"פרצו בחושך וזרקו שני רימוני הלם": כ-500 מבלים ושורדי נובה חגגו בשבת האחרונה במסיבת טראנס ליד היישוב כליל בגליל המערבי, אלא שכוחות מג"ב שפעלו במתחם סמוך פרצו לשטח המסיבה וצעקו לחוגגים להתפנות - כשהם חמושים וחלקם רעולי פנים. מבלים לקו בחרדה, ולפחות אחת נפצעה ברגלה מרסיס של רימון הלם.
הכוחות הגיעו עם צו במטרה לחפש אמל"ח באזור, הבחינו בכמות הרכבים ופרצו למתחם הסגור בו נערכה המסיבה. "פתאום שמעתי ירי ופיצוצים של רימונים, ראיתי מעל 20 שוטרים קופצים מעל הגדר וצועקים. הם זרקו רימוני הלם לכיוון אנשים. הייתי בטוח שהם מחבלי נוחבה, הרגשתי שהכל קורה שוב ונכנסתי להתקף חרדה", סיפר שלומי חדד שניצל מהנובה ב-7 באוקטובר.
"בבום חזרתי שנתיים אחורה. הייתי שוב בנובה", אמר. "הבריחה, הריחות, הצעקות. כל המראות חזרו בשניות - גם הגופות. קפאתי לכמה שניות ואז תפסתי את הדברים שלי וברחתי. הרבה אנשים התמוטטו. ראיתי אנשים שהתקשרו למשפחות שלהם כדי להיפרד. ראיתי בחורה שלא הצליחה לעמוד על הרגליים. אני מכיר מישהו שהתאשפז עם חרדה. מאז אני לא מצליח להירדם".
המשטרה טענה תחילה כי הכוחות הגיעו עם צו חתום על ידי שופט כדי לבצע חיפוש במתחם צימרים סמוך ונכנסו למתחם המסיבה ללא ירי ומתוך חשש כי בשטח מוסתר אמל"ח - למרות העדויות הסותרות שהדגישו את הרעש וההמולה. במשטרה אמרו בנוסף כי השוטרים לא ידעו על קיום המסיבה, אותה כינו "לא חוקית" בטענה כי במקום חגגו יותר מ-1,000 בני אדם, אך גם טענה זו סותרת את העדויות מהמסיבה: 469 כרטיסים נמכרו, כאשר לפי החוק אירוע של פחות מ-500 משתתפים לא דורש רישיון כדי להתקיים.
בתגובה ביקשה המשטרה לתקן את תגובתה, ומסרה כי "השימוש בשני רימוני הלם בוצע בכניסה למתחם הצימרים בלבד, לצורך כניסה למקום שנמצא במרחק מהמסיבה, בה לא בוצע שימוש באמצעים או בירי מכל סוג שהוא".
"ראיתי 30 אנשים חמושים קופצים על הגדרות, חלקם היו עם פנים מכוסות. חשבתי שאלה נוחבות והתחלתי לרוץ"
מנגד, יסמין דהן, שחגגה גם היא במתחם, סיפרה ל-ynet כי "הלכתי לשבת רגע בזולה ופתאום שמעתי מה שנשמע כמו יריה. ראיתי 30 אנשים חמושים קופצים על הגדרות, חלקם היו עם פנים מכוסות. אז ראיתי רימון הלם שנזרק לכיוון בחורה". היא תיארה כיצד ראתה מבלים אחרים בורחים מהאירוע. "הם התחבאו בשדות. אני איבדתי את זה לגמרי. לא הצלחתי לנשום. חשבתי שאלה נוחבות והתחלתי לרוץ עד שחברה שהגיעה איתי מצאה אותי".
מבלה נוספת, אושרה עטיה, סיפרה: "ישבתי בצד ושמעתי קול נפץ - ואז עוד אחד. ראיתי משהו שהתפוצץ ממש ליד אנשים. ראיתי מג"בניקים רצים. אנשים התחילו להתחרפן, לצרוח, לבכות. גם אני רצתי והתחבאתי בשדות. זה היה הזוי לגמרי".
שורדת הנובה נסטיה וסדאזה הגיעה למסיבה עם בן זוגה, שמתמודד עם הלם קרב, ותיארה בפוסט בפייסבוק את התחושות: "אף אחד לא מוכן לרגע שבו מסיבה הופכת לשדה קרב. הגוף עדיין רועד, הראש מנסה להבין מה קרה. ישבתי כמה דקות ופתאום ראיתי אדם על מדים רץ. שניות אחר כך - פיצוץ עז. בלי לחשוב ירדתי לרצפה והנחתי ידיים על הראש. ראיתי את רונן (בן זוגה - ד"פ) דרוך ומבוהל. הוא הגן עליי בגופו. המוח שלי חזר אחורה, למקום אחר, לזמן אחר. הגוף עבר למצב הישרדות. היום אני אחרי טיפול עם הצוות הרפואי שמלווה אותי בתהליך הריפוי, כרגע לאט לאט אני מתאוששת", כתבה.
בהמשך פנתה בפוסט למשטרה: "איך אפשר לזרוק רימוני הלם במקום שבו חוגגים מאות אנשים, חלקם הלומי קרב, שורדי נובה, מתמודדי נפש, ואנשים שחיים עם טראומה פעילה? כולנו באנו לרקוד. לנשום. להרגיש חופש".
עו"ד אורן קומה פסטרנקעו"ד אורן קומה פסטרנק סייע למבלים להגיש תלונות למח"ש. "אנחנו שוקלים להגיש גם תביעה אזרחית", אמר. "זה אירוע חמור מאין כמותו. הגעתם לבצע צו לא קשור? בסדר. ראתי מאות רכבים, הבנתם שיש פה מסיבה ולמרות זאת לאף שוטר לא עבר בראש לנהוג ביותר רגישות. לא סתם זורקים רימון הלם. יש נהלים. הם פרצו בחושך וזרקו רימונים. יש אצלנו חלק מרימון הלם, יש מישהי עם רסיס ברגל. זו הפרקטיקה של משטרת בן גביר - קודם זורקים ואחר כך מדברים".
עו"ד פסטרנק הסביר כי השימוש ברימון הלם מותר לפי הנהלים רק באירועים מ"דרג ג'", כלומר הפרת הסדר הציבורי או אי ציות להוראות המשטרה תוך התנגדות אלימה - מה שלא היה במסיבה. גם סגירת המסיבה, הוא טען, נעשתה רק כדי להסוות את ההתנהלות החריגה. "אם אתם טוענים שהמסיבה לא הייתה חוקית, איך לא עצרו את המפיקים או החרימו את הציוד? כי מדובר בכסת"ח".
ניר כרמל, שבילה גם הוא במתחם, אמר לאחר המסיבה כי "אותי לא מעניין לתבוע או להתנקם בשוטר כזה או אחר. לי חשוב שיהיה שינוי אמיתי, שיתחיל מהשוטר הכי פשוט עד לדרגה הכי בכירה. שוטר שמגיע למסיבה חייב להבין את הסיטואציה מולה הוא ניצב ולנהוג ברגישות גדולה. הוא לא צריך לחוש מאוים ובטח לא לתקוף את הקהל - אנשים שרק יצאו לבלות ולא עשו שום דבר מזיק לאף אחד".
העדויות שנשמעו מפי מבלים מציגות לא רק את האטימות המשטרתית, אלא גם את המצב הנפשי המעורער של רבים כל כך בישראל שאחרי המלחמה. כמיליון ישראלים (וזו הערכת חסר ככל הנראה) סובלים מתסמינים של פוסט טראומה, כאשר בכל מדד נפשי שניתן לחשוב עליו נרשמת הידרדרות קשה. במקביל, מצבם של שורדי הנובה ממשיך להיות קשה.
בעקבות המלחמה חשף צה"ל לראשונה את נתוני האובדנות בקרב חיילים, והציג את הגידול המדאיג ביחס לשנים עברו: בין ינואר 2024 ליולי 2025 שמו קץ לחייהם 36 חיילים, לעומת ממוצע של כ-12 חיילים בעבר.
השבוע פורסמו גם נתוני המועצה לשלום הילד. לפיהם, מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, נרשמה עלייה חדה במספר הילדים המאובחנים עם הפרעות נפשיות שונות. על פי הדוח חל גידול של 29% במספר הילדים שמדווחים על חרדות, גידול של 27% במספר הילדים שאובחנו כסובלים מהפרעות רגשיות וגידול של 13% במספר הילדים שאובחנו כסובלים מהפרעות אכילה. בקו הסיוע של משרד החינוך מדווחים על גידול של 60% במספר הפניות של ילדים ובני נוער, רובן הגדול בבקשה לסיוע נפשי - ואלו רק הפניות המתועדות.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
