השר איתמר בן גביר הוא איש של מילים. הוא סלל את דרכו לכנסת ולמשרד הביטחון הלאומי מבלי שוויתר על אף אולפן או זירת פיגוע שבהם יכל להתייצב בדרך. גם מה שעלולות היו להצטייר כפליטות פה, שירתו אותו בדרך לשם. העיקר להיות בתודעה. בדרך כלל, הקשר בין המילים למעשים היה זניח. אבל, ואת זה הוא יודע גם כן, זה לא אומר שאין להן השפעה על המציאות. מאז שהוא נכנס למשרד הביטחון הלאומי, הן כבר תופסות השפעה גם על החיים של כל אחד ואחד מאיתנו.
בהרבה מהפעמים, הוא הראשון לנצל את הכוח הזה. כך למשל, הוא היה משרי הממשלה הראשונים שיצאו בקריאות חריפות לפטר את ראש החטיבה היהודית בשב״כ. אבל בעוד ברוב הנושאים הוא נחרץ, בנושא אחד - מעמד הקהילה הגאה - הוא דווקא בוחר בטקטיקה אחרת מאז נכנס לפוליטיקה. שתיקה. במסגרת אותה שתיקה, עד היום לא נשמעה שום מילת ביקורת שלו על אמירות של בכיר אחר, שדווקא הוא עצמו מינה - המפכ״ל דני לוי, שטען בהקלטות שפורסמו בערוץ 12 ״שהוא לא מסוגל לראות שני בחורים שהולכים יד ביד ברחוב, זה מגעיל״ (ולאחר הסערה טען שהוא לא זוכר שאמר את הדברים). לוי עצמו, ניסה גם הוא להציג תדמית חדשה ואף הזמין את נציגי האגודה למען הלהט״ב לפגישת פיוס.
הבעיה היא שבחודשים האחרונים, כאילו חזרנו למאה שעברה, מוצאים את עצמם חברים בקהילה הגאה תחת מתקפות של ממש. הכנופייה שעל פי העדויות נהגה לתקוף בשיטתיות גברים אותם פיתתה דרך אפליקציית גריינדר
קשה להאמין שמי שנלחם בקיום מצעדי גאווה שינה בהרבה את עמדותיו. בדמותו הממלכתית, בן גביר אולי מרבה להשתמש בביטוי ״אחים ואחיות שלי״ לחברי הקהילה כשהוא נשאל על כך, תוך שהוא מציג בצורה סדרתית מצג שווא של סולידריות שאין מאחוריה דבר. בתקציב למשל, לא הפריעו לו הקיצוצים שיקשו על סיוע לחברי הקהילה שנמצאים במצוקה. גם שאלת הזכויות לא מטרידה אותו. לכאורה, היא גם לא רלוונטית לחיי היום יום מבחינתו.
הבעיה היא שבחודשים האחרונים, כאילו חזרנו למאה שעברה, מוצאים את עצמם חברים בקהילה הגאה תחת מתקפות של ממש. הכנופייה שעל פי העדויות נהגה לתקוף בשיטתיות גברים אותם פיתתה דרך אפליקציית גריינדר, השחתת דגל הגאווה בתל אביב ותקיפה של גבר אחר שפותה גם הוא באפליקציית היכרויות - כל אלה מעלים את החשש שמדובר בגל שנאה, גם אם לא מאורגן, ובעיקר מערערים את תחושת הביטחון של חברי הקהילה. ההחלטה של המשטרה בהתחלה לסגור את תיק בנושא, גם היא לא תרמה בכך.
שי פרידמןללא קרדיטבינתיים, חישבה אומנם המשטרה מסלול מחדש ונעצרו בפרשה בצפון שלושה חשודים, אך מדובר רק בצעד קטן לנוכח העובדה שעל פי העדויות היו הרבה יותר מעורבים. כעת, כשנדרשים בהקדם גם מעשים וכשהסוגיה הגיעה ישירות לפתח אחריותו של בן גביר, הגיע הזמן לחזור גם לאותם משחקי מילים ולהצהרות שפוזרו עד היום. אם בן גביר רוצה להוכיח שהוא אחראי לביטחון הלאומי של כולם, ראוי שיימצא את הזמן גם לגנות את אותן תקיפות ויבהיר שאין להן מקום. אם גם המפכ״ל רוצה להראות שהוא המפכ״ל של כולם, הוא צריך להצטרף לאותה אמירה בדיוק כפי שהוא עושה בפשעי שנאה אחרים ולהבטיח שהמשטרה תנקוט נגדן יד קשה. בן גביר, לוי - עכשיו המבחן האמיתי.
