החופש הגדול הגיע. ברחבי הארץ ילדים פורקים ילקוטים, מתכננים בילויים עם חברים, קייטנות, סבתות, ימים בבריכה. זה הזמן הכי כיף לרוב הילדים, הם מסתובבים עם חברים, ורק בוחרים מה יעשו כל יום מחדש. אבל אצלנו, במשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים, החופש לא תמיד מרגיש חופשי. לפעמים הוא אפילו קשה יותר מהשגרה.
אני אבא לנערה מקסימה עם צרכים מיוחדים. רגישה, חכמה, מלאת אור, וגם נערה שלאורך שנים הייתה זקוקה לעזרה כדי להשתלב. במהלך שנת הלימודים כולם במסגרת: בית ספר מותאם, צוות טיפולי, לוח זמנים קבוע. אבל ברגע ששנת הלימודים מסתיימת – גם המסגרת מתפוגגת. החברים פשוט נעלמים, אינם.
כולנו חווינו פחד וחרדה ברמה זו או אחרת. אבל כשאתה ילד עם צרכים מיוחדים, כשהעולם גם ככה מבלבל, כשהמעבר משגרה לחירום מלוּוה בבלבול, בכעס, בחוסר אונים – הפחד חזק פי כמה
הקיץ השנה מורכב יותר מכל שנה אחרת. המלחמה מול איראן הרעידה את המדינה. איום קיומי ממש, אזעקות, נפילות, חרדות, השגרה התערערה, כולנו חווינו פחד וחרדה ברמה זו או אחרת. אבל כשאתה ילד עם צרכים מיוחדים, כשהעולם גם ככה מבלבל, כשהמעבר משגרה לחירום מלוּוה בבלבול, בכעס, בחוסר אונים – הפחד חזק פי כמה.
על פניו, הלחימה מול איראן הסתיימה, וכולם "חוזרים לשגרה". אבל לאיזו שגרה אנחנו חוזרים? איך חוזרים לשגרה? פעילות בית הספר הסתיימה, לא כל ילד עם צרכים מיוחדים מוצא קייטנה מתאימה. גם כשיש – היא יקרה מאוד או רחוקה. לא תמיד יש צוות שמבין את האתגרים, ולא תמיד יש לו כלים. כך, מאות רבות של ילדים נשארים בבית, מחוץ למסגרת, מחוץ לחברה.
הלבד הזה לא נגמר שם. החברים מתפזרים, יוצאים לפעילויות, חוגים, קניונים – ולא תמיד חושבים להזמין. לפעמים כי "הוא לא ייהנה", לפעמים כי "יהיה לו קשה", ולפעמים פשוט כי שוכחים. אבל הילד או הילדה עם צרכים מיוחדים, רואים, מבינים, ומרגישים לבד. הם ממש יודעים לזהות מתי העולם ממשיך בלעדיהם. הם מבינים כשכולם מדברים על חוויות – והם לא שם. לא תמיד הם ידעו לדברר את הפגיעה את הכאב של הבדידות, אבל ניתן יהיה להבחין בעצב במבט קצר בעיניים. שום דבר לא נעשה ממקום של רוע או לפגוע, אלה פשוט מחוסר מודעות או ידיעה.
אני כותב את השורות האלה קודם כול כדי להזכיר: לילדים שלנו מגיע. גם בקיץ. מגיע להם להיות חלק. להיות מוזמנים. להרגיש שייכים. וגם מבקש אולי להציע מקום לשינוי.
• למדינה: להבטיח שבכל רשות מקומית תפעל קייטנה נגישָה באמת – עם סיוע אישי, צוות מיומן, וליווי מקצועי לילדים עם צרכים מיוחדים. לא עוד פתרונות נקודתיים או קייטנות בשעות מצומצמות, אלא מענה מערכתי אמיתי.
• לרשויות המקומיות: לקדם שילוב בקייטנות רגילות עם מדריכים שמוכשרים לכך, מתוך מטרה לחזק חיבורים חברתיים גם בקיץ. אפשר לקדם תוכניות של שילוב חברתי בקיץ – יוזמות שבהן ילדים עם צרכים מיוחדים נפגשים עם בני גילם בקייטנות מעורבות, מלוות על-ידי מדריכים שהוכשרו לכך. גם עמותות, קהילות ובתי ספר יכולים להירתם. שיח על הכלה, יוזמות של חברות בקיץ, מפגשי משפחות.
• ולכם, ההורים: אל תחששו לשאול, להזמין, לפתוח את הדלת. תזכרו שלילדים עם צרכים מיוחדים פשוט אין חברים, לכן עודדו את ילדכם ליצור איתם קשר, כי פשוט יותר מכל אחד הם צריכים שיזמינו אותם, הם מרגישים הכי לבד בעולם.
אורן הלמןהילד שלכם אולי לא יודע בדיוק איך לפנות לילד עם צרכים מיוחדים – אבל הוא יכול ללמוד. וזה שיעור שילך איתו לכל החיים. והילדים שלנו לא צריכים טובות – הם צריכים הזדמנויות. הם צריכים מקום. חוויה. קיץ. אז אל תתנו להם להרגיש שוב לבד – דווקא אחרי חודשים של חרדה. דווקא בקיץ שבו כל כך הרבה משפחות מחפשות אוויר.
אורן הלמן הוא יו"ר ועד מנהל בעמותת "קשר – הבית של המשפחות המיוחדות"
