה וחדשנות והיא רוצה לשמר ולשפר מעמד זה. תכניות אלו דורשות יציבות אזורית. התמשכות המלחמה מאלצת את איחוד האמירויות לבחון מחדש את מסלולי האינטגרציה האזורית דוגמת IMEC ונשקלות באבו-דאבי אפשרויות לקדם חלופות ללא חיבור לישראל.
הנזק במידה מסוימת הפיך. שיקום היחסים עם מדינות הסכמי אברהם ואף הרחבת ההסכמים – כדי שיכללו גם את ערב הסעודית – הוא אפשרי בתום המלחמה, אך זה תלוי במועד ובאופן סיומה. איחוד האמירויות רואה באחים המוסלמים איום, וקיוותה שישראל תחסל את חמאס במהירות וביעילות. בכך נכשלנו. כעת החשש הוא שבסוף המלחמה חמאס, גם אם מוכה וחבול, יעמוד על רגליו. הישג זה עלול לתת רוח גבית לארגוני האסלאם הפוליטי החותרים תחת המשטרים הערבים.
יואל גוז'נסקיINSSלמרות שהיחס האמירותי לישראל הורע, העובדה שהסכמי אברהם נותרו על כנם היא בגדר נס, לא פחות, על רקע המראות שיוצאים מהרצועה והסחף בדעת הקהל הערבית. הנוסחה האמירתית – שמירת הקשרים עם ישראל לצד סיוע לפלסטינים – ניצבת בפני מבחן. הפדרציה מבקשת לאחוז במקל משני קצותיו, אבל המציאות מקשה עליה להמשיך ולתמרן כבעבר והיא עלולה להיאלץ ולבחור צד באופן ברור ובניגוד לרצונה.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ, ראש תכנית המפרץ ב-INSS ועמית שותף במכון המזרח התיכון בוושינגטון, MEI
