אלעד, אחיו של דרור אור שנרצח לצד רעייתו יונת בטבח 7 באוקטובר, אמר היום (שלישי) ל-ynet כי הוא "מותש" מהיממה האחרונה, אחרי שנודע לו כי אחיו הושב מרצועת עזה לקבורה בישראל.
הריאיון המלא עם ילין
(צילום: מיקי שמידט)
"זה מחזיק בתוכו יותר משנתיים", הסביר, והוסיף: "מרגיש גם הקלה לא להיות חלק מפעולת הטרור המתמשכת הזאת יותר. כל יום שדרור לא שוחרר היינו עדיין תחת המתקפה של 7 באוקטובר. ההשבה שלו שמה לחלק הזה נקודה. אני מקווה שנצליח להיות עצובים ביחד, להיות כמשפחה. לשים את הנקודה הזו בסוף המשפט בשביל יהלי, עלמה ונעם. היינו ביחד איתם כל הבוקר. זה בדיוק שנתיים מהחזרה של נעם ועלמה. זה מסמל את החזרה לחיים אל מול המוות".
לדבריו, "הילדים חיכו ליום הזה. מאוד עצוב. כל הזמן סחבנו עול של חוסר ודאות ודרישה לפעולה שלא ידענו מה צריך לעשות. זה גם סיום פרק לקיבוץ בארי, ליישובי עוטף עזה. ממשיכים לקרוא לחיפושים לרן גואילי וסונתיסאק. בלי הסכם טראמפ זה לא היה קורה, ובלי עבודתם יוצאת הדופן של צה"ל והמודיעין. עכשיו יש לי הזדמנות להיפרד מאח שלי מכל הלב, ולא חצי. עד עכשיו עין אחת הייתה עליו והשנייה במאבק".
יובל, אביהם של דרור ואלעד, הוסיף בריאיון לגל"צ כי ליבו "חנוק". "אני אומר 'יאללה, סוף לדבר הזה, סוף להגדרה הזאת, להיות 'החטוף האחרון'. יש עוד שניים, סליחה, אבל להיות חלק מהמשפחות האחרונות. אני כבר כל כך כועס פה על הכול, אבל פתאום יש כל כך הרבה אנשים טובים ואני לא מצליח להתמיד בכעס", אמר.
בהמשך סיפר עד כמה דרור אהב יוגה. "הוא היה אומן", הסביר, "יש ביוגה המון דברים שהם אומנות, תרגול קבוע, עד כמה שאני מבין. אבל הוא ממש חי את זה. הוא היה בן אדם שקט מבפנים, יותר מאמא שלו. הרוגע זה ממנה".
"אנחנו מקווים שביום שנעשה ביום ראשון לוויה", הוסיף האב. "הלוויה תהיה כמובן ציבורית כי יש כל כך הרבה אנשים שירצו ורוצים לבוא. זה גם סמלי, החטוף האחרון בעוטף, בבארי. אבל אספר משהו: דרור חזר הלילה, בין 25 ל-26 בנובמבר. בדיוק לפני שנתיים, באותן שעות, חזרו שני ילדיו מהשבי".
על נכדיו נעם ואלמה, שנחטפו לרצועה כשהיו בני 16 ו-13 ומתגוררים כעת איתו ועם רעייתו בחצרים, אמר: "אני חושב שהם קצת עייפים, קצת מחייכים. גם יהלי קצת. בוא נראה אם יסגרו מעגל. מקווה שנעם בסדר גמור, הוא בשנת שירות, עובד. הוא קם בשעות שהוא הלך לישון בהן עד לפני כמה חודשים ויהלי חזר מסיבוב לא קטן בעולם, ועלמה לומדת בכיתה י', עושה חיים, משחקת כדורעף".
מוקדם יותר התייחס גם ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר חיים ילין, תושב בארי, לחזרתו של דרור. "זה נורא עצוב שאיבדנו את דרור", שיתף בריאיון לאולפן ynet. "אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל לפחות יהיה קבר למשפחה. הילדים יחד עם סבא וסבתא שלהם בחצרים, שהפכו להיות הורים יום אחד ותומכים בנכדים שלהם".
דרור בן ה-48, שנרצח ונחטף לרצועת עזה מקיבוץ בארי, אותר לטענת הג'יהאד האיסלאמי בנוסייראת שבמרכז רצועת עזה. במשך חודשים לאחר שנרצח דרור הוגדר כחטוף, אך כעבור 208 ימים משפחתו התבשרה כי הוא אינו בין החיים. דרור הוא אב לשלושה ילדים, יהלי, נעם ועלמה. כאמור, בת זוגו יונת אור נרצחה אף היא בבוקר המתקפה. שניים מילדיהם, עלמה ונעם, נחטפו ושוחררו בעסקת החטופים ב-25 בנובמבר 2023. כשחזרו, הם סיפרו כי לא ידעו כלל שאמם נרצחה בטבח. הבן הבכור יהלי היה באותה עת בקומונה בצפון כחלק משנת שירות, וניצל.
העדות של נעם ועלמה על השבי הנורא
לאחר שחרורם מהשבי בעזה בעסקת החטופים הראשונה, דודם של נעם ועלמה, אהל בשוראי, המתגורר בפיליפינים, סיפר לכלי תקשורת בעולם כי לאורך תקופת השבי הם כלל לא ידעו שאמם נרצחה ב-7 באוקטובר. הדוד סיפר אז לרשת CNN כי המחשבה על האיחוד עם אמם חיזקה את השניים במהלך התקופה הממושכת והנוראית בעזה, וכי הם קיבלו את הבשורה המרה רק כששוחררו בשבת והתאחדו עם בני משפחתם – בהם אחיהם הגדול יהל, בן 18 שנמצא אז בשנת שירות ובזמן הטבח שהה בצפון.
"החלום התנפץ", אמר בשוראי ל-CNN. "אחותי, אמם, נרצחה ב-7 באוקטובר. הילדים לא ידעו את זה. חשבנו שהם היו ביחד בזמן החטיפה, אבל למעשה הם נפרדו זה מזה מהרגע הראשון. כשהם חצו חזרה את הגבול והתאחדו עם סבתא שלהם ועם אחיהם הגדול, החדשות הראשונות שהם נאלצו להתמודד איתן היו שאימם כבר לא בין החיים", סיפר. "זה היה רגע נוראי וטראומטי עבורם".
בשוראי סיפר ל"גרדיאן" הבריטי כי השניים לא ידעו גם על חטיפת אביהם עד ששוחררו, ורק כשהם השתחררו למדו קרוביהם על הזוועה שחוותה המשפחה במתקפת הטרור של חמאס. לדברי בשוראי, נעם ועלמה סיפרו שהם והוריהם התחבאו בממ"ד בבוקר הטבח: "כשמחבלי החמאס הציתו את הבית שלהם כדי לאלץ אותם לצאת החוצה מהממ"ד, הילדים קפצו מהחלון וניסו להתחבא במקום אחר בקיבוץ, אבל המחבלים מצאו אותם ולקחו אותם לעזה במכונית שגנבו משם. הם שמו את נעם בתא המטען ואת אחייניתי מקדימה עם שמונה מחבלי חמאס אחרים".
הוא תיאר עוד כי נעם ועלמה לא הוחזקו בעזה בתוך מנהרה, אלא בתוך חדר בבית כלשהו שבו שהו עם חטופה נוספת - כרמל גת. אביהם לא הוחזק יחד עמם. בשוראי הדגיש כי התקופה בשבי הייתה עבורם "נוראית" וכי למרות שלא הוחזקו מתחת לאדמה, "קרו דברים אחרים שהפכו את החוויה לקשה, קשה מאוד".
הדוד ביקש שלא להרחיב יותר מדי על אותם קשיים במהלך השבי, כדי לא לפגוע ברגשות המשפחות שיקיריהן עדיין חטופים. השניים פיתחו קשר הדוק עם כרמל: "שאלתי אותם איך הם הצליחו לשרוד והם אמרו שהם תמכו זה בזה בשלישייה הזו, אם אפשר לקרוא לזה כך. וכאשר מישהו היה מדוכדך, האחרים עודדו אותו ונתנו לו תמיכה נפשית".
לפני ששוחררו, מספר בשוראי, המחבלים שהחזיקו בהם ביצעו "תחבולה" שמטרתה להערכתו הייתה למנוע מכרמל לדעת שנעם ועלמה חוזרים לישראל: המחבלים סיפרו להם שהם הולכים לשירותים, אבל אז אזקו אותם וכיסו את עיניהם – והובילו אותם לרכב שהסיע אותם למקום שבו הועברו לידי הצלב האדום. "הם ניסו להסתיר את זה מהאישה שנותרה מאחור, לבדה, ואולי זה היה כדי להפעיל עליה לחץ פסיכולוגי".
בשיחה עם ה"גרדיאן" ציין הדוד כי האחיינים שלו "בסדר", אבל הוא הביע חשש מהטראומה שחוו ומהשלכותיה. "לעלמה היו חיוך ענקי ועיניים נוצצות", הוא סיפר על הרגע שבו שוחח לראשונה עם האחים אחרי השחרור, בשיחת זום. "אני לא מפסיק לחשוב: מה נמצא מאחורי העיניים הנוצצות הללו? מה נמצא אצלם עמוק בפנים, אחרי החוויה הנוראית הזו? קשה לי מאוד להעריך".
לאחר שכרמל נרצחה בשבי, נעם ספד לה בפוסט שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו, שבו כתב: "תודה שדאגת לי, בזכותך אני פה היום❤️".
בפברואר אשתקד עלמה ספדה לאימה בפוסט שפרסמה באינסטגרם: "אמא, ארבעה חודשים שלא דיברתי עלייך בכלל, ארבעה חודשים שניסיתי לא להזכיר אותך, ארבעה חודשים שניסיתי להדחיק הכול, ארבעה חודשים שלא האמנתי, ארבעה חודשים מאז שלקחו לי את הדבר הכי חשוב לי בעולם. אני לא מאמינה שאת לא פה. עד עכשיו לא יכולתי לדבר עלייך.
"שמרתי הכול רק לעצמי והדחקתי. אני שמחה שהספקנו להגיד אחת לשנייה 'אני אוהבת אותך' באותו היום, אבל לא הספקתי להיפרד ממך כמו שצריך. כמה חלמתי עלייך, אני כל כך מתגעגעת אלייך. אני לא מאמינה שאני בכלל מדברת עלייך בלשון עבר. הדבר שכל החיים שלי כל כך פחדתי ממנו הגיע ביום אחד. ידעתי שיבוא יום שלא תהיי פה יותר, אבל לא חשבתי שזה יהיה היום.
"מעבר לזה שחסר לי את אמא שלי, חסרים לי הצחוקים שלך, חסרים לי החיבוקים שלך, חסר לי את מי שתגיד לי לעמוד על שלי ולא לשים על אף אחד שעומד לי בדרך, חסר לי הכוח שלך, חסר לי הקול שלך, חסר לי הפחד שלך, חסרה לי הנשימה שלך, את פשוט חסרה לי בכל דבר שאני עושה בחיים. חסר לי את הלהגיע הביתה ושתשאלי אותי 'איך עבר היום' של או 'איך היה לי באימון'". היא שיתפה בכאב: "אמא, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייך ועל זה שלא דיברתי עלייך כל הזמן הזה. עכשיו אני רק מקווה שאת איכשהו תראי את כל זה מלמעלה ותחייכי. אני מקווה שאת שם עם שאר החברים שלך, ושלי".
פורסם לראשונה: 14:53, 26.11.25
