"ילדה של אור, חסד ואהבה - שעשתה כל כך הרבה טוב": כך מספרים שמרית ואלעד, הוריה של יהלי גור בת ה-17 שנפצעה אנושות בפיגוע הדריסה בכרכור, אך לאחר כשישה ימים נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. יהלי, שהייתה הבת הבכורה במשפחה, הותירה אחריה הורים, שלושה אחים ומעגל חברים רחב שמתאר געגוע עמוק לנערה "מדהימה, מצחיקה וחברותית".
משפחתה של יהלי בריאיון מיוחד
(צילום: אלעד גרשגורן)
4 צפייה בגלריה
יהלי נפצעה אנושות בפיגוע בכרכור, אך לאחר שישה ימים נאלצו לקבוע את מותה
(צילום: Amir Levy/Getty Images, באדיבות המשפחה)
תיעוד רגע הדריסה בצומת כרכור
שמרית, אמה של יהלי, סיפרה כי בתה הייתה "ילדה של חיבורים" שתמיד דאגה לכולם. ביום הפיגוע הייתה שמרית בדרך לשדה התעופה בבודפשט כדי לשוב לישראל. "חיכיתי למונית בדרך לשדה תעופה, הייתי כבר בדרך חזרה. צלצלו אליי מבית החולים. הבנתי שיש פצועה אנוש בת 17 בפיגוע, אבל לא קישרתי", סיפרה. "ביקשו שאגיע בדחיפות, שלחתי את אחים שלי ואת גיסי לבית החולים. הם אמרו שהיא חיה, אבל שהמצב מאוד קשה".
כשנחתה האם בישראל, יהלי נכנסה כבר לניתוח השני שלה. על מה שידוע לה מהפיגוע, סיפרה: "הוא פגע בה ברגל, ואז היא חטפה מכה מהאוטו בראש. בעצם כנראה שהמכה הייתה מהאימפקט של המהירות, ישר פגע לה בגזע המוח. טיפול נמרץ שיבא הם מחלקה של מלאכים ומלאכיות, הם טיפלו בה עד השנייה האחרונה - גם שהם ידעו שאין סיכוי".
האב אלעד שמע על הפיגוע כשהיה בעבודה בתל אביב, אבל לא ידע שבתו באותו אזור. "כשהייתי בדרך התחילו להתקשר אליי אנשים", סיפר. "דיברתי עם אחותה והיא אמרה לי להגיע להלל יפה. כשהגעתי לבית החולים הכניסו אותי לראות אותה, והיא הייתה במצב קשה. אמרו לי שצריך לייצב אותה, ואז פינו אותה במסוק לשיבא".
אחרי שישה ימים נאלצו הרופאים בבית החולים לקבוע מוות מוחי. "ניסו כל דבר, עוד בדיקה ועוד בדיקה", סיפרו ההורים. האם הוסיפה: "זה מאוד קשה, זה לא נתפס. היא עשתה כל כך הרבה טוב. זה אובדן קשה". לדבריה, יהלי ואחיה היו קרובים מאוד: "היא הייתה האור של הבית, עשתה שמח, אף פעם לא דיברה רע על אף אחד. במקום לכעוס עליהם תמיד הייתה מרימה אותם באוויר וצוחקת איתם".
זירת הפיגוע בצומת כרכור
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א )
עוד סיפרה האם כי יהלי הייתה מדריכה בתנועת "השומר הצעיר", והוסיפה כי "כשהחניכים שלה באו לנחם, ילדים בכיתה ו', הם סיפרו שתמיד אמרה להם לקרוא לה אחותי. 'אני אחותכם הגדולה' היא אמרה להם. היא ילדה של חיבורים, הייתה חברה טובה, נתנה לכל ילדה להרגיש שהיא רק החברה היחידה שלה. ילדה של חסד, היא לא ראתה את השונה".
לפני הפיגוע האכזרי הסתובבה יהלי עם חברותיה כדי לקנות דברים לגדנ"ע אליה אמורות היו לנסוע. "חברה שלה שהייתה צמודה אליה ונפצעה בפיגוע סיפרה שיהלי הייתה מאושרת", שיתפה האם. "הן עשו שטויות וצחקו, רצו ללכת לתחנת אוטובוס להמשיך להסתובב בפרדס חנה". היא הוסיפה כי יהלי הייתה "פסיכולוגית של החברות שלה. הייתה לה סבלנות לשמוע את כולם, היא אף פעם לא כעסה על אף אחד, אף פעם לא נטרה טינה. הייתה ילדה טובת לב".
ההורים הודו על הטיפול שקיבלה יהלי בשיבא ובהלל יפה, וסיפרו כי בתם הייתה מונשמת ולא מורדמת כי "עוצמת הפגיעה עשתה לחץ והדם לא הגיע למוח". לכן, ביקשו לפנות "למי שיודע על מחקרים במוח שתקועים, שלא הגיעו לפריצת דרך, שיודעים להזרים דם למוח". לדבריהם, "זה משהו שחייב לקדם אותו בארץ ובעולם כי פגיעות ראש זה פגיעות שמתרחשות בשנייה. בתחום הזה מאוד רב הנסתר על הגלוי".
בנוסף, אמרו ההורים, כי לאחר הפיגוע סברו הרופאים שיהלי תחיה "רק כמה שעות", אך היא נלחמה על חייה במשך שישה ימים, "כנראה בזכות העזרה הראשונה שהיא קיבלה מחובש שפתח לה פתח לאוויר עם סקשן בשטח". האם הוסיפה: "הייתי רוצה לבקש ממשרד החינוך, מהרשויות ומהעיריות לעשות בתיכונים קורסים של עזרה ראשונה, קורסים מקצועיים. הגשת עזרה ראשונה בשטח נתנה לנו עוד שישה ימים להיות איתה. גרמה לנו להיפרד ממנה במשך שישה ימים שהיו כמו נצח".
פריאל אבבה, אחת מחברותיה של יהלי, סיפרה כי בין השתיים היה קליק "מהרגע הראשון שהסתכלנו אחת על השנייה". לדבריה, "היא הייתה פשוט ילדה מדהימה, מצחיקה ומאוד חברותית. היא פשוט ילדה מושלמת, היא הייתה חברה טובה ותומכת. כל מה שעשיתי אני יודעת שיהלי תהיה מאחוריי".
ספיר דאמרי, חברה נוספת, סיפרה כי לה וליהלי היה "קשר של לב ולב להבין אחת את השנייה". היא הוסיפה: "התחושה קשה וזה עצוב מאוד. בהתחלה בכלל לא חשבתי שזה ייגמר, הייתי בטוחה שהיא תצא מזה. כי באמת היא בן אדם מאוד חזק".
חברה נוספת, שירה לוי, סיפרה כי היא "פשוט הכניסה לי אור לחיים. כל קושי שהיה לי, כל דבר שקרה לי ישר הייתי באה, מדברת איתה שעות ויוצאת עם חיוך ענק על הפרצוף". אורי אלמקייס תיארה את "הזכות" שהייתה לה להכיר את יהלי. "היא הבן אדם הכי שמח שהכרתי בחיים שלי. היה לה ניצוץ בעיניים, אתה מסתכל עליה ואתה מבין כמה בן אדם מאושר. היא הייתה בן אדם כל כך שמח, ילדה מיוחדת מאוד. תמיד היה לה אכפת מהסביבה", סיפרה אלמקייס.
