תושבי כפר עזה קיימו היום (ראשון) אירוע "שולחן פסח" בשכונת דור צעיר בקיבוץ, ממנה נחטפו האחים גלי וזיו ברמן, החטופים האחרונים מהקיבוץ שעדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה. שורדת השבי אמילי דמארי, שנחטפה גם היא מהשכונה, אמרה: "מה נשתנה? כבר עברו 548 ימים מאז שהשמיים נפלו - ועדיין לא כולם חזרו הביתה".
(צילום: הרצל יוסף)
היא סיפרה כי "בבוקר שבת הנורית ההיא מחבלים שטופי שנאה פרצו לי לדירה. גלי ואני הסתררנו בחדר והם פרצו את הדלת. צעקתי לו (לגלי - רג"ש) שפגעו ליד ביד ואיבדתי הכרה לכמה שניות. הם לקחו אותי ואת גלי ואמרתי להם שאני מעדיפה להישאר ולמות פה. נחטפו לעזה יחד עם זיו.
"כל שנה עם ישראל, בארץ ובתפוצות, אומר בחג הפסח 'לשנה הבאה בני חורין', כשכל המשמעות היא יציאה לחירות. השנה הגיע הזמן שלמילים תהיה משמעות אמיתית. גלי וזיוי, יחד עם יתר 57 אחים ואחיות שלנו, עדיין נמקים וסובלים בתופת שנקראת עזה. במחילות, במנהרות, בחושך. עם יקר שלי, אל תשכחו שיש לנו משפחה וחברים שנמצאים מעבר לגבול בחוסר ודאות ובתת תנאים. אסור לנו לוותר לרגע, צריך לעשות הכל למענם".
דורון שטיינברכר, שנחטפה גם היא משכונת דור צעיר ושוחררה מהשבי לצד אמילי, אמרה מול שולחן הסדר שהוקם בקיבוץ כי "זה השכונה שעד 6 באוקטובר הייתה בית עבורי, ועכשיו אני מסתכלת על חורבותיה. התעוררתי לקולות של אזעקות, יריות ומחבלים שחודרים וכובשים את כפר עזה. הודעות התחילו להגיע עם בשורות על חברים שנפצעו ונרצחו, ואף אחד לא תיאר לעצמו שבאמת חטפו אנשים. אני לא תיארתי לעצמי שאהיה בעזה באותו היום.
"אמילי ואני זכינו לחזור אחרי 471 ימים בשבי, זכיתי להתחיל את השיקום שלי, אבל אני לא באמת יכולה להשתקם כשאני מסתכלת על הגדר שמולי. גלי וזיוי, יחד עם עוד 57 חטופים וחטופות, עדיין שם. מגיעה להם חירות - גם למשפחות, לחברה הישראלית. מהיום ששוחררתי אני חלק מהמאבק להשבת החטופים, המאבק להשבת גלי וזיוי. ביום שבת נציין את חג החירות. בשנה שעברה התפללתי להיות חופשיה ולציין את החג עם משפחתי, היום אני חופשיה, אבל החופש לא יכול להיות אמיתי כל עוד יש עדיין חטופים בעזה. כל עוד גלי וזיוי עדיין בשבי", אמרה.
היא הוסיפה: "'גלי וזיוי תמיד ביחד'. זה כמו ביטוי שאי אפשר להגיד בנפרד. הם תמיד חוגגים את החיים, תמיד מוקפים בחבורה שהיא כמו משפחה ומאירים כל מקום. אני לא יודעת אם הם שומעים אותנו - אבל גלי וזיוי, אנחנו לא מוותרים. אף אחד לא עוצר ולא שוכח עד שתחזרו הביתה. זו המשימה של כולנו. לא לוותר".
שיר סיגל, בתם של אביבה וקית' סיגל שנחטפו ושוחררו בעסקאות, השתתפה גם היא באירוע של הקיבוץ. "זאת הפעם השנייה שאני מגיעה לכפר עזה מאז 7 באוקטובר. בפעם הראשונה הגעתי עם אבא שלי, זכיתי לחזור איתו למקום שבו הכל קרה. הפעם אני מגיעה מתוך ידיעה שגלי וזיוי אולי לא יראו או ישמעו, אבל אין סיכוי שנהיה כל כך קרובים והם אפילו לא ירגישו. גלי וזיוי, אם זה מגיע אליכם, ואני יודעת שזה יגיע, תדעו שההורים שלי לא מפסיקים להילחם עליכם. תדעו שאני לא חוזרת לשום שגרה. כל מה שאני עושה זה לדבר עליכם ולהשמיע את הקול שלכם שזועק אלינו מעזה", אמרה.
