למלון הרודס בתל אביב פונו משפחות שבתיהן נהרסו במתקפות הטילים מאיראן. הן מספרות על רגעי האימה, השהות המתוחה במקלט ובממ"ד וחוסר הוודאות מאז שאיבדו את מקום מגוריהן.
"זה היה ביום שישי בתשע בערב", מספרת שרית בן ישי מרמת גן. "אני והבן שלי נכנסנו לממ"ד. היו שלושה פיצוצים. השלישי זה מפץ שאי-אפשר להבין. זה רעש באוזניים, פיצוץ מטורף". שרית התקשרה למוקד 100 של המשטרה ודיווחה על ההרס בביתה. "אמרו לי: 'אין לנו שם אירוע, את בטוחה?'. אמרתי: 'אני בטוחה, עכשיו יש לך אירוע'".
"זה נס שנשארנו בחיים”: תושבי המרכז שפונו למלונות מדברים
(צילום: גיל יוחנן)
"תוך שלוש דקות הגיעו כמויות של כוחות ביטחון, ואני מתחילה לשמוע דברים נופלים בבית. הבית עף. הקירות התנפצו, הדלת התעופפה מהמקום. ישר עלו כוחות של מג"ב. אני מודה שהייתי בהתקף חרדה מאוד קשה. היה כאוס מטורף, הייתה דליפה של גז. היינו שעתיים ורבע בממ"ד, באיזשהו שלב כבר אין לך אוויר".
"הגיע פסיכולוג ילדים כי הילד לא רצה להתפנות מהממ"ד. ליטפתי לילד את הראש ואמרתי לו שסמי הכבאי בדרך, הכול כדי להרגיע אותו. מכבי אש ביקשו לפתוח את החלון של הממ"ד, ואז אתה מבין שקרה אסון. היינו בממ"ד, והוא לא זז. בהזדמנות הזו אני רוצה להגיד שהוא ממש מציל חיים, כי כשפתחנו את הדלת ואתה מבין מה קרה לבית – אין בית. בבקשה תיכנסו לממ"ד, לא לזלזל בזה. זה נס".
על הפינוי אמרה שרית: "קיבלו אותנו בהמון אהבה. יש את עם ישראל שמנסה לעזור. הביאו לנו משחקים ובגדים. אמרו לנו שתוך 30 עד 45 יום נוכל לחזור לדירה. זה המון זמן. אין לי מושג איפה נהיה עד אז, אנחנו מתעדכנים דרך העירייה. יש לנו את הצבא הכי טוב – תחזירו לנו את הביטחון. אנחנו ממש זקוקים לזה".
בן בוגנים, שפונה גם הוא למלון הרודס עם אשתו ובתו, מתאר לילה של גבורה וכאוס כשהבניין שבו התגורר קרס: "כששמענו אזעקה הלכנו למקלט. זה היה ברבע לשלוש. יצאנו מהמקלט, ואני חושב שפעלתי בגבורה וכל הדיירים ניצלו. אמרתי להם לברוח. ראיתי שלושה הרוגים מול העיניים שלי בשקיות. ההרס מטורף, ואתה קולט את השריפה באה לכיוון שלך".
"כל הבניין קרס. אם אתה לא יוצא משם בדקות האלה, אתה על סף מוות. זה הכי פשוט, פשוט ברחתי בריצה. אני ברחתי רגלית להורים שלי על שפת הים, עם האישה והילדה, בלי כלום. יצאתי רק עם פלאפון, ועד עכשיו אני בלי משקפיים, בלי תעודת זהות. אנחנו שוכרים – אין לנו לאן ללכת. ההורים שלי בעצמם מארחים משפחה עם שישה ילדים. ואין לנו מה לעשות. במלון יש אוזן קשבת ואנשים טובים, אנשים שהעולם שלהם התהפך".
קובי הצואל, מנכ"ל אזור מרכז ברשת מלונות פתאל, אומר: "מלון הרודס תל אביב אירח קהילה שלמה מה-7 באוקטובר. המטרה שלנו, ואנחנו מתורגלים, היא ליצור להם בית. הגיעו אנשים בלי תעודות מזהות, ואנחנו מקווים שהם ירגישו שהם בבית כשהם פה".
"בסוף נפל לי האסימון – אין לי בית"
דולב סדן מתל אביב סיפר על הרגע שבו הבין שביתו נהרס: "זה קרה ב-4:20 לפנות בוקר. חבר מארה"ב ישן אצלי, קראתי לו מהסלון ונכנסנו לממ"ד. הטיל נפל בדיוק כשסגרתי את הדלת. שמעתי צרחות של אנשים בחדר המדרגות. הלכתי להביא אותם, הכנסתי אותם לממ"ד שלי ורצתי מהר להרטיב מגבות, כי היה עשן ואי-אפשר היה לנשום".
כעת, הוא עדיין מתקשה להתאושש מההלם. "אני כל היום בוכה. בהתחלה הייתי הכי חזק, אבל אחר-כך נפל לי האסימון – אין לי בית. גרתי בדירה הזו שבע שנים. אני שמח שהצלחתי לעזור ולהציל אנשים ולהרגיע את כל מי שיכולתי".
עידו שניידר וחנה בן מתגוררים קומה מעל קומה בשכונת נווה שאנן בחיפה. בתחילת השבוע, כמו כל דיירי הבניין, הם פונו מדירותיהם בעקבות פגיעת הטיל האיראני.
שניידר מתגורר בקומה השלישית והאחרונה. כשנשמעה האזעקה, הוא מיהר לרדת למקלט בקומת הקרקע. "אחרי כמה יירוטים הגיע בום מאוד חריג", שִׁחזר. "זה היה כל כך חזק שממש התרוממנו באוויר בתוך המקלט. כשיצאנו, ראינו שהכול בוער בחניה וברחוב. כל המכוניות בערו. המכונית שלי נשרפה כליל. ממש התאדתה. כל הציוד שלי בדירה הלך. באותו לילה פינו אותנו מהמקום. אני הלכתי לישון בבית של אבא שלי".
בן מתגוררת בקומה השנייה עם בנה ליעד. גם היא מספרת כי בעת שמיעת האזעקה יצאה מהבית בדרכה למקלט. "הספקתי לרדת שתיים-שלוש מדרגות, אבל תוך כמה שניות שמעתי בום ממש רציני. ידעתי ישר שזה משהו מאוד קרוב. הטיל נפל על הרכב שלי. המנוע עף למעלה והרכב נעלם ממש. עידו השכן הגיע לעזור ולפנות אותי. הוא הוריד אותי למטה. הייתה אש חזקה, את הכול ראיתי בשידור חי. אני מרגישה שאלוהים ממש שמר עליי".
עדי זיבלי מרמת גן, שגם ביתה נהרס, ניצלה בהחלטה של רגע מפגיעת הטיל האיראני שהחריב לחלוטין את הדירה שבה היא מתגוררת לבדה. "שעה לפני שזה קרה התלבטתי אם להישאר בבית או לא. בסוף הייתי עם אמא שלי במסעדה בגבעתיים. שמענו אזעקה ורצנו למקלט בבניין קרוב". בזמן שניסתה להבין מה קורה, קיבלה זיבלי הודעה מחברה ששאלה אם הכול בסדר. "לא הבנתי למה היא שואלת. היא אמרה שנהרס בית ברמת גן", שִׁחזרה. "אחר-כך אחותי ראתה בחדשות שזה הבית שלי, הרוס לגמרי".
אף שהיא לא נפגעה ויש לה קורת גג, עדי מרגישה שהקושי האמיתי עוד לפניה. "אני מאוד אסופה כרגע, אבל אני מתארת לעצמי שהכול יתפרץ מתישהו", שיתפה. "אני לא מצליחה להתמודד לבד עם המחשבות. כשאני יורדת למקלט באזעקה לפעמים תוקפת אותי חרדה. לא פשוט לי בכלל. זו סיטואציה מאוד לא נעימה".
