מה עוד צריך לקרות כדי שראש ממשלת האסונות והמחדלים ילך כבר לביתו? לאיזו התפתחות דרמטית מצפים מאדם שהחלטותיו מסכנות את הביטחון שלנו, את הכסף שלנו שמועבר מהעובדים והמשרתים לעצלנים ולנצלנים, את החברה והערבות ההדדית שכל-כך אפיינה אותנו לפני שפיצל את מדינת ישראל (פיצול שכנראה משרת את המשך שלטונו)? מה עוד צריך לקרות כדי שנתניהו יעשה את המתבקש – ייקח אחריות ויתפטר? נראה שהאיש איבד לכאורה את הרצון להיות הגיוני - ואפילו כבר לא מושפע מהסקרים, שהיו עבורו פעם מצרך יומי. הוא מוכן כנראה לסכן את חייהם של חיילי צה"ל ולאפשר את המשך סבלם של אלו שנחטפו תחת אחריותו ולוותר על חייהם, להחריב את חיי בני משפחותיהם ולהחריף את הטראומה הלאומית של כולנו, רק כדי לשמור על כיסאו ועל ממשלת החורבן שלו. בדבריו השבוע ובהחלטתו לצפצץ על היועמ"שית ולמנות ראש שב"כ - בניגוד למותר ותוך ניגוד עניינים מחפיר - הוא רק הוסיף שמן למדורה.
הגיע הזמן לשחרר אותו מצרותיו, ואותנו מצרתו. עיניכם הרואות. שוב נופלים חיילים עבור מימוש פנטזיה שלא מצליחה כבר 20 חודשים. שוב אנחנו חוזים במראות הבלתי-אפשריים של החטופים שלנו המוחזקים בידי חיות האדם בעזה. הרוב שם אינם חפים מפשע, אך כמעט שאין בלתי-מעורבים. מי שבחר בחמאס, הוא חמאס בדיוק כמו שמי שמכשכש בזנב ונראה כמו כלב, הוא כנראה כלב, וסליחה על ההשוואה לחיית המחמד המקסימה. מובן מאליו ואסור בתכלית לפגוע בחפים מפשע וודאי לא בילדים, וצה"ל – הצבא המוסרי ביותר בעולם, עושה הכול כדי להימנע מכך. מי שגורם למותם הוא חמאס, המשתמש באזרחיו כמגינים אנושיים.
יש מי שעוזר לנתניהו. אחד כמו יאיר גולן, לוחם נועז. הדברים החמורים שאמר יותר גרועים מחלק ממעשי ממשלת נתניהו. אמירה מקוממת, צדקנית – כנראה מתוך תכנון אסטרטגי ולא כפליטת פה. גולן האשים למעשה את חיילי צה"ל ומפקדיהם במלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית והוסיף ש"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". אמירה כזו על-ידי אדם שמוביל מפלגה שהייתה פעם מכובדת גם בעיני מי שלא תמך בעמדותיה, כמוה כהטלת בנזין ממסוקים על אש שנאת ישראל בעולם. להבדיל – תן לנתניהו כל יום אמירה כזו מצד בכיר אופוזיציה, וסלו מתמלא מחדש בחלק מהאנשים שעזבו את הליכוד. האם לכך שואפים גולן ויועציו?
אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שנתניהו רוצה כנראה שהמלחמה תימשך. הפסקתה משמעה פירוק ממשלתו והליכה לבחירות. כל יום של מלחמה הוא יום של המשך שלטונו
אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שנתניהו רוצה כנראה שהמלחמה תימשך. הפסקתה משמעה פירוק ממשלתו והליכה לבחירות. כל יום של מלחמה הוא יום של המשך שלטונו, שהפך כנראה לעיקר, למשימת חייו – ויש לכך נימוקים רבים שאותם מבין כל בר-דעת שאינו שטוף הערצה עיוורת למנהיג העליון. בין סמוטריץ' ובן גביר לבין חיים של חיילים והמשך סבל לא-אנושי של חטופים ופירוק החברה, הוא בחר צד, הוא בחר בסמוטריץ' ובן גביר. ובמילים אחרות, בחר בהמשך שלטונו כמטרה מרכזית, בלתי מוצהרת. אחרת, לך תבין את מעשיו, מחדליו, החלטותיו, לך תבין איך קורה ששוב כל העולם נגדנו, כולל הידיד הגדול, הנשיא טראמפ, והוא ממשיך בשלו. סוג של דווקא גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים, ושרובנו נתפוצץ. סמוטריץ' ובן גביר עמדו בהבטחתם לבוחריהם ולכן אין לבוא בטענות כלפיהם. המוצר הוצג מראש על המדף ואם תרצה – הושט היד וגע בו. נתניהו, לעומתם, לא קיים את הבטחותיו, ופועל הפוך מרוח תנועת הליכוד.
נתניהו מפחד פחד מוות מבחירות ומהקמת ועדת חקירה ממלכתית, זו שדרש ברוב פאתוס מקודמיו להקים גם על עניינים פעוטים פי כמה מאסון 7 באוקטובר. מפחד מהיום שבו הוא לא יכהן עוד כראש הממשלה. הוא יודע שבאותו יום עלול לקום רוב העם – כולל רבים מעושי דברו כיום - ולדרוש להעמידו למשפט ההיסטוריה. הוא יודע שביום שלא יכהן, יופסק הליך המהפכה המשטרית שנועד, יש להניח, להביא בין השאר לאי-מיצוי הליך משפטו לעולם, וכך יפסיק ליהנות ממנעמי השלטון ואולי – אם נרחיק לכת – אולי אפילו יופסקו הוצאות שונות מכספנו, כאלו שאפשר כנראה לוותר עליהן.
ממי פארצילום: אילן ספירא במאמר קודם קראתי לנשיא המדינה לקדם עסקת טיעון או אף להעניק חנינה לנתניהו. אישית – אני בעד חנינה חרף חוסר הצדק שטומנת בחובה, והעיקר שילך. עבור נתניהו זו יכולה להיות עסקה חלומית. אני מעריך שהגורמים המשפטיים היו מסכימים לשלב כוחות לטובת עסקת טיעון מקילה או אפילו חנינה, אך מי שמסרב הוא כנראה נתניהו עצמו. ייתכן שבמוחו עוברים חששות שאפילו חנינה מלאה בצירוף מכתב תודה ותעודת יושר לא יפתרו חלק מרצונותיו. צרתו היא צרתנו. על צרתנו מביטים היטב גם האויבים שמסביב – וחלילה שלא נחווה בגללו 7 באוקטובר נוסף, מכיוון מפתיע אחר. כל יום של שלטון נתניהו הוא סכנה קיומית לישראל, פנימית וחיצונית. בסדר הזה.
