בג"ץ פרסם הבוקר (ראשון) את פסק הדין בנוגע לעתירות בסוגיית ניהול חקירת פרשת הפצ"רית - וקבע כי השופט בדימוס אשר קולה לא יוכל לשמש כמפקח - אבל גם ששר המשפטים יריב לוין יוכל לבחור מועמד אחר. לפי בג"ץ, לוין לא יכול למנות לליווי החקירה אדם ככל העולה על רוחו. השופטים התוו את התנאים לזהות המפקח על החקירה: עליו להיות עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק שעוסק בפועל בתפקידו בליווי חקירות והעמדה לדין פלילי. לפי השופטים, על הגורם שימנה להיות גורם מקצוע בכיר מתחום החקירות והעמדה לדין פלילי. על לוין להימנע מלבחור עובד מדינה בעל זיקה פוליטית כלשהי.
בתקציר בית המשפט העליון צוין כי "הוגשו שתי עתירות, שעוסקות בשאלת זהות הגורם אשר ילווה ויפקח על חקירת המשטרה, בנוגע להדלפת הסרטון ולשיבוש הליכי משפט במסגרת פרשה המוכרת בציבור כ'פרשת שדה תימן'. החשודים במעשים האמורים הם בכירים בפרקליטות הצבאית, ובתוכם גם הפרקליטה הצבאית הראשית".
חוות הדעת העיקרית נכתבה על-ידי השופטת יעל וילנר, שקבעה כי בנסיבות החריגות והקיצוניות של הפרשה, החלטת שר המשפטים לוין - להטיל את תפקיד היועמ"שית לפקח על חקירה הפרשה על גורם מחוץ לייעוץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה - ניתנה בסמכות.
עם זאת, נקבע בפסק הדין כי לא ניתן להטיל את התפקיד האמור על נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט אשר קולה, לנוכח הוראות החוק המסדירות את תפקידו. לתוצאת פסק הדין הצטרפו השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, ונקבע פה אחד כאמור כי החלטת השר למנות את השופט קולה למנהל החקירה מבוטלת.
השופטת וילנר, שכתבה את חוות הדעת העיקרית, ציינה בפתח דבריה כי "מדובר בפרשה חמורה ורגישה מעין כמוה. צוין כי הסתעפויות הפרשה, הובילו לסיטואציה חריגה ביותר, שבה היועצת המשפטית לממשלה מנועה מליווי ופיקוח על חקירת הפרשה האמורה. בנסיבות אלו, התעורר הצורך במילוי תפקיד הליווי והפיקוח על החקירה המשטרתית, שנתון ליועמ"שית מכוח החוק".
השופטת וילנר ציינה כי "החלטת שר המשפטים להעביר את סמכות היועמ"שית לפקח על חקירת הפרשה לידי גורם מחוץ למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה היא החלטה דרמטית, אשר מעוררת קושי רב, בהיותה ניצבת במתח עם עיקרון עצמאות מערך התביעה הפלילית, שהוא עיקרון על בשיטתנו המשפטית; ועם הכלל הנובע מעיקרון זה, שלפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות קונקרטיות".
השופטת וילנר קבעה כי "משעה שגורמים בכירים ביותר בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה, לרבות היועמ"שית ופרקליט המדינה, היו מעורבים באירועים הנחקרים, ומשכך עשויים להידרש למסור עדות בפרשה דנן; וכן בהינתן יחסי הכפיפות בין יתר בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לבין ראשי מערכות אלו – הרי שבנסיבות החריגות והקיצוניות דנן, אין מנוס מן המסקנה כי קמה הצדקה לחרוג באורח מוגבל ומתוחם מהכלל, שלפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות, למרות הקשיים כבדי-המשקל הכרוכים בכך".
לעמדתה, "מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על כך שהחלטת השר לא מהווה התערבות ישירה בחקירה פלילית קונקרטית, אלא התערבות עקיפה בלבד, שמתמצית בבחירת זהות עובד המדינה שאליו תועברנה סמכויות הפיקוח על החקירה, תוך ניתוק הקשר בין השר לבין אותו עובד מדינה לאחר העברת הסמכויות. כמו כן, השופטת וילנר ציינה כי מסקנתה מביאה בחשבון את העובדה כי אין בהחלטת השר כדי להטיל דופי במוסד הפרקליטות כרשות התביעה של מערכת אכיפת החוק בישראל; וכי הגורם שאליו מועברת סמכות הפיקוח של היועמ"שית רשאי להסתייע לפי שיקול דעתו, בגורמים מסוימים בפרקליטות על מנת לממש את הסמכות שהועברה אליו כאמור".
השופט שטיין קבע כי חוק המינויים, שמסמיך את שר המשפטים למנות עובד מדינה לפי בחירתו במקום היועצת המשפטית לממשלה לליווי החקירה נושא העתירה, מפנה ל"עניין" ול"תפקיד" המוסדרים בחוק סדר הדין הפלילי, אשר מפקיד את ביצוע התפקיד בידי פרקליט בכיר מפרקליטות המדינה. במצב המיוחד שנוצר, שיקולים של נראות ציבורית ומראית פני-הצדק יוצרים, לדעת השופט שטיין, מניעות מוסדית שאינה מאפשרת העברת התפקיד לפרקליט/ה מפרקליטות המדינה.
השופטת כנפי-שטייניץ עמדה בחוות דעתה על המתח בין הערך של עצמאות רשויות האכיפה, ערך יסודי בהגנה על שלטון החוק והמשטר הדמוקרטי, לבין החשיבות שבניהול חקירה עצמאית ואמינה שתנוהל על-ידי גורם שאינו נגוע בחשש לניגוד עניינים, באופן שישמור על אמון הציבור בטוהר ההליך. לגישתה, כלל היסוד הוא יצירת חיץ ברור בין הדרג המיניסטריאלי לבין חקירה פרטנית מתנהלת.
המתקפה של לוין לפני ההכרעה
רגע לפני שפרסמו השופטים את פסק הדין, לוין עלה למתקפה נגד "הניסיונות הנואשים", כלשונו, "למנוע את מינויו של השופט אשר קולה".
אחרי שבית המשפט ציין בשבוע שעבר כי בשל תפקידו כנציב תלונות הציבור על השופטים - השופט קולה מנוע מללוות את החקירה, כתב הבוקר לוין: "למרות שאיש לא חולק על יושרתו ועל מקצועיותו, עולה השאלה: למה יש מי שמתנגדים לו כל כך?".
שר המשפטים טען כי "התשובה פשוטה: יש מי שחוששים מתוצאות החקירה, ויודעים שכב׳ השופט קולה לא יוותר על חשיפת האמת. אין שום תירוץ שיכול להצדיק פסילה של כב׳ השופט קולה. אין שום הסבר מדוע כב׳ השופט ריבלין יכול היה לעמוד במשך שנתיים בראש ועדת בדיקה, וזאת במקביל לכהונתו כנציב תלונות הציבור על שופטים, ואילו כב׳ השופט קולה לא יכול ללוות את החקירה הנוכחית".
לדבריו, "כל פסיקה שתמנע את המינוי של כב׳ השופט קולה, בתירוץ כזה או אחר, בפרט לאחר שמונחת הצעה לבחור אדם נוסף שילווה את החקירה לצידו, פירושה שבית המשפט איפשר את טיוח החקירה. זו תהיה ראיה חותכת לכך שההתנהלות המשונה של החקירה, כמו גם המאמץ העליון שעושה עו"ד בהרב מיארה להתערב בה, נועדו למנוע את ההגעה לחקר האמת ולהסתיר את שותפיה של הפצ״רית לשעבר".
גורמים שמעורים בפרטים אמרו כי לא זכור להם אי פעם ששר משפטים מאיים על בג"ץ שעות ספורות טרם הגשת פסיקתו. הגורמים הביעו חשש שאיומו של השר מכין את הקרקע לכפור בתוצאתו ולא לקיים אותה במקרה שהשופטים לא יאשרו את מינוי השופט קולה כמלווה חקירת הפרשה.
השופט קולה יצא סופית מהתמונה. מכיוון שכבר הודיע שיקבל כל פסיקה של בג"ץ - הוא עדכן את השר לוין מראש ש"אין על מה להילחם" על המינוי.
בג"ץ אפשר לשר המשפטים לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להגיע עד יום חמישי שעבר להסכמות בסוגיית זהות מנהל חקירת הפרקליטה הצבאית (פצ"רית) היוצאת האלופה יפעת תומר-ירושלמי - אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה לנוכח העתירות בנושא.
בהודעת השר לוין לבג"ץ בחמישי הוא התעקש למנות את נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אשר קולה, לניהול החקירה. "הצעתי ליועמ"שית כי ימונה על-ידי בית המשפט עובד מדינה שילווה את השופט קולה בניהול החקירה, אך היא סירבה", ציין השר לוין בפנייתו לבית המשפט. לוין הציע כי שופט מחוזי מכהן או בדימוס ילווה לחקירה כדי "לחזק את האיזון".
היועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה התנגדה תחילה להוצאת החקירה מגורמים הכפופים לתביעה הכללית. לגישתה, ההתערבות של לוין בכך שמינה תובע מיוחד מהווה תקדים מסוכן של מעורבות פוליטית בבחירת תובע לחקירה ספציפית - וצעד זה יכול לאפשר מעורבות דומה מצד פוליטיקאים בעתיד שיגדירו חקירות כ"מיוחדות" כדי להוציאן מידי התביעה הכללית.
פורסם לראשונה: 08:17, 16.11.25
