עוד בטרם החלו הדיונים הקדחתניים באולפנים וברשתות על הצעתו של גנץ לראש הממשלה נתניהו, ידעתי שטוב לא יכול לצאת ממנה. גם אם על פניו הייתה לגנץ באמת מטרה טובה - להקים ממשלת החזרת חטופים, או אם באמת הייתה לו רק מטרה פוליטית - לבדל את עצמו על מנת לצבור בחזרה קולות ולשפר את מעמדו, או גם אם היו שלובות המטרות זו בזו - היה לי ברור שהמציאות תגיב בדיוק הפוך, ודבריו לא יובילו לא לזה ולא לזה. כי מול ימין קיצוני על מלא, שמתנהל בקצה, כל פעולה שלך, אם תרצה או לא תרצה, הופכת בסופו של דבר לכלי נגדך.
מה בעצם קרה? גם האופוזיציה וגם הקואליציה מצאו טענות להאשים את גנץ. למה רק עכשיו? למה הוא לא יצר שיתוף פעולה עם כולם ותיאם מול ליברמן ולפיד? מה פתאום הוא מציל את נתניהו? וכו' וכו'...
זהו מקרה ברור של אשמת המגיב. המגיב - במקרה שלנו גנץ - זה שמוחה על עוולה, זה שמנסה לסייע, זה שמנסה לקחת אחריות - בעצם, מבלי להתכוון, מזיז את האחריות ממי שצריך לקחת אותה (נתניהו), וסופג את כל הביקורת. המנגנון אומר: במקום לדבר על מי שיצר את הבעיה - מבקרים את מי שמנסה לסייע לפתרון, על זה שמגיב למציאות. נשמע לכם אולי מוכר?
באמת חיכיתם שנתניהו יגיב לגנץ? הצחקתם אותי. אלו היו יומיים של שלווה, לראות כיצד גנץ הופך למוקד הביקורת ונופל במלכודת אשמת המגיב. מלכודת שמחלישה את המגיבים, כי הם עסוקים בהצדקות במקום בבעיה האמיתית
זה המנגנון - או אם תרצו, המדיניות היחידה של ממשלת הימין מתחילת המחדל. הם מפרקים את המדינה, וכל מי שמעז להגיב לפעולות ההרסניות שלהם הוא האשם. מי שמוחה על המצב מואשם בכך שהוא זה שמסלים אותו, ולכן ראוי שנתקוף אותו – ובכך גם נעביר את התוקפנות שאמורה להיות מכוונת אלינו, אליו.
הציבור אשם
הציבור מגיב בהפגנות דמוקרטיות להחזרת החטופים? הבנתם - הוא האשם! הוא מחזק את חמאס והוא מחליש את היתכנות העסקה, למרות שהיא כבר מחכה למעלה משבוע, ומי שאחראי באמת לקיים אותה הוא נתניהו. כך גם עם היועצת המשפטית לממשלה: לוין פועל בהתנגדות ברורה להחלטות בג"ץ, ואיתו הממשלה כולה - ואז כשהיועצת מגיבה, מעמידה גבולות חוקיים ומתריעה - היא הופכת להיות האשמה, והיא מוגדרת כ"לעומתית לממשלה".
באמת חיכיתם שנתניהו יגיב לגנץ? הצחקתם אותי. אלו היו יומיים של שלווה, לראות כיצד גנץ הופך למוקד הביקורת ונופל במלכודת אשמת המגיב. מלכודת שמחלישה את המגיבים, כי הם עסוקים בהצדקות במקום בבעיה האמיתית. אנחנו באמת מצאנו את עצמנו מחפשים להצדיק הקמה של ממשלת חטופים - כי נתניהו פועל פוליטית - במקום לזעוק: נתניהו פועל פוליטית בסוגיית חיי אדם!!
אנחנו מבינים את זה, מקבלים את זה, ומנסים לסייע לו - כי אין ברירה, וכדי שנוכל לומר "אנחנו רוצים את החטופים באמת, ולכן מוכנים להכל". הממשלה יצרה בכל פרמטר בחיינו את מלכודת המגיב, שיוצרת תחושת חוסר אונים ומחזקת אותם. כל הדיון ביומיים האחרונים רק חיזק את נתניהו והקטין את גנץ כי האשמה עברה למגיב.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרנשאלת השאלה: מה בעצם אפשר לעשות? איך מתנהלים מול ממשלה קיצונית חסרת גבולות שמושכת אותנו לאבדון? אי אפשר פשוט לשבת ולא להגיב. אי אפשר לא לצאת לרחוב. אי אפשר לא לזעוק שהדמוקרטיה קורסת, ויחד איתה החוק והמוסר.
איך מנצחים את זה?
לא מגיבים ל... יוצרים מציאות ברורה משלך. מתנהלים באופן עצמאי. יוצרים אופוזיציה לוחמת – לא כנגד פעולה כזו או אחרת שלהם, אלא כפעולה עקרונית של האופוזיציה. היא צריכה לפעול מתוך אג'נדה ברורה, שיוצרת פעולות יזומות, ובכך לגרום לצד השני להגיב אליה.
ואולי גם אפשר לומר את האמת: מי שגורר אותך שוב ושוב למלכודת הזו - זה אומר דבר אחד מאוד ברור: הוא האשם.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית דוקטורנטית לממשל ומדיניות באוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו.
