במשטרה קוראים להם "ציקציק". זה הכינוי לבני נוער וילדים מיפו שנעצרים עם אקדחים, סוחרים בנשק או סמים ויורים זה על זה בגלל סכסוך רגעי. הכבוד, הכוח והכסף הקל הם הגורמים שמושכים את הקטינים הללו להיכנס לעולם הפשע. יפו מעולם לא הייתה מקום קל, אבל פעם קטטה בין נערים הסתיימה בחילופי קללות או לכל היותר במכות. היום, נשק חם הוא חלק אינטגרלי מכללי המשחק וילד שנראה תמים הופך ברגע לפוטנציאל לאיום בירי. עולם הפשע מקנה להם סטטוס והכרה אבל גם מחייב אותם לאלימות, משום שאם לא יגיבו על מה שנתפס בעיני הסביבה שלהם כפרובוקציה, הם ייחשבו חלשים. בתקופה האחרונה אירעו לא מקרה אחד ולא שניים שבהם נערים ירו רק כי מישהו אמר להם מילה לא במקום.
את הדברים הללו מספר ראש מחלק נוער של משטרת יפו, פקד עמנואל אביב. העיסוק בהתעצמות הפשיעה בחברה הערבית בישראל מתמקד בדרך כלל בצפון הארץ, במשולש וביישובי הבדואים בנגב, אבל המציאות היומיומית ביפו אינה שונה בהרבה. היא רק לכאורה קצת יותר ממותנת בגלל האוכלוסייה המעורבת והעובדה שהיא מוקפת בערים יהודיות. גם המעורבות של בני נוער בפשיעה בעיר אינה חדשה – הסרט "עג'מי" שיצא ב-2009 עסק בדיוק בנושא הזה – אבל לפי פקד אביב, כבר אין מה להשוות. בסיור שערך השבוע עם צוות ynet בעיר הוא מסביר כמה עמוק השתרשה התופעה המדאיגה.
בלשים עוצרים קטין עם אקדח גלוק ביפו - תיעוד:
(צילום: משטרת ישראל )
"אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות בני נוער הוא המבנה החברתי של יפו", מסביר פקד אביב את הרקע. "מבנה החמולה משחק תפקיד משמעותי. לפעמים סכסוך קטן מידרדר במהירות לאלימות חמושה כי כל צד מגייס את המשפחה שלו".
איך בני הנוער נכנסים לזה?
"לרוב הם פשוט מתפתים לכסף הקל. לפני כמה חודשים תפסנו בן 14 עם אקדח מוסלק במכנסיים שלו. זו הדינמיקה – הם מתחילים עם שליחויות קטנות כאלה, להעביר אקדח למשל, ומשם הדרך לאלימות חמורה קצרה מאוד. קחי את חודש רמדאן כדוגמה. בשעות הערב, אחרי שבירת הצום, בני הנוער יוצאים לבלות ולהשתולל. וכאן כל עימות קטן יכול לפתוח סכסוך עבריינים".
פקד אביב מצביע על שורת בנייני רכבת ומספר: "פה תועד לפני כמה שבועות אירוע ירי. ישבו שני חבר'ה צעירים על הספסלים שמצד ימין ואז הגיע נער על אופניים חשמליים וירה בהם. אחד נפצע משלושה כדורים והשני קיבל כדור אחד ברגל. הילד היורה פשוט נסע משם. כשחקרנו גילינו שזה היה במסגרת סכסוך בין עבריינים.
"מה זה סכסוך? לא צריך להיות סיפור גדול מאחורי זה. לפעמים אלה אפילו כאלה שהיו חברים. אחד אמר לשני משהו שלא מצא חן בעיניו, אז הוא הלך להביא אקדח וירה בו. ככה זה מתחיל. לפעמים למישהו שרפו אופנוע, אז השני מחזיר, ואז הראשון מגיב, ומשם זה יכול להידרדר עד רצח".
הוא מצביע לכיוון אחד הרחובות הסמוכים ואומר: "יש שם מאפייה. לפני כמה זמן הגיע לכאן לקוח. הוא לא היה מרוצה מהשירות, אז הוא זרק מילה לבעלים והבעלים זרק לו משהו בחזרה. הלקוח עזב ואחרי עשר דקות הגיע בן 15 על אופניים עם קסדה שחורה. הוא החנה את האופניים, ירה בבעלים של המאפייה ואז ברח. כשעצרנו אותו הוא הוציא אקדח מהמכנסיים וזרק אותו מתחת לניידת".
כבר אין כבוד לאבא
לב שכונת עג'מי באור יום. עצם העובדה שיש ניידת בשטח ובתוכה שוטר במדים כחולים גוררת מבטים מהעוברים ושבים, אבל לאו דווקא בגלל חשש. אולי אפילו להיפך. חלקם מרוצים מכך שלכמה רגעים לפחות תהיה תחושת ביטחון.
"את רואה פה את הבית בקומה השנייה?", פקד אביב מצביע למעלה. "יש כאן שתי דירות נפרדות של שני אחים. לפני כמה שבועות התפתח ביניהם ויכוח שהגיע למכות. בהתחלה האבא שלהם שגר למטה עלה להפריד. אבל בהמשך הגיע נער, אחד הנכדים של הסבא. אנחנו כבר הכרנו אותו מפעילות שלנו בעבר. הוא עלה במדרגות בשיא הפוזה, הוציא אקדח מהמפשעה וירה 12-10 כדורים באוויר (ראו סרטון מצורף ממצלמת אבטחה, ל"א). הוא נעצר והאשמנו אותו בירי בשטח בנוי".
נער יורה באוויר במסגרת סכסוך משפחתי:
(צילום: דוברות המשטרה )
פקד אביב: "מאז שהם ילדים הם מושפעים מדמויות עברייניות שהן המודל שלהם לחיקוי. זה מה שהילד רוצה להיות, עבריין. הוא מקבל נגיד 6,000-5,000 שקל כדי להסתובב עם אקדח ולאיים על תושבים באזור. יש לו מזומן בכיס, והוא נוסע על אופנוע חדש שהביאו לו כדי שיעביר מדי פעם חבילה מפה לשם. בשבילו זה חלום. הוא קנה עכשיו ג'ינס ב-900 שקל וזה סמל סטטוס. הוא מראה לכולם שאפשר לקנות אותו בכסף".
עוד הבדל מרכזי בין הנוער העברייני של יפו היום לבין שנים קודמות נמצא ברשתות החברתיות. "זה דור הטיקטוק", נאנח פקד אביב. "הם מצלמים את עצמם מבצעים עבירות ומעלים לטיקטוק. הם כמובן לא מצלמים פנים ולא משתמשים בשמות האמיתיים שלהם, אבל אנחנו כבר מזהים אותם. מבחינתם הכי חשוב שבשכונה יודעים מי הם. מישהו מחמולה גדולה יכול לצפות בזה ולקחת אותם לעבוד אצלו".
מה זה אומר "לעבוד אצלו"?
"הם תמיד מתחילים עם שליחויות. להעביר סמים, או להסליק אקדח באיזו זולה. עכשיו הילד כבר מרגיש שייך למשהו ובהתאם הוא מרשה לעצמו יותר. הוא מדבר לאחרים בטון לא מכבד, ואם מישהו מגיב לו - הוא מביא אקדח ובתור התחלה יורה לו על הבית. זה אופייני לרוב אירועי הירי ביפו.
"העבריינים הבכירים יותר יודעים שבית משפט מקל עם ילדים אז שווה להשתמש בהם. הם גם כוח עבודה זול. והם מאוד אמיצים. בעבר הם לפחות היו מכבדים את המילה של אבא שלהם ומפחדים שהוא יכעס עליהם. היום זה כבר לא ככה".
אתה יכול לאפיין מי הקטינים האלה?
"האוכלוסייה הערבית ביפו מונה בערך 20 אלף איש. בערך 3% ממנה מעסיקה את המשטרה, ומתוך זה חצי הם קטינים. אלה בעיקר ילדים שבאים ממשפחות שבורות. חלק מהעבודה שלי במחלק נוער זה לעזור לגורמי רווחה להוציא ילדים ממשמורת בצו שופט. יש הרבה סיפורים קשים על הורים שלא מסוגלים לטפל בילדים שלהם. חלקם נרקומנים או פושטי יד או לא בריאים בנפשם. ויש גם הרבה מקרים של גירושים במגזר. כל זה גורם לכך שכבר אין יותר את הכבוד הזה של ילדים כלפי הדמות הסמכותית – אבא, סבא, סבתא.
"אני לפעמים מדבר עם אבא ואומר לו תפוס את הילד שלך, תנער אותו, הוא בן 14-13, אתה רואה שהוא הולך לכיוון לא טוב. והוא עונה לי 'הוא לא מקשיב לי, אין לי סיכוי'. בחברה הערבית, פעם היה מספיק שאבא יסתכל על הבן שלו וזה מיד היה מוריד את הראש. היום זה לא קיים. אם לילדים אין כבוד להורים, אז בטח לא יהיה להם כבוד לאחרים".
אתה מתאר מציאות עם הרבה כלי נשק זמינים. מאיפה משיגים אותם?
"זו שאלת מיליון הדולר. יש זליגה קשה לתוך יפו. לאנשים שגרים כאן יש משפחות בשטחים, במשולש, בפזורה. הם מביאים משם. וגם קרה שתפסנו נשק שהגיע ממקור שהוא לא ידוע. למשל הירי במאפייה – כשתפסנו אותו התברר שזה בכלל אקדח טורקי שלא מופיע במערכת שלנו. אקדח מוברח. הייתה לנו סברה שזה אקדח שנלקח ממחבל ב-7 באוקטובר".
בסוף זה נגמר בכסף
מגיעים לאזור שכונת יפו ד' הסמוכה לגבול עם חולון. במתחם שרובו היה פעם מכוסה פרדסים מתגוררות היום חמולות גדולות, חלקן בנות 300 איש ויותר. המבנים מוקפים גדרות בטון ואלה מרושתות במצלמות. פקד אביב מכיר את האזור היטב. "ברחוב הזה למעלה", הוא מצביע, "היה איזה אירוע של סכסוך משפחות. פגעו בסבתא ונכד שהלכו יחד. הם לא היו המטרות, אבל הסבתא נהרגה. ופה, מצד ימין, זה אתר אחד גדול של סמים. אנחנו עובדים פה הרבה. עושים פשיטות, נכנסים עם צווי חיפוש, תופסים נשק וסמים בכמויות".
איך האוכלוסייה היהודית משתלבת במה שאתה מספר?
"ביפו ד' נמצא הגרעין התורני וזו שכונה מעורבת. זה תמיד נושא רגיש. בסוף, יפו היא קודם כל עיר ערבית, והיהודים חיים לצידם. כשהתחילה המלחמה לא ראינו יותר מדי אנשים ברחובות. משני הצדדים. אנשים פשוט לא יצאו מהבתים כי לא רצו ליצור חיכוך. אנחנו מקפידים להיות רגישים לשני הצדדים. ביפו יש בתי ספר מעורבים וכשהם גדלים יחד ין עם זה בעיה. אם יש סכסוך שמתפתח בין חבורה של ילדים ערבים לילדים יהודים, אנחנו מיד שמים על זה את היד כדי לגדוע ולוודא שזה לא יגדל ויגיע לממדים שאנחנו לא רוצים".
מאזור הפרדסים אנחנו ממשיכים לשווקים והמרכולנים שליד גבול בת ים. פקד אביב מנסה לתת קונטקסט לכל מה שהראה עד כה: "כן, במקומות שנסענו בהם היו אירועי ירי וקטטות, אבל אנחנו במדינת ישראל ואין חשש להסתובב פה בכלל. כשאת כאזרחית מסתובבת פה אף אחד לא יעשה לך שום דבר.
"מי שעושה פה את הבעיות אלו בדרך כלל עבריינים או כאלה בעסקי העבריינות. מנגד יש גם את סכסוכי החמולות. בתרבות הערבית השבט בנוי מכמה חמולות. יש את המשפחה הגרעינית, אחר כך את כל בני הדודים עם הילדים שלהם, ומעבר לזה זו החמולה. בתרבות הערבית, בחמולה שומרים אחד על השני. זה שריד מתרבות של רועי צאן שחיו במדבר. כל שבט היה צריך להיות חזק כדי שלא ייקחו לו את הצאן ולא ישתלטו לו על באר המים. בעידן המודרני המבנה השבטי הזה עדיין מתקיים, אבל עם כל מיני עיוותים.
"הדברים הטובים שהיו בשבט נעלמו. פעם ראש השבט היה אומר 'לא', וכולם הקשיבו לו. היום אין את הכבוד הזה. אז הדברים הטובים הלכו, ודווקא הדברים הפחות טובים נשארו. אני אתן לך דוגמה: שני ילדים בני 13 רבו בבית הספר. דוד של אחד מהם רצה להראות שעם החמולה הזאת לא מתעסקים, אז הוא שרף מכונית של המשפחה של הילד השני. עכשיו מישהו מהחמולה השנייה חייב להחזיר, אז הוא יורה על בית. בסכסוך מתגלגל כזה כל משפחה מרגישה שהיא צריכה לעלות במדרג. היא הרי לא יכולה להגיב באותה רמה. צריך להחריף את התגובה. עכשיו, אפילו אם אבא של אחת המשפחות רוצה להפסיק את הסכסוך, הוא לא יכול. הם לא יקשיבו לו כי 'צריך לשמור על הכבוד'. ואני מזכיר לך - זה התחיל על כלום, על ריב של ילדים בני 13.
"לא מזמן היה מקרה בין שתי תלמידות בנות עשרה ואחת קיללה את השנייה. האימא של אחת מהן הגיעה לאימא של השנייה וקיללה אותה. בהמשך הגיעו הבנים של כל אחת מהאימהות והתחילו קטטה. באותו לילה צד אחד ירה על הבית של מישהו מהצד השני ובתגובה מישהו מהצד השני הצית רכב".
איך סכסוך כזה נגמר?
"בסוף זה נגמר בכסף. עושים בוררות אצל אנשים ספציפיים במגזר הערבי".
עמוק מדי בעולם הזה
כדי להתמודד עם תופעת האלימות והפשיעה בקרב בני נוער פועלת משטרת יפו בכמה מישורים. יש לה צוותים של חוקרים שעברו הכשרות מיוחדות לטיפול בנוער, בלשים שמתמחים במעקב ובפעולות סמויות ורכזי מודיעין שפועלים בתוך הקהילה. מעבר לאכיפה, יש השקעה במניעה והסברה – שוטרים מגיעים לבתי ספר, משתפים פעולה עם רשויות הרווחה ומרכזי נוער ומסייעים לצעירים בסיכון למצוא מסגרות חיוביות.
זה יעיל? הניסיון להידבר עוזר?
"הרצאות בבתי הספר זה כלי חשוב מאוד. כשאנחנו מדברים עם הנערים פנים מול פנים ומסבירים להם לאן הדרך הזו מובילה, חלקם מבינים את גודל הסכנה. אבל כן, אחרים כבר נמצאים עמוק מדי בתוך העולם הזה. היה לנו נער עם יותר מ-20 תיקים פליליים על ירי. הוא היה נעצר, משתחרר, ושוב נתפס עם אקדח. בסוף הצלחנו לקשור אותו לאירוע ירי שבו הוא ניסה לפגוע בנער אחר על רקע סכסוך שטותי. תפסנו את הנשק ויחד עם ראיות פורנזיות הצלחנו להביא להרשעה שלו. אבל מי יודע כמה כאלה מחליקים בין הידיים של מהמערכת.
"עם הילדים האלה העבודה שלנו הכי חשובה. יש בוגרים שבאים בעצמם להרצות בבתי ספר ומראים שעם טיפול נכון והכוונה אפשר לצאת מהמעגל הזה ולחיות חיים אחרים. אבל בלי תמיכה משפחתית, בלי שינוי חברתי עמוק, אנחנו נמשיך לראות בני נוער ביפו שנגררים לפשע. זה לא קרב שננצח ביום אחד, אבל אנחנו כאן, ואנחנו נילחם עליו בכל הכוח".
