מי שומר על נהגי האוטובוסים? שוב היינו עדים למקרה אלימות קשה של אלימות נגד נהג אוטובוס. וזו לא פעם ראשונה - זה קורה לא אחת ולא שתיים. השבוע האירוע קרה בירושלים - בירתנו הנצחית. ועכשיו קצת נתונים יבשים על האלימות בכבישים:

שני נהגים מותקפים מדי יום, 30 אחוז עלייה במקרי תקיפה פיזית, 41 אחוז מנהגי אוטובוס חוו תקיפה פיזית בשנה האחרונה.
1 צפייה בגלריה
 נהג האוטובוס שנפצע מנער שהשליך בקבוק זכוכית באוטובוס בלוד
 נהג האוטובוס שנפצע מנער שהשליך בקבוק זכוכית באוטובוס בלוד
נהג אוטובוס שהותקף
ועכשיו למכות היבשות: זוכרים שפעם היינו מדברים על האלימות בכבישים והיינו מדמיינים שני נהגים שהולכים מכות על חניה? אחחח הימים הטובים של ישראל הראשונה והטובה, אבל היום? נדמה שהאלימות בכבישים מופנית כלפי נהגי אוטובוס שמותקפים מסתבר באופן דו יומי.
קרה פה משהו עמוק יותר מהתלהמות רגעית. התרבות הפוליטית, הדיגיטלית והחברתית יצרו סיר לחץ בלי מכסה. כולן צורחות בו, כולם מקללים, והגבולות – מה מותר ומה אסור – היטשטשו עד שהפכו לבדיחה עצובה
אולי זה יישמע שחוק. אולי זה כבר מאוס לכתוב שוב על האלימות כאן. אבל אני כותבת את זה בעיקר כי אני בהלם. כי משהו בי עוד לא התרגל. אני מסתכלת סביבי – על הפידים, על הכותרות, על הסרטונים – ורואה כמות בלתי נתפסת של שנאה ואלימות. אגב זה כמובן חוצה מגזרים, קבוצות, ועדות, וזה בלי להיכנס ל-168 נרצחים מתחילת שנה במגזר הערבי.
האלימות שזלגה אל תוך היומיום שלנו היא כמו מים עכורים שמחלחלים לכל סדק. פעם עוד היה נדמה שזו בעיה שולית ואיזוטרית. מכות עם כיסאות כתר על שפת הבריכה הפכו היום לבוטנים עבורנו.

התרגלנו

קשה לי עם זה שאנחנו פשוט התרגלנו. אני מרגישה שקרה פה משהו עמוק יותר מהתלהמות רגעית. התרבות הפוליטית, הדיגיטלית והחברתית יצרו סיר לחץ בלי מכסה. כולן צורחות בו, כולם מקללים, והגבולות – מה מותר ומה אסור – היטשטשו עד שהפכו לבדיחה עצובה.
בשירת למך בספר בראשית, למך מתפאר כיצד הרג כל אדם וילד שפגעו בו ולו פגיעה קטנה, והוא מוסיף ומצהיר כיצד כל מי שינסה לנקום בו ייפגע. ניתן לקרוא את שירת למך כשירת התפארות או כשירת חרטה על מעשיו. כך או כך מציגה שירה זו את ההתדרדרות המוסרית שחלה בעולם. קין רצח אדם אחד והתבייש, למך כבר רוצח המונים ומתפאר בכך.
רות אלבזרות אלבזצילום: סתיו ברקאי
ובכל הזמן הזה – אנחנו צופים מהצד. אולי כותבים איזה סטטוס מזועזע, אולי משתפים סרטון, ואחר כך ממשיכים הלאה. אם לא נעצור ונשאל את עצמנו איך הגענו למצב הזה, מתי איבדנו את היכולת להתרגש, לכאוב, לשים גבול – לא יישאר ל נו שום דבר להיאחז בו.
האלימות כאן לא התחילה אתמול ולא תיעלם מחר. היא שלנו, בלב שלנו. והיא דורשת מאיתנו הרבה יותר מהלם. היא דורשת לקום ולעשות משהו.
פורסם לראשונה: 14:13, 16.07.25