ב-7 באוקטובר יצא אוהד יהלומי ז"ל מממ"ד ביתו בניר עוז בניסיון להגן על אשתו וילדיו, לאחר שנשברה הידית והם לא הצליחו להחזיק את הדלת סגורה. אוהד ניסה להיאבק במחבלים ונפצע, וצפה באשתו בת שבע ובילדיו נחטפים. מאוחר יותר, בת שבע הצליחה להימלט מהמחבלים עם שתי בנותיה, בעוד שאיתן, הבן הבכור, נחטף לרצועת עזה.
בועז ענבל, חברו של אוהד לצוות במגלן 93', היה באותן שעות לא רחוק מהם - בקיבוץ נירים. "במילואים שלי אני בבית הספר של חטיבת הקומנדו. כשהכול התחיל הגענו למתקן אדם, התחיילנו, וירדנו דרומה עם הפלוגות מסלול. עבדנו בקיבוץ שעות, ובערב פתאום כותבים בקבוצה של החבר'ה של הצוות שאוהד מנותק קשר, ובת שבע הגיעה לאחותה במרכז עם שתי ילדות ובלי כלום. באותו הרגע התחלנו לעזור לה במה שאפשר - מלארגן לה רכב ועד ללכת לראות איתה דירות ולבחור אזור לגור. דבר ראשון - לנסות לייצב את הקרקע".
בינתיים התברר שאוהד ואיתן חטופים שניהם. בסוף נובמבר, בעסקה הראשונה, חזר איתן לאימו והצטרף למאבק להשבת אביו - מאבק ארוך שתם אמש, כשהובא אוהד למנוחות בקיבוץ שכה אהב, לאחר שנרצח בשבי.
"הערבות ההדדית הייתה נר לרגליו של אוהד", סיפר דרור לוי, חבר אחר מהצוות. "גם כנער רואים את זה במה שהוא בחר לעשות בחייו - לעבוד ברשות הטבע והגנים, במדבר, במסלולים שכנראה כמעט אף אחד לא היה מגיע אליהם".
"אני זוכר שיצאתי לטייל עם חברים במדבר יהודה", נזכר בועז, "ופתאום ראינו איזה טנדר של הרשות. הגעתי אליו, ואני רואה את אוהד יושב יחף עם משקפת, מתצפת על איזה אפרוח בקן נשרים בהתרגשות. זה היה אוהד - בחור מאוד חזק, פיזית ומנטלית, חבר מאוד טוב. עברנו יחד מסלול וסדרות לא פשוטות בכלל, אבל אוהד היה תמיד עם חיוך ורוחב לב. החברות שיוצרים בצבא נשארת עמוק, וזה חוצה עשרות שנים. המשפחות מכירות, הילדים גדלים יחד - זה מי שפונים אליו כשצריכים משהו".
כעת החליטו חברי הצוות של אוהד לפעול בנתינה שכל כך אפיינה אותו, ולעשות הכול בשביל לדאוג לשקם את משפחתו. דרור סיפר כי "זה נראה כלפי חוץ שהערבות ההדדית בחברה אולי נחלשה, אבל העם מוכיח שלא כך הדבר. היה אפשר לראות את זה מ-7 באוקטובר - האנשים שקמו ונתנו יד, נתנו כתף. וכאן אנחנו נכנסים גם כצוות.
"במשפחה הזו יש חלל עצום ברוחב של אוהד, ולמדינה ייקח זמן לבוא ולתת את מה שהם יצטרכו כדי להשתקם", הוסיף. "באיזו עוד מדינה החדשות של חמש כבר לא רלוונטיות בשש? אנחנו לא יודעים מה יקרה פה מחר, ואנחנו לא רוצים שהם יהיו תלויים בסדרי עדיפויות שישתנו. אז אנחנו כאן. המטרה שלנו היא שיקום המשפחה - טיפולים פסיכולוגיים, בריאותיים, ואנחנו נעשה הכול מאחורי הקלעים. בת שבע וילדי משפחת יהלומי יגידו לנו מה הם צריכים - אנחנו נדאג שזה יקרה.
"אנחנו חונכנו על ריצה לטווח הארוך", סיכם בועז. "אנחנו עם המשפחה עכשיו עד הסוף, ממשיכים את החברות שלנו עם אוהד דרכם. ובהזדמנות הזאת, אנחנו גם מבקשים להודות לכל מי שנרתם לסייע, מכל קצות העם. תודה בשמנו ובשם המשפחה, רוחב הלב שלכם מרגש".
